"הגבלת שכר הבכירים". ממש משפט קסם, כמו הרבה משפטים פופוליסטים דומים, "לחסל את הטרור", "מחשב לכל ילד" , "הצבא החזק בעולם" ועוד ועוד.
עקבתי אחרי העיתונות, בימים האחרונים, דיברתי עם אנשים, ונדהמתי לראות עד כמה המשפט הזה תופס. כל כך פשוט להזדהות עם האמירה הזו, לרצות את זה. שילוב של אוטופיה נאיבית, קינאה טבעית והיגררות אחרי ההתלהמות התקשורתית.
אבל אם נשאל את עצמנו - למה? למה בעצם כל כך קל להיסחף אחרי הרעיון הזה? חוששני שנקבל תשובות לא נעימות על הטבע שלנו כבני אדם, כישראלים, כחברה חופשית ודמוקרטית.
אותו "פופוניזם" (כך אני מכנה את ההתלהמות האחרונה על שכר הבכירים, מעין שילוב בין קומוניזם לפופוליזם) יכול להמשיך לעוד מקומות, אחרי ש"נטפל" בשכר הבכירים.
מה הלאה? אולי הגבלת גודל הדירה? מדוע שאדם יתגורר בדירה ענקית עם גינה ענקית ובריכה ענקית? או אולי הגבלה על כלי רכב. אין שום צורך במכונית פאר, הרי כל מכונית נוסעת. אני גם חושב שצריך להגביל את המחירים שגובות מסעדות מסוימות. גם כן חוצפה! לשלם כל כך הרבה על אוכל.
שיהיה ברור - אני חושב שיש מקומות שהתנאים, השכר וההטבות האחרות הם מוגזמים. בחלק מהמקרים אפילו סוג של חוצפה, אבל אני לא שוכח לרגע שהשיטה הדמוקרטית, חופש הביטוי, חופש העיסוק, חופש הבחירה, חופש היזמות ושוק חופשי הם-הם אבני היסוד של הקיום שלנו כאן .
אני גם יודע שיש מה לעשות במסגרת השוק החופשי. למשל - להוקיע ציבורית במקום שבו זה רלבנטי (חופש הביטוי), יש לנו את חופש הבחירה לא לקנות את המניות של גופים בהם לדעתנו שכר הבכירים מוגזם, למכור אותן, או להצביע נגד תנאים מפליגים באסיפות בעלי מניות. כמו בכל התנהגות צרכנים נבונה - בודקים, משווים ומחליטים מה לקנות, מה שווה את המחיר ומה לא. בהרבה מקרים אני שמח מאוד על הנהלה טובה, המתוגמלת ברמה גבוהה, כי אני מקבל ערך גבוה פי כמה בתוצאות העסקיות.
אבל אם נמשיך ב"פופוניזם" מהר מאוד נגיע למקומות כל כך אפלים שיהיה קשה מאוד להתאושש מהם. למי שכבר שכח זוהי שיטה קלוקלת שגרמה הרס ונזק כלכלי וחברתי למאות מיליוני אנשים שרובם עד היום חיים בדיכוי ובערות.
כל פעם שאני שומע את חברת הכנסת יחימוביץ אני שומע "פופוניזם". מוטב היה כי תתרכז חברת הכנסת בשיפור תשתיות, בשיפור החינוך, ביצירת הזדמנויות שוות, במציאת פיתרון הבעיות עם שכנינו, בצמצום הבזבוזים הממשלתיים חסרי התכלית, ולא בהרס שמקורו בקנאה.
הכותב הוא נשיא ומנכ"ל תמיר פישמן