"כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו ואילו המשפחות האומללות - אומללות כל אחת על-פי דרכה", כתב טולסטוי בפתיחת הרומן "אנה קרנינה". רלי אברהמי מוכרת לקהל הרחב בעיקר בזכות צילומי המשפחות השבועיים שלה במוסף "הארץ". אך לאברהמי, כמו לכל אדם, יש גם משפחה פרטית, ואחד הפרויקטים המתמשכים שלה הוא "יומן" - תיעוד מתמשך וחסר גבולות של הקרובים לה ביותר ואחרים, שעימם היא באה במגע, אפילו מקרי.
בתערוכה שנפתחה בשבוע שעבר בגלריה החדשה לצילום במכללת הדסה בירושלים, מציגה אברהמי את קצה הקרחון של חייה האישיים. צילומי ילדיה הפרטיים ברגעים אינטימיים.
בכתב יד נקי היא כותבת בתחתית התמונה "יואב בני בחדרו ביום הגיוס לצה"ל", ומראה את אחיותיה צובעות זו את שיערה של זו במהלך "טיול שורשים" עם אימן המבוגרת בהולנד. דמות האם הישנה, פגיעה וזעירה למראה, בתוך ארון-מיטה בצימר הולנדי היא אחת התמונות המכמירות לב בעדינותן, בתחושת המציצנות שהן מעוררות וריבוי המשמעויות והאסוציאציות העולות מהן.
"זו לא רק המשפחה שלי", אומרת אברהמי. "הבן שלי קם בבוקר ומתגייס לצבא, אבל כמוהו אלפי בנים של אחרים. היומן הזה הוא יותר 'יומן ישראלי' מאשר היומן שלי. פעם יצאתי להליכה בבוקר וראיתי זוג מתנשק בטיילת ליד הבית. מיד רצתי להביא את המצלמה, כי זה חלק מהסביבה שלי", היא מנסה להסביר את הלך הרוח המתעד.
אך כמו בכל המשפחות, גם המאושרות שבהן, קשה שלא להבחין באביו של בעלה אבנר, המצולם פעם בביתו, פעם בבית-חולים ופעם נוספת מצולמים ילדיו בעת השבעה אחרי מותו. מסע השורשים לבית ילדותו בפולין משלים את ה"יומן" שלו ושל עוד אלפים אחרים, כפי שהיא אומרת.
התערוכה חונכת את הגלריה של החוג לתקשורת צילומית במכללת הדסה. אברהמי היא בוגרת המכללה ומלמדת בה כיום. *
הגלריה לצילום, מכללת הדסה, רחוב הנביאים 37, ירושלים. א'-ה' 10:00-18:00