גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

השבוע התפרסמה אחת הידיעות העצובות ביותר השנה. איני מתכוון לכך שאף אישיות פוליטית לא מצאה לנכון לנדב את עצמה לתפקיד שר הבריאות (דבר עצוב לכשעצמו), אלא לדו"ח המפקח על הביטוח שחשף שבשנת 2008 הועבר סכום אדיר, כ-50 מיליארד שקלים, מקופות הגמל שמשקיעות לפי מדיניות ההשקעות שלהן, לקופות סולידיות שמשקיעות באגרות חוב ממשלתיות לטווח קצר ופקדונות.

הסטת הכספים העצומה היתה תוצאה של פאניקה שאחזה בעמיתי קופות הגמל לנוכח התעצמות המשבר ברבעון האחרון של השנה שעברה.

ידיעה זו עצובה במיוחד משום שהעמיתים שמשכו את כספם גרמו לעצמם נזק בלתי הפיך שעימו ייאלצו להתמודד כל ימי חייהם, ובעיקר בשלב שבו יזדקקו לכסף יותר מאשר בכל תקופה אחרת - תקופת הפנסיה.

האווירה ששררה בשווקים ברבעון האחרון היתה אווירת אסון, כאילו כל כספנו עומד להתכלות. המצב אכן היה חמור מאין כמותו - אהיה האחרון לזלזל בחשש שחשו חוסכים רבים לכספם. עם זאת, האווירה שנוצרה, גם בסיועה הנדיב של התקשורת, גרמה להעצמת הפאניקה ותחושת חוסר הביטחון של הציבור.

הציבור, שבתקופת הגאות סומא מהקלות שבה ניתן להרוויח כסף והזרים את מיטב כספו לאפיקים עתירי סיכון, התפכח, כמו תמיד, בנקודת שפל השוק, ובאיחור.

אלא שכמו תמיד, באותה נקודת שפל ולמרות שהחדשות הכלכליות עדיין קשות ורעות, מתרחש המהפך. השווקים החבוטים שירדו הרבה מתחת לשווים הכלכלי רק בשל העובדה שהקופות והקרנות נאלצו למכור בכל מחיר על מנת לממן את הפדיונות, מתחילים להתאושש.

נתונים לממתינים

השורות הבאות מיודעות למי שעדיין ממתין לחדשות הטובות על מנת לחזור ולהשקיע. מתחילת השנה עלה מדד תל אביב 25 ב-11%, תל אביב 75 (מדד המניות התנודתיות) עלה ב 46% ומדד היתר (מדד המניות הקטנות והלא נחשבות) עלה בקרוב ל-50%. מדד מניות הנדל"ן ("אני לא קונה אף מניית נדל"ן עד שאני לא רואה שיפור בענף") עלה ביותר מ- 40%.

המדד הכי חשוב, זה שגרם למירב הנזק ב-2008 קפץ בכ-19%. זהו מדד תל בונד 40 שכולל אגרות חוב של כמה חברות נדל"ן (מי אמר קרן אג"ח ללא נדל"ן ולא קיבל?).

כמו כל בריחה המונית מהשווקים בעבר, גם זו יצרה את אחת מהזדמנויות ההשקעה הגדולות אי פעם. כל מי שחיפש מחסה תחת הכנפיים הקצרות של הפקדונות השקליים, גרם לעצמו נזק אדיר שהתיקון שלו הוא כמעט בלתי אפשרי.

האשם תמיד

אין טעם לחפש אשם, מאחר וכולם אשמים.

1. המוסדיים בכך שבתקופות הגאות אין להם האומץ להזהיר מפני הסכנות.
2. הרגולטור מאחר ויש לו תחושה שהכל בסדר, כל עוד הציבור צובר רווחי נייר.
3. העיתונות (הכתובה והאלקטרונית) בליבוי יצרים והשחרת התמונה האמיתית.
4. והציבור בכך שהוא מקבל החלטות לפי הלב ולא לפי הראש.

הנה כמה צעדים שיצליחו למנוע חלק מהנזקים בעתיד:

1. יצירות ופדיונות בקרנות נאמנות יוגבלו לפעם בשבוע. פרק הזמן שבין המועד המורשה לפעולות יאפשר למשקיעים לבצע חשיבה מחדש לגבי איכות הפעולות שלהם והמניעים שלהן.
   
2. קופות הגמל יפרסמו את התשואות שלהן אחת לרבעון ואז יתאפשר לעמיתים לפדות את כספם מהן.
   
3. אפשר שהממשלה תציע לאזרחים קורסים להגברת הסבלנות, אבל בינינו, למי יש זמן (וסבלנות) לזה.
   

חג שמח לכולם.