אחת השאלות המעניינות בפילוסופיה של ההיסטוריה היא האם אדם אחד או קבוצה קטנה של אנשים יכולים לקבל, מתוך חופש בחירה, החלטות שקובעות באופן דטרמיניסטי ובלתי ניתן לשינוי את מהלך ההיסטוריה? האם לאדם אחד יש השפעה גדולה כל-כך?
פרופ' ג'ורג' בסיל מאוניברסיטת אריזונה לוקח את השאלה הזו צעד אחד קדימה ושואל האם בעידן המודרני, כשהתיעוש גובר וכוחם של בני האדם להשפיע על סביבתם באמצעות הטכנולוגיה העומדת לרשותם הולך וגובר, החלטתו של אדם אחד יכולה לשנות לא רק את פני ההיסטוריה, אלא גם את פני האקולוגיה?
בסיל מאמין שכן, וזה בהחלט מדאיג אותו. הדאגה מקורה בכך שהוא לא מאמין שבאמצעות הכלים הקיימים היום, יכולים בני אדם לקבל החלטות נכונות מבחינה אקולוגית, אשר ייקחו בחשבון באופן מוצלח את ההשפעות לטווח הארוך. בנוסף, אומר בסיל כי הסביבה שבה פועלים רוב מקבלי ההחלטות אינה ממריצה לחשיבה לטווח ארוך, בלשון המעטה. למעשה, לפי בסיל, בתנאים הקיימים התנאים החברתיים דוחקים את כל מקבלי ההחלטות כיחידה אחת לטעות, ואולי אפילו לגרום לנזק אקולוגי חמור.
בסיל הוא פרופסור בבית הספר לקבלת החלטות באוניברסיטת אריזונה ובבית הספר לקיימות (School of sustainability), מחלקה באוניברסיטה שבוחנת כיצד אפשר להימנע מלהרוס לחלוטין את העולם בו אנחנו חיים. לדבריו, "המוח של בני האדם מכויל לקבלת החלטות על-פי מודלים פשטניים למדי של סיבה ותוצאה. כדי לקבל החלטות בתחום האקולוגי, דרושה הבנה של מערכת מורכבת הרבה יותר ממה שיכול המוח האנושי לעבד, הן מבחינת מספר המשתנים, האינטראקציה ביניהם, חוסר וודאות תמידי לגבי ההסתברויות להתרחשויות הרות אסון ורף השינוי הדרוש כדי שהן יתרחשו".
למרות כל זאת, בסיל מאמין שיש תקווה. המחלקה לקבלת החלטות נעזרה במומחים לאקולוגיה כדי לפתח מודלים להמחשה של תרחישים אפשריים שונים לאירועים מורכבים, כמו התפרצות מחלת השפעת ומחסור במים מתוקים בתנאים של התחממות גלובלית. החוקרים הפיקו מהמודלים ייצוגים חזותיים של התרחישים האפשריים השונים, ואפשרו למקבלי החלטות לשחק עם המודל באופן חופשי. ההחלטות שהתקבלו, לפחות על הנייר, היו דומות למדי לאלו שנראו נכונות גם בעיני המומחים.
"המפתח הוא המיקוד במקבלי ההחלטות קודם כל, יותר מאשר בקהל הרחב", אומר בסיל. "לשם כך אנחנו צריכים לקחת בחשבון גם את הצרכים של מקבלי ההחלטות עצמם, ולשלב אותם במודלים שאנחנו בונים. אנחנו מוסיפים לזה את התובנות של המומחים, וכשאנחנו מגישים את כלי העזר למקבל ההחלטה, אנחנו צריכים להודות בפניו שהעולם המורכב הזה מהווה אתגר גם עבורנו. המודלים החזותיים מאפשרים למקבלי ההחלטות לראות בבירור את התפקיד שלהם בתוך התרחיש, וכך לאזן בין הצרכים שלהם לטווח הקצר והארוך".
מאבקו של העני לשעבר
לכאורה, אין מודל מרשים יותר של הצלחה - אדם שהתחיל את דרכו מעוני או ממעמד בינוני משעמם, והפך להצלחה עסקית וכלכלית במו ידיו. אדם כזה אמור להיות מאושר יותר ומתוסבך פחות, אפילו לעומת מצליחן שירש הון והצליח לשמר אותו. אדם כזה בדרך כלל מודע ליכולותיו ולכוחו. בהשוואה למשפחתו ולחברי הילדות שלו, הצלחתו בולטת אפילו יותר. אדם כזה אמור להיות מאושר ומרוצה מחייו.
אלא שהמציאות מורכבת יותר, אומרת ג'נין אינגליש, עובדת סוציאלית ודוקטורנטית באוניברסיטת שיקגו, שפתחה במסגרת האוניברסיטה את הקליניקה לטיפול במצליחנים - קליניקה פרטית המיועדת לטיפול בכל מי שצמחו מעל ומעבר לנקודת המוצא שלהם, והיום הם מרגישים חצויים ביו העבר להווה ומוטרדים לגבי העתיד.
אינגליש עצמה שייכת למדגם הזה, לפחות מבחינת נקודת המוצא. היא נולדה בקוריאה לאם קוריאנית ואב אפרו-אמריקני, אשר גידלו אותה בארה"ב, דווקא על-פי היהדות. אף שהוריה עבדו, המשפחה הייתה ענייה, ונעזרה מעת לעת בקצבאות סעד.
"נתקלתי בהרבה מנהלים בכירים, חלקם ממוצא אפרו-אמריקני, לטיני או אסיאתי, שסחבו איתם מן העבר זיכרונות של עוני, הורה נעדר, משפחה לא מתפקדת, תקופות של היעדר קורת גג", היא מספרת. "מתחת לחליפה היפה, לתספורת האופנתית ולבית היפה בפרברים, הם עדיין נאבקים נגד העוני, ברמה הרגשית".
רוב המנהלים שמגיעים אל אינגליש, מחפשים אימון לניהול ולא פסיכותרפיה, אך כשהנושאים האישיים עולים הם עוברים לתחום הפסיכולוגי. "לעיתים הם הראשונים ממשפחתם להגיע לאוניברסיטה או לעבוד במשרד, והם חווים הלם תרבות. הם אינם יודעים להתמודד בצורה המקובלת עם עמדות של כוח. כתוצאה מכך, קצב התחלופה של מנהלים כאלה בארגונים הוא גבוה מן הממוצע".
בארה"ב קיים ייעוץ מיוחד שתפקידו לתמוך במאמצים של ארגונים להתמודד עם עובדים ממגוון תרבויות. לעובדים עצמם לא ניתן בדרך כלל ייעוץ, ואת המצב הזה מקווה אינגליש לשנות.