חוף הדולפינריום | הגולשים כללי: החוף הדרומי ביותר בתל אביב, שנחשב ל"חוף הגולשים" של העיר.
שעות פעילות: יוני 07:00-17:00,
יולי 07:00-18:00, אוגוסט 07:00-19:00,
ספטמבר-אוקטובר 07:00-17:00
שירותים: חניה סמוכה, קיוסק, בתי קפה, שירותי הצלה
אבי מזרחי, 36, עובד בעיריית תל אביב
מזרחי : "אני בחוף הזה מגיל צעיר. גדלתי מול הים, בכרם התימנים, עוד בימים שבהם לחוף הזה קראו חוף הגולגולת. במשך השנים ניסיתי את כל סוגי הגלישה - מחסקה ומטה. לחוף אני מגיע בכל יום, לפעמים אפילו כמה פעמים ביום. כשיש גלים כל סשן לוקח כשלוש שעות, ואם יש ים גבוה במיוחד אני מיד לוקח יום חופשה מהעבודה.
"בתוך המים יש הווי אחר, רגוע ושקט. יש בדיחות על 'פישים' - גולשים חדשים שעדיין לא ברמה. כולם כאן מכירים את כולם, אפילו אם לא בשם, אז בחיוך או בשלום-שלום בראש. חוויות שעוברים יחד מחזקות את הקשר גם בלי לדבר. הגלישה בחברת אנשים מרגיעה אותם. מסשן גלישה יוצאים יותר אוהבים ויותר רגועים. כשאין גלים - זה אסון. הדיכאון יורד חזק.
"עכשיו יש כאן בתי ספר לגלישה, קייטנות ומדריכים. הכול מסודר, לא כמו פעם, שהיית צריך ללמוד ולהסתדר לבד, וזה נפלא. דור של ילדים מוכשרים צומח כאן, ועוד יהיו כאן אלופים".
חוף נורדאו | דתיים בלבד
כללי: החוף היחיד בתחום תל אביב שמיועד לאוכלוסייה דתית וחרדית
הפרדה: בימים א, ג ו-ה החוף מיועד לנשים בלבד. בימים ב, ד ו-ו - לגברים בלבד. בשבת הכניסה מותרת לשני המינים
שירותים: קיוסק, מתקני ספורט, משכיר כיסאות נוח
מציל: בסוכה מסתתר הבן של אריק איינשטיין
אברהם לוי, 58, בני ברק, תלמיד ישיבה
"הייתי בחוף הזה לפני שחזרתי בתשובה, ומאז 1982 אני מגיע לכאן בכל זמן פנוי שיש לי. הים בשבילי הוא כמו רופא - אם אני חולה אני מגיע ומבריא. אני בא לכאן מכיוון שאין כאן פריצות, למרות שבדרך לכאן יש. קשה לי עם זה, אבל אין ברירה.
"יש כאן אווירה מיוחדת של חופש ושלווה. אני מעדיף את הימים שאין אנשים, ואז אני ממש מרגיש טוב. גם בחורף אני כאן. גרתי שנים ליד הים. זהו ביתי השני. אני מגיע לבד כי משפחתי לא אוהבת ים".
חוף געש | הנטוריסטים
אורך החוף: 2.7 קילומטרים, בתחום השיפוט של חוף השרון הרצליה
סכנות: מצוק הכורכר התלול ממזרח לחוף מתמוטט
גישה: רגלית בלבד דרך שבילים חוליים
שירותים: אין
איציק שכטר, 63, שש שנים בחוף, מזכיר העמותה הישראלית לנטוריזם
"לפני שהגעתי לכאן הייתי בארסוף, אך העלייה שם מהחוף הייתה לי קשה, כי אני סובל מנכות ברגליים. בשנים האחרונות כאן החוף של העמותה הנטוריסטית, וכולם יודעים את זה גם אם החוף לא הוכרז רשמית.
"האנשים שמגיעים לכאן הם מכל שכבות האוכלוסייה - מעמך ועד רופאים. אומרים שבגדים עושים את ההבדל, אז אנחנו מורידים הכול, כך שאי-אפשר להשוויץ בכלום. כשאתה עירום כולם שווים. בעמותה אצלנו אין עיסוק במין, ואם יש עניין כזה או אחר בנושא, אנחנו מודיעים לאנשים שעדיף שלא יגיעו יותר. חד-משמעית.
"באים אלינו זוגות, גם עם ילדים, אבל יש גם בודדים ובודדות. אם יש מצטרפות חדשות והן מתביישות, אז נותנים להן להתפשט לאט-לאט. לא במכה אחת. שיתרגלו לאט. מדברים על הטרדות ועל אנשים שבאים להציץ. לדעתי זו בעיה של אוריינטציה מזרחית - אנשים באים להסתכל, ככה זה, ואין מה לעשות נגד זה.
"הגעתי לנטוריזם כי התעורר בי רצון להבין אותו. חיפשתי בגוגל, הצטרפתי, והיום אני מזכיר העמותה. אני עובד קשה ונהנה. זה מין שירות לציבור שלנו. יש לנו אירועים פעם-פעמיים בחודש, והתקשורת בינינו היא דרך האינטרנט. ליד המאהל שלנו אנחנו תוקעים את דגל העמותה, כדי שיוכלו לזהות אותנו. בשום תנאי אנחנו לא נגיד לאנשים להוריד את הבגדים בכוח - כך הם יכולים להגיע אלינו ולהתחבר".
חוף פלמחים | ג'יפים יד שנייה
מחיר: 20 שקלים עם רכב
שעות פתיחה: אפריל-אוקטובר 17:00-09:00, יולי-אוגוסט 19:00-09:00
מצב החוף: מלוכלך, מוזנח ועמוס בג'יפים
אכיפה: המשטרה מנסה מדי פעם לאכוף את החוק על בעלי ג'יפים. ההצלחה חלקית מאוד
מייק וצ'חייזר, 32, בת ים, מתקין מערכות קולנוע ביתיות
"פעם ראשונה בחוף הזה ופעם אחרונה. יש הנאות שממשיכים ויש הנאות שמפסיקים. זה כמו חירבה כאן. אני וחבר באנו לכאן כדי לנסות להגיע מפלמחים ליפו עם אופנוע ים, ואז נזכרנו שזה אסור וביטלנו. חבר אחר שבא לבקר שקע עם האוטו, ואחר כך גם אנחנו נתקענו, וזה היה סיוט. אבל הכי גרוע שהחוף מגעיל ומסריח, וגם הים ג'יפה. לא חוזר לכאן יותר. כניסה עולה כסף, וחבל שלא מנקים"
פיליפ זוברסקי, 23, לוד, נהג חלוקה של מוצרי חשמל
"אני מגיע לכאן בקביעות בכל שישי-שבת. לפעמים מגיע עם חברים ונשארים כל סוף השבוע, מדליקים מדורה, עושים על האש והרבה כיף. אנחנו באים דווקא לכאן כי זה חוף בודד ושקט, בלי שמצילים מבלבלים לך במוח ברמקול 'תלך תבוא תצא מי מצא ילד בן 3?'. "אפשר כאן לרדת עד קו המים עם הג'יפ ולא צריך לסחוב את האוכל, את הכיסאות ואת הצלונים, וזה מאוד נוח. שמעתי שרוצים לסגור את הגישה לים לג'יפים, וחבל לי מאוד, כי ככה האנשים ייאלצו לעבור על החוק.
"אנחנו דואגים לנקות אחרינו, מכיוון שאנחנו מגיעים קבוע. האנשים הלא קבועים באים, משאירים את הלכלוך ונוסעים. מה הכי כיף כאן? הכי כיף זה להיתקע בחול. זה החלק הכי שמח ביציאה מהבית לשטח. אני תמיד שמח לעזור בחילוץ למי שנתקע. אני אומר, "לא נתקעת בשטח - לא היית בשטח".
חוף עין גדי | כל מי שמגיע
הכניסה חופשית, גישה נוחה לנכים
עונה מומלצת: סתיו, חורף, אביב
מציל: יש
מתקנים בחוף: מזנון, מסעדה, שירותים, שולחנות פיקניק, מתקני מנגל. בנוסף ניתן לשכור מגבת תמורת 20 שקלים
סכנות: בשנים האחרונות נפערו בחוף ובסביבתו בולענים אחדים
קלר, 35, נזירה מניס שבצרפת, אחראית על קבוצת צליינים
ספרי על הקבוצה שאת אחראית עליה.
קלייר (במרכז התמונה העליונה): "זו קבוצה של סטודנטים קתולים שהגיעו מצרפת במסגרת מסע צליינות. הקבוצה מונה כ-1,800 צלייניים, שהם סטודנטים שלומדים בכל מיני אוניברסיטאות ואת כל התחומים - מספרות ועד רפואה. הם באו לכאן במטרה להכיר טוב יותר את הארץ שבה חיו אבותינו, ושבה נכתבה הברית החדשה.
למה דווקא ים המלח ולא הכינרת?
"היינו גם בכינרת, אבל גם ים המלח סקרן אותי. זה מקום שקשור לסיפור של אשת לוט, שהביטה לאחור ולא קדימה לעתיד, ולכן הפכה לגוש מלח. מה שעובר לי בראש כשאני חושבת על הסיפור הזה הוא עניין המלח שמונע את היווצרותם של החיים, ובאופן פרדוקסלי יש לו גם תכונות של ריפוי. וישנו, כמובן, בים המלח הצד המשעשע של החוויה הפיזית שבה אתה צף על המים".
יש לך גם אסוציאציות דתיות מים המלח?
"את ישו ים המלח לא הזכיר לי כיוון שהוא לא הגיע לכאן. אבל האגרסיביות של המים המלוחים והצריבה בגוף הזכירו לי את העם במדבר, את היובש שחוו, ואת העובדה שאין חיים במדבר. והבדידות של העם במדבר והיובש הזכירו לי סוג של מוות. ומזה הבנתי כמה טוב לחזור לחיים ומאיפה השאיפה להגיע לארץ המובטחת ולהתקרב למשהו יותר חי".
איך אנשים מגיבים לעובדה שאת נזירה שמתרחצת בבגד ים?
"אין לי תסביכים לגבי זה. אצלנו גברים ונשים שווים, מסע צליינות זה מסע חווייתי של כל הגוף, והמסע קשור לכל רובדי החיים. די הגיוני בים להיות עם בגד ים, וכל הגוף צריך להשתתף בחוויה האנושית הזו, אחרת זה נשאר רק ברמה האינטלקטואלית".
(תודה לאוליביה סיטבון על השיחה ועל התרגום)
