בחלל הפתוח של גלריה שלוש בתל-אביב פזורים בתים משותפים. מודלים קטני מידות של בניינים, שיצר אמן הגלריה, נדב ויסמן, במיצב "דשא שחור" (מ-2005), יוצרים יחד מעין שכונה מיניאטורית של בניינים ריקים. הם ניצבים באי סדר מכוון, יוצרים שיבוש בתנועת הצופים בין קירות הגלריה, ומעוררים מחשבה על ריקנות, צפיפות וצורות מגורים אנושיות.
האוצרת, בעלת הגלריה נירה יצחקי, קיבצה לתערוכה "שכנים" עבודות מסוגים שונים ורחוקים מאוד אלה מאלה, הנעות בין אספקטים שונים של שכנות. בין אם מדובר בקרבה פיזית, גיאוגרפית, בסביבה אינטימית או בהגדרה פורמלית של שכנות ויחסים בין אוכלוסיות ומדינות שכנות.
שכנות היא לעתים מצב שרירותי, נגזרת של נסיבות שיוצרת קרבה בין אנשים, בין אם היא מתאימה להם והם מתאימים אלה לאלה, ובין אם לאו. באופן טבעי, כפי שהיא עצמה מציינת, מתקיימים יחסי שכנות גם בין העבודות אשר מוצגות בתערוכה.
על הקיר המרוחק בגלריה נשענות מסגרות חלון רחבות, שבתוכן לכודות מפות כבישים הנראות כרשתות ורידים או קורים, מתוך הסדרה "חללים ריקים" של טל שושן. שושן אספה מפות כבישים מכל העולם וחתכה מתוכן את הערים, המקומות בעלי השמות והאתרים העשויים לשמש נקודות ציון, כשהיא מותירה רק את הכבישים המחברים בין ארצות וערים.
כך היא טווה למעשה רשת של קורים עדינים, שבריריים, המקיימים קשר בין נקודות של "שומקום". בתווך שבין הצטלבויות הכבישים הצבעוניים משתרעים מרחבים של חלל ריק, נטולי נוף וממשות.
הצלמת הגרמנייה מלני מנשוט מציגה סדרת עבודות שעל שמה נקראת התערוכה כולה, "שכנים", ובה מופיעים זוגות תצלומים במתכונת "אז ועכשיו".
מנשוט בחרה גלויות המתעדות בתים בברלין מתחילת המאה ה-20, כשלצדם הדיירים שגרים ועובדים בהם. מדובר באתרים יומיומיים, חסרי חשיבות - בית מגורים, חזית חנות או רחוב עירוני, אשר אליהם היא חוזרת ומשחזרת את אותם צילומים, עם הדיירים העכשוויים.
הצילום הישן, בגלויית שחור-לבן קטנה, אינו מעורר הד סנטימנטלי בצילום החדש, הצבעוני וגדול המידות. בשני המקרים נראים האנשים כשהם עומדים במנותק אלה מאלה, באופן כמעט מנוכר, ובו-זמנית הם מקיימים קשרי גומלין עם המקום, עם הקבוצה שבה הם מצולמים ועם העבר, השייך למקום.
פגישה, חצי פגישה
שלושה צילומים גדולי מידות של גסטון צבי איצקוביץ' מציגים נקודת מעבר. מעין שטח הפקר בין בניינים שהפך למקום ריכוז פסולת ולמעבר לא מוסדר ולא לגמרי נוח. דמות בודדת של אישה נראית בדרכה, מהשוק או מהעבודה. בכל אחד מהצילומים זו אישה אחרת, אך בכל פעם מגלמת דמותה מהות אחת: בדידות. המראה מזכיר סצנות של קולנוע צרפתי או ספרדי משנות ה-70, ומעורר שרשרת אסוציאציות הרוקמות סיפור.
עבודה נוספת מחו"ל, אנושית ומסקרנת, היא יצירה משותפת של שלוש אמניות סיניות, 3P-3Players. לי הונג, במאית קולנוע, וונג מאי, כוריאוגרפית וצ'י רונג, מעצבת אופנה, יצרו יחד את העבודה שהוצגה בביאנלה לאמנות עכשווית בננקינג, סין, בספטמבר 2008, ובמוזיאון הלאומי לאמנות של טייוואן.
בעבודת וידיאו באורך 15 דקות, הן מפגישות זוגות של אנשים על סט הצילומים, ואלה נדרשים לעמוד ולהביט זה בעיניו של זה ממרחק של 20 סנטימטרים במשך שלוש דקות, ללא מילים.
בין הזוגות המצולמים יש זרים גמורים ויש גם כאלה ששוררות ביניהם מערכות יחסים שונות (המצוינות בכיתוב). זוגות נשואים, מאהבים, חברים, רופא וחולה, מורה וסטודנט, עובד ומעביד. "מפגש המבטים" הוא סיטואציה מלאכותית, המעוררת מבוכה, צחוק, קושי או חדווה. במקרה של רופא אונקולוג וחולה מטופלת שלו עולות דמעות בעיניה, במקרה של זוג אוהבים מסתיים המבט בחיבוק משוחרר.
העבודה מקסימה בפשטותה, מעוררת זיכרונות ילדות ונוגעת ללב. היא מצליחה להעביר מסר אוניברסלי, אפילו בנאלי, של אנושיות, אך עושה זאת באופן המערער את הביטחון ומעלה שאלה: אולי מזמן לא היישרנו מבט לעיניו של מישהו? *
"שכנים", גלריה שלוש, חיסין 5 ת"א (עד 13.6)