בימים נעימים אלה של חורף קשה להיזכר בזה, אבל רוב הישראלים כבר מנחשים - חום רב מגביר את העצבנות, וכתוצאה מכך את האלימות. כעת מקבלת התחושה הזו חיזוק מדעי: קבוצת חוקרים מהאוניברסיטאות סטנפורד וברקלי - ממתחם מזג האוויר האידיאלי של קליפורניה - יחד עם עמיתים מבוסטון הקרה, מאששים את הקשר וטוענים כי מדובר בסכנה נוספת של ההתחממות הגלובלית.
הקבוצה חקרה אלימות במסגרת סכסוכים בין קבוצות. החוקרים הראו, בהתבסס על מידע היסטורי, כי בשנים חמות מן הממוצע באפריקה עולה מספר הסכסוכים בין שבטים, סקטורים דתיים וגזעיים ומדינות שלמות. החוקרים אף פיתחו משוואה שהראתה כי עליה של מעלה בחום הממוצע בשנה מסוימת יכולה להגדיל את שיעורי הקונפליקט בכ-50%.
אם נניח שההתחממות הגלובלית תמשיך באותו קצב כמו ב-30 השנים האחרונות, ובהנחה שניתן לעשות למודל אקסטרפולציה ליניארית, הרי שצפויים לנו ב-2030 עוד 390 אלף מקרי מוות באפריקה, בגלל הלחימה בלבד.
הנחת המפתח של המאמר היא - מה שהיה הוא שיהיה. החוקרים מניחים כי ההתחממות תמשיך כמו קודם ותשפיע על המלחמות כפי שהשפיעה עד כה. מכאן, שקונפליקטים יחמירו בקצב ליניארי, ומספר הקורבנות בנפש יגדל גם הוא בקצב ליניארי, גם אחרי 20 שנות שיפור בטכנולוגיות הלחימה.
על רקע תחזית מורבידית זו, מסיימים החוקרים את המחקר בקריאה נרגשת לעולם להאט את ההתחממות הגלובלית, ובקריאה נוספת לממשלות האפריקניות לעזור לאוכלוסיה להתמודד עם החום, כדי למנוע את המוות המיותר.
"אף שמחקרים קודמים רמזו כי שינוי אקלים יכול להגביר את הסיכון למלחמות אזרחים, רק עתה הובא מידע כמותי המאשש זאת", אומר פרופ' דיוויד לובל מאוניברסיטת סטנפורד לאתר האינטרנט של האוניברסיטה.
לדברי פרופ' לובל, "בהחלט הופתענו מכך שהקשר בין חום ואלימות הוא כה חזק, אך יש בו גם היגיון. בחנו בעיקר מדינות אשר מתבססות על חקלאות בעל למחייתן, כך שבתקופות חמות יותר הם נמצאים במצוקה כלכלית גדולה יותר, ומכאן הדרך למלחמה היא סבירה". החוקרים קראו לאפריקנים לעבור לחקלאות של גידולים עמידים יותר לחום.
עתה נשאלת השאלה מהי מידת האלימות בה ינקטו לוחמים אפריקנים מול פרופסורים במערב אשר מתעקשים ליישם את תחומי המחקר האזוטריים והמודלים הפשטניים שלהם לסכסוכים המורכבים ועתירי הניואנסים התרבותיים ביבשת.
רוחני, בהגדרה
בארה"ב, כמו במדינות אחרות, יש יותר אנשים דתיים אך פחות חברים בדתות רשמיות. המדינה הוגדרה בעבר בתור "מדינה חילונית של אנשים דתיים": יותר מ-80% מהאמריקנים מתפללים באופן קבוע, אך בחוק קיימת הפרדה בין דת ומדינה.
תקופת נשיאותו של ג'ורג' בוש הבן - נוצרי אדוק, שלא חשש לומר שהנצרות היא בסיס לתפיסה הפוליטית שלו - נראתה כמערערת על התפיסה הזו, אך מחקר חדש שביצעו חוקרים מאוניברסיטת שיקגו מגלה כי ייתכן שהיא דווקא התחזקה, בין היתר בשל שינויים עדינים בגישה של האמריקנים לדת.
על פי המחקר, יותר אמריקנים מבעבר מגדירים את עצמם כמאמינים באלוהים וכמאמינים בחיים שלאחר המוות, ויותר אמריקנים מאי פעם עוסקים בפעולות דתיות, כמו טקסים ותפילות, אך פחות אמריקנים מזהים את עצמם כחברים בדתות רשמיות.
ההגדרה של החוקרים לדתי אקלקטי כזה היא "ספיריטואלי", ורבים מן הנבדקים שענו לקריטריון אף הגדירו כל את עצמם: "ספיריטואלים, אך לא דתיים". בעברית ניתן לתרגם זאת ל"רוחני".
שיעורם של הרוחניים - מאמינים באלוהים אך לא בדת מסוימת - עלה מ-5% מאוכלוסיית ארה"ב ב-1964 לכ-10% כיום. במקביל, שיעור האמריקנים אשר טענו כי הם מאמינים באלוהים כלשהו, ירד מ-99% בשנות ה-50 לכ-92% כיום.
כשהרוחניים נשאלים על מהות האלוהים בעיניהם, הם מדברים על "כוח עליון" או על "כוח החיים". אך בבואם לתאר את התמונה של דמות האלוהים בעיני רוחם, רובם מספרים את הסיפורים המוכרים על דמות של שופט, אב או מלך, ארוך זקן וטוב פנים. שיעור האמריקנים אשר מדברים על אלוהים כ"אמא" נותר קבוע לאורך העשורים האחרונים - בערך 3%.
כצפוי, הדתיים הממוסדים יותר הם מבוגרים יותר, ואילו הרוחניים הם צעירים יותר, אם כי עם ההתבגרות גם הם עשויים להתמסד.
נראה כי הדת הקלאסית היא הנפגעת העיקרית מן הטרנד. 22% מהאוכלוסייה טענו כי מעולם לא השתתפו בטקס דתי רשמי, לעומת רק 9% ב-1972. עם זאת, מספר המתפללים באופן יומיומי עלה מ-52% בסקר שנערך בשנות ה-80 ל-59% בסקר הנוכחי. חלק מן הכנסיות והמוסדות הדתיים האחרים מגיבים בהתאם, ומנסים להפוך את הפעילות הדתית בהם לקשוחה פחות, פתוחה ומקבלת יותר ולמתג את עצמם כמקומות המתאימים למאמין החדש.
"לא הסקנו כי האדם הרוחני הוא כזה משום שהוא נמנע באופן כללי מהשתתפות", אומר עומאר מ'רוברטס, פרופ' לסוציולוגיה באוניברסיטת שיקגו ואחד החוקרים הראשיים במחקר. "עלינו לחפש את המסגרות החלופיות שבהן מוצאים הדתיים מן הסוג הזה את מקורות התוכן ואת החברה המשותפת לאמונתם".
הדו"ח בחן באופן שטחי יותר את התפיסות גם במדינות אחרות. באירופה המערבית הדת כולה נמצאת בירידה, ואילו במדינות האיסלאם הדת הממוסדת עדיין חזקה מאי פעם. במזרח אירופה, כך על פי הדו"ח, הקומוניזם ערער את רוב מוסדות הדת, אך עתה כשהסתלק הקומוניזם, האמונה באלוהים חוזרת.