הסיכוי ללקות בדמנציה (שיטיון) עולה ככל שהאדם מבוגר יותר, אך מסתבר שיש גורם נוסף שמגדיל את הסיכון לחלות במחלה, כך עולה ממחקר חדש שנערך על-ידי ד"ר מריה נורטון מאוניברסיטת יוטה בארה"ב. החוקרת, שמתמקדת בחקר היבטים פסיכולוגיים של המשפחה, בדקה 1,221 זוגות אמריקניים בני 65 ומעלה, וגילתה שהסיכוי שבן זוג או בת זוג של חולי דמנציה יחלה גם הוא במחלה, גבוה פי 6 מהסיכוי של אדם אחר.
דמנציה היא מחלה שפוגעת בבני גיל הזהב, וגורמת להידרדרות התהליכים השכליים. היא מאופיינת בהפרעות זיכרון, תחושת חוסר התמצאות וליקויי שפה וזיהוי. מחלת האלצהיימר היא סוג מסוים של דמנציה.
נורטון הניחה שבני הזוג של החולים נוטים לטפל בחולים מתוך רצון או תחושת מחויבות. המטפלים חשים בדרך כלל תחושות חיוביות כלפי הטיפול, אך הוא מקשה על חייהם וגוזל משאבים. מחקרים קודמים מצאו שבני הזוג המטפלים חווים יותר לחץ מאשר אחרים, ולעיתים מפתחים בעצמם בעיות בריאות ודיכאון. נורטון עקבה אחר הזוגות הנחקרים במשך 12 שנה. כולם התחילו את המחקר בריאים, אך עם השנים החולפות וההזדקנות, 255 איש לקו בדמנציה. בקרב 30 זוגות, שני בני הזוג לקו במחלה.
החוקרת נטרלה את השפעות הגיל, המגדר, המבנה הגנטי והמצב הסוציו-אקונומי, וגילתה כאמור שהסיכון של בני זוג שמטפלים בחולה דמנציה לחלות בעצמם הוא פי 6 משאר האוכלוסייה. הסיכון בקרב גברים גבוה יותר מאשר בקרב הנשים. נורטון מצאה גם פן חיובי בתוצאות העגומות של המחקר, והוא שלמרות הכל, רוב בני הזוג של חולי הדמנציה לא פיתחו את המחלה בעצמם. היא ממליצה אם כך להמשיך ולחקור כדי לגלות מהם הגורמים שהופכים את אותם בני הזוג לפחות או יותר פגיעים ביחס לאחרים.
אגב, מחקר קודם של נורטון העלה תופעה מעניינת נוספת, והיא שקצב התפתחות המחלה של חולים בדמנציה שמטופלים על-ידי בני הזוג נמוך יותר מאשר אצל אלו שמטופלים על-ידי ילדיהם. ככל שהיחסים בין בני הזוג היו חזקים יותר, כך היה קצב ההידרדרות נמוך יותר.
תותים בחלל
צוות של אסטרונאוטים נשלח לחלל למשימה ארוכה. לאסטרונאוטים נמאס כבר מהאוכל שלהם, הם רוצים לגוון את התזונה, ולכן הם מחליטים לזרוע שדה תותים חללי שיספק להם תותים מתוקים וטריים.
נכון, זאת עדיין פנטזיית מדע בדיוני רחוקה בשלב זה, אבל מחקר שערכו חוקרי האגרונומיה פרופסור קארי מיטשל, ג'ויה מאסה וג'ודית סנטיני מאוניברסיטת Purdue שבארה"ב, גילה שתותים, ובפרט זן מסוים של הפרי שנקרא Seascape, עשויים להיות יבול מתאים לגידול בחלל. החוקרים גילו כי הזן שנבדק אינו רגיש לאורך החשיפה לאור היום. כאשר החוקרים הפחיתו את שעות האור (באמצעות תאורת LED) אליו נחשפו התותים מ-20 ל-10 ביממה, היבול כלל אמנם פחות תותים, אך התותים שצמחו היו גדולים יותר, כך שהיקף היבול למעשה לא נפגע.
החוקר מיטשל לא הסתיר את תדהמתו מהגילוי. המסקנה המתבקשת היא שהאסטרונאוטים יוכלו לגדל את התותים בחלל עם שימוש באנרגיה מועטה יחסית, גם בתאורה וגם כזו שנדרשת לצנן את החום שנפלט מהתאורה.
החוקרים ציינו שאותו זן תותים גם הניב יבול באופן יציב, ולא הייתה בגידולו מחזוריות במשך תקופת גידול של 31 שבועות. הם הוסיפו ששטחי הגידול של תותים הם קטנים יחסית, עובדה שמתאימה למגבלות שעשויות להיות לאסטרונאוטים בחלל. המחקר מומן על-ידי נאסא, סוכנות החלל האמריקנית.