"אילו יכולתי לתאר במילים את כל המשמעויות של ריקודיי, לא היה לי צורך לרקוד אותם", אמרה פעם הרקדנית והכוריאוגרפית פינה באוש, שהלכה לעולמה ביום ג' בגיל 68. יפה ועצוב, כאוב ומוזר, בוטח וחדשני ועוד ועוד תארים נדרשו גם לכותבים המנוסים ביותר, בבואם לתאר במילים את החוויה הצרופה שהצליחה באוש לצקת בכוריאוגרפיות שלה.
באוש נפטרה מסרטן רק שבוע אחרי שאובחנה כחולה ופחות מחודש לאחר שקדה לקהל בפעם האחרונה, עם להקתה, בעיר וופרטל. היא הייתה מחלוצות תיאטרון המחול ומהחשובות שביוצרות ב-40 השנים האחרונות. אחת מאותם מעטים שניסחו וכוננו את שפת המחול העכשווי.
פינה (פיליפינה) באוש נולדה בזולינגן, גרמניה ב-1940 והחלה לרקוד כבר בילדותה. אחרי שלמדה בבית הספר ג'וליארד היוקרתי למחול בניו-יורק ורקדה בלהקת המטרופוליטן אופרה, חזרה למולדתה וב-1962 הצטרפה ללהקת הבלט של קורט יוס, שנחשב לכוריאוגרף מודרניסטי ופורץ דרך במחול האקספרסיוניסטי הגרמני. יצירתה הראשונה ככוריאוגרפית עלתה ב-1968, ולאחר מכן נכנסה לנעליו של יוס כמנהלת אמנותית של הלהקה.
שמה יצא לפניה והיא הצליחה להפוך לאייקון של מחול ייחודי, יצירתיות ואיכות חסרת פשרות, שמצאה את ביטויה גם בבחירות המוזיקליות המגוונות ובתפאורה תיאטרלית מפתיעה. ב-1972, מונתה באוש למנהלת האמנותית של בלט האופרה של וופרטל, אשר שינה את שמו עד מהרה לתיאטרון המחול של פינה באוש.
היא נגעה בעבודותיה בחומרים אנושיים, אישיים, אותם חומרים שהעסיקו את היוצרים בעידן המודרני בכל תחומי האמנויות - מתחים מגדריים, חשיבה סוריאליסטית ושינויים בסגנון החיים - חלחלו ליצירתה כדיאלוגים בתנועה. הכוח הדרמטי והמוזרות החריגה של עבודותיה הביא להזמנתה להשתלב בסרטי קולנוע. תחילה אצל פליני, ולאחרונה בסצינת הפתיחה מהסרט "דבר אליה" של אלמודובר הספרדי. בשנה שעברה זכתה באוש בפרס גתה, על תרומתה הייחודית לתרבות.
בין עבודותיה הידועות ביותר היו "שבעה חטאים", על-פי מחזה מאת ברטולד ברכט וקורט וייל, ו"חלום ליל קיץ", שנחשבה לנקודת מפנה בדרכה האמנותית. עם "פולחן האביב" הופיעה בישראל לראשונה ומאז שבה עם להקתה והעבירה גם כיתות אמן ליוצרים ורקדנים בישראל, בעיקר בשנות ה-80.
בחייה התמסרה למחול באופן טוטאלי ובדבריה, על כוחן הדל של המילים להביע את עושר העולמות המתקיימים במחול, ניסחה באוש את תחושתם של יוצרים רבים.