תקופת החגים בארה"ב היא תקופה של שכרות מוגברת. רוב שיכורי החגים, בניגוד לשיכורי היומיום, הם אנשים אחראים בדרך כלל, ולכן משתדלים לא לנהוג כשהם שיכורים. אבל, לדברי ד"ר תומאס אפוסיטו מבית החולים האוניברסיטאי של אוניברסיטת לאיולה (Layola), זה לא תמיד עוזר.
אפוסיטו מכיר את הסיפור משני צדדים. צד אחד הוא הצד האישי והטראגי - בן-דודו נהרג כשחזר שיכור ממסיבה ברגל, כדי לא לנהוג בשכרות. "בגלל האלכוהול, הוא חצה את הכביש לא בזהירות, והנהג שהיה פיכח לגמרי, לא יכול היה להבחין בו", מספר אפוסיטו.
הצד השני של ההיכרות מגיע מעבודתו של אפוסיטו כמנתח נפגעי תאונות ב-20 השנים האחרונות. הוא מכהן כראש מחלקת הטראומה והפגיעות הקריטיות בבית החולים. במסגרת עבודתו, הוא נתקל כמעט מדי יום באנשים שנפגעו בדרכים בזמן שכרות כהולכי רגל.
לאחרונה החליט אפוסיטו להציג את המספרים בנושא, כדי להזהיר את הציבור מסכנות השכרות שמעבר לנהיגה. הוא מציג מחקרים שמראים כי בשנים 1986-2002 נהרגו בארה"ב 410 אנשים בלילה של ראש השנה האזרחית. 58% מהם היו שיכורים ברמה שנחשבת מסוכנת לנהיגה.
מחקר נוסף מראה כי בשנת 2007, 37% מהמבוגרים שנפצעו קשה בתאונות דרכים היו שיכורים. בבדיקה שערך אפוסיטו עצמו הוא גילה כי בין יולי 2008 ליוני 2009, כ-16% מכלל הולכי הרגל שהגיעו לחדר מיון אחרי שנפגעו באופן כלשהו ממכוניות היו שיכורים ברמה הנחשבת כפוגעת ביכולות הקוגניטיביות, רמה שהייתה מחייבת אותם על פי חוק להימנע מנהיגה.
מנקודת מבט של רופא טראומה, הבעיה היא לא ההליכה בשכרות, אלא האלכוהול עצמו. "הסטטיסטיקות שלי אפילו לא כוללות את השיכורים שנפגעים בבית - מנפילה במדרגות, משימוש לא נכון בכלי עבודה או מאלימות", אמר אפוסיטו לאתר ScienceDaily.
מתוך הערכה כי אנשים לא יפסיקו לשתות, אפוסיטו מציע לאנשים שמתכוונים לצאת לשתות ולחזור הביתה ברגל ללבוש ביגוד בהיר ונראה לעין, ללכת בקבוצה, וככל האפשר עם לפחות אדם אחד שלא שתה כדי שיוכל למנוע מהשיכורים לרוץ לכביש. בנוסף, מציע אפיסטו לשיכורים הפוטנציאלים לשנן לעצמם מבעוד מועד כי בדרך חזרה הביתה עליהם לדבוק במדרכות ובמעברי חצייה, ולא לרדת לכביש, גם אם זה נראה כמו רעיון טוב באותו הרגע. ואם אפשר, עדיף לקחת מונית.
לנהגים הוא מציע כי בהגיעם לאזורי בילוי עמוסי פאבים, ישתדלו להאט ולהתחשב בכך שלשיכורים העוברים במקום יש רפלקסים איטיים יותר, והתנהגותם יכולה להיות בלתי צפויה.
אפשר להסתדר בלי זכרים
רוב החרקים החברתיים - דבורים, נמלים וכדומה - ביססו חברות שבהן לזכרים יש תפקיד משני, אבל חשוב. הזכרים הם המרביעים, ולעיתים גם הפועלים. בכל מקרה, למרות שהקומונה מנוהלת בדרך כלל על ידי נקבה ולדנית אחת ועוזרותיה, היא תלויה במין השני כדי לשרוד.
יש בזה היגיון רב. חיות המתרבות בעזרת שני מינים יוצרות כפילות בגנום, המחפה על שגיאות שיכולות להתרחש בשעתוק של גנום יחיד, כפי שמתרחש ברביית שיבוט חד-מינית. לכן רבייה חד-מינית נפוצה רק ביצורים פשוטים ביותר, כמעט אינה קיימת ביצורים מורכבים, ועד כה לא נצפתה בחרקים חברתיים.
חוקרים מטקסס ומברזיל מצאו דוגמה ראשונה לחרק חברתי חד-מיני לחלוטין. הם חקרו קהילות של נמלת ה-Mycocepurus smithii, ולא מצאו כל סימן למין שני. פרט לכך, לא נמצאה שום עדות למוטציות חריגות, שהיו אמורות, על-פי התיאוריה, להתפתח תוך כמה דורות ולגרום להכחדת הקומונות.
החוקרים מעריכים כי ייתכן שהנמלה מסוג זה הייתה בעבר רב-מינית, אך תנאים נוחים שאינם מובילים למוטציות הובילו אותה לוותר על הזכרים. כדי לבחון זאת הועמדו הנמלים בתנאים קיצוניים מסוגים שונים, אך אף תנאי קיצוני לא הוביל להתפתחות של נמלים זכרים. כך, שאם מנגנון כזה היה קיים בעבר, נראה שהוא נכחד.
ממצא זה נתמך על ידי חקר האנטומיה של המלכה מזן נמלים זה: יש לה מקום בגוף שנראה כמיועד לאגירת זרע (כפי שקיים אצל מלכות מזני נמלים אחרים), אך לאחר ניתוח של מלכות רבות מזן זה ממקומות שונים, לא נמצא מעולם זרע במאגרים.
כעת מתמקדת קבוצת החוקרים, בהובלת החוקר כריסטיאן רבלינג, בחקר מנגנון הרבייה הייחודי של הנמלה ובתרגילים הייחודיים שהיא מבצעת כדי למנוע מוטציות חריגות בעת הכפלת ה-DNA שלה. מנגנונים כאלה, אם יתגלו, עשויים בהמשך לשמש ככלים להגן גם על ה-DNA של בני אדם מפני השפעות שליליות בזמן תהליך הרבייה. *