"המחולל היה החלל", אומר האמן אליעז סלונים בניסיון להסביר את החשיבה המקורית שמאחורי "האומניה", מקום חדש שפתח יחד עם שותפיו-חבריו, הנגר אייל כרמלי ואיש השיווק יאיר שוגרמן ברחוב לילנבלום 14 בתל-אביב. "יאיר חיפש מקום לחודש-חודשיים, כדי להציג ולמכור עבודות של חבריו האמנים. אייל ואני משתעשעים כבר מזמן במחשבה לעבוד יחד. כשראינו את המקום הזה, הכל התחבר".
ב"אומניה" הם מציגים פריטי ריהוט בעיצוב משותף של סלונים וכרמלי, הנוטים בסגנונם לארט דקו; רהיטים וגופי תאורה של מעצבים שונים, ביניהם שמוליק בן שלום ואשר אטדגי; עבודות אמנות של סלונים ושל אמנים נוספים, כמו אורלי הומל וסוניה שליט; עבודות קרמיקה של מיכל פולק ועוד. לצד הפריטים בעיצוב מקורי, הם מציגים רהיטים וחפצים עתיקים שזכו לטיפול ולחידוש, לעתים עם טוויסט עכשווי, שמתאים אותם לשימושים לא צפויים. כאלה הם ארון כביסה מעץ כבד שעל גביו הותקן כיור קרמיקה בעבודת יד; שולחן-שידה צר וגבוה שנצבע בלכה צבעונית או שולחן סלוני במראה שנות ה-60.
החלל המרשים שהם מכנים "חדר השראה" משתרע על שטח שתי דירות בבניין תל-אביבי היסטורי בסגנון האקלקטי, שנבנה בתחילת המאה העשרים. בהתחשב בעובדה שהוא נמצא בשכנות צמודה לביתו של סלונים ברחוב לילנבלום, נשאלת השאלה איך לא ראו אותו קודם.
"המקום היה במשך עשרות שנים מחסן ספרי קודש. החדרים היו מלאים בטורי מדפים. בשנות ה-80 הייתה כאן שריפה ועקבותיה נשארו בשטח, יחד עם ערימות זוהמה", מספר כרמלי. הבניין נמצא בבעלות חברת נכסים, המייעדת אותו לשיפוץ ולתוספת בנייה, במגבלות החמורות של ההגנה על בניינים לשימור. בשנה האחרונה הוא עומד ריק ועם המצב הכלכלי כרגע, "נוצרה הזדמנות שלא יכולנו לסרב לה", מסביר שוגרמן.
את העבודה במקום הם עושים במו ידיהם. שכבות הצבע שקולפו מהקירות חשפו שלבים וגלגולים בחיי הבית, כמו ממצאים ארכיאולוגיים שמוסיפים לו נופך היסטורי וסיפורי. "המטרה שלנו היא יותר לחשוף ופחות להוסיף", מציין סלונים, אם כי היה צורך גם בתיקונים והשלמות ובניקוי יסודי, שגילה את הרצפה המעוטרת במלוא הדרה, ואת התקרות הגבוהות מעל עמודים מקושתים.
הם מדברים בהרמוניה מלאה, ומתארים יחד סוג של רעיון שיש בו חלום וחזון ליצור מודל עסקי מסוג חדש. "באמנות יש מתח רווחים נמוך ומזה יהיה קשה להתקיים. בניגוד לגלריה, אנחנו לא מוסיפים עשרות אחוזים על המחיר לאמן. הציפייה היא שדווקא מהריהוט ומהתכנון ללקוחות יהיה מחזור", אומר סלונים.
*מה זה "חדר השראה"?
"זו לא גלריה וזו לא חנות במובן הרגיל. אין פה את הריחוק והרשמיות של גלריה ואין פה את העומס של פריטים למכירה שיש בחנות", אומר שוגרמן.
*למה "אומניה"?
"את השם תרם אייל. לפנינו הייתה פה הצלמנייה של אברהם סוסקין (בבניין הסמוך) ושל רודי ויסנשטיין. אנחנו שותלים פה מושג חדש, שאנחנו גם המעצבים והאמנים והאומנים, וגם משתמשים בחלל למכירה. זה מקום שיש בו גם אמנות, גם עיצוב, ובכל מקרה יש כמות מוגבלת של פריטים ומי שיקנה אותם ייהנה מייחודיות".
עם הזמן בכוונתם להציג במקום עבודות של אמנים ומעצבים שונים, לארח אירועים שקטים, כמו השקות ספרים או קולקציות של פריטי מעצבים, ולאפשר לאדריכלים להיפגש עם לקוחותיהם במקום.
*איך המעצב יביא את הלקוח לכאן?
סלונים: "אני חושב שמדובר בסוג של בית מלאכה. אנחנו קבוצת יוצרים שמציגים עבודות למכירה, ובנושא הריהוט אנחנו נותנים שירות ללקוח. אפשר להזמין אותנו הביתה ולתכנן פריטים באופן אישי. אפשר לבוא לפה ולשבת איתנו, או שאדריכל יכול לשבת עם הלקוח שלו כאן ולחשוב ביחד. זו המשמעות של חדר השראה".