1. מאז יום חמישי בלילה הדיונים העיקריים סביב שאלת מכבי ת"א והכישלון הם כרגיל קוסמטיים. פיני גרשון ימשיך או לא; השחקנים הזרים שייחתכו ואלו שאולי יגיעו; איזה ישראלים אפשר לשאוב מקבוצות אחרות. הרי בסופו של דבר זה תמיד חוזר לכמה שפצורים קוסמטיים-פרסונליים שיאפשרו כבר בעונה הבאה להסתער על כל התארים. דיונים על קריסת הקונספט הם בעייתיים, מורכבים, ועדיף שלא להיכנס אליהם.
אבל לכל מי שמסתכל מהצד די ברור שהפלת התיק על אלן אנדרסון או גרשון הוא רק ניסיון נוח לדחוק את הדיון לנקודה לא רלוונטית. תיקונים קוסמטיים לא הם שיוציאו את המועדון מהלופ שאליו הוא נקלע. במצב הקיים, כל מאמן או שחקנים אחרים שיגיעו יצנחו בדיוק לאותו חור שחור שישאב מהם כל סיכוי להצליח או לממש את הפוטנציאל.
מהו אותו שינוי מהותי בכלל? האם מכבי יכולה בכלל להשתנות? בשביל שזה יקרה צריך קודם כל להפנים שהעסק דפוק מהיסוד. וזה לא קשור לאובדן האליפות לגלבוע/גליל או לחולון.
העסק דפוק מהיסוד ברמה התדמיתית: מכבי קבוצה שנואה היום יותר משהיתה אי פעם; הוא דפוק מהיסוד, אם גם בשנת 2010 אנשים חוששים להפסיד משחק ליגה ממש כמו ב-1980; הוא דפוק מהיסוד אם שחקנים ישראלים מבקשים לעזוב את הקבוצה חודשיים אחרי שהחלה העונה; הוא דפוק מהיסוד אם לשחקנים ישראלים, שאמורים להוות את השלד של המועדון, אף פעם אין מספיק כסף לשלם אבל זרים בינוניים חונקים את המועדון עם משכורות לא פרופורציונאליות; הוא דפוק מהיסוד אם אתה מעסיק מאמן בעל אישיות שפוגעת במועדון, אחרי ששמחת להיפטר ממנו שנתיים וחצי קודם לכן בגלל שהוא מאמן בעל אישיות שפוגעת במועדון; הוא דפוק מהיסוד אם שעות ספורות לפני גמר הפיינל-פור עוד זרוקים במשרדי "לאן" כרטיסים למכירה אבל אף אחד לא מסתער עליהם.
2. מכבי עומדת היום בפני משבר עצום וזה לא קשור לאובדן האליפות. חלק גדול מהציבור סולד ממנה. שמחה לאיד הפכה עליה גם את התקשורת, מה שהיה עד לפני כמה שנים המעוז העיקרי שלה. אין שום סימן לדרך.
האם הקבוצה הזאת יכולה להמציא את עצמה מחדש? הרבה אנשים יגידו שבסופו של דבר אי אפשר ללכת נגד רוח המועדון והאנשים היושבים בו. אבל עובדה שלחלק מהאנשים הקובעים במועדון, ודאי לדייויד פדרמן, יש ספקות לגבי הדרך.
היו אי אלו התאמות לרוח הזמן בשנים האחרונות, עם העזיבה של עלית וההוצאה של הקבוצה מהידיים של הערוץ הציבורי לטובת ערוץ הספורט. אלו אירועים משמעותיים במהות של מכבי ת"א, לא רק במעבר שלה בין "מכבי הישנה" של שנות השבעים ל"מכבי החדשה", אלא גם בגלל שהוכיחו שבמועדון יש אנשים שיכולים ורוצים להוביל שינוי (פדרמן).
הספקות האלו לגבי הדרך הובילו פעמיים לשינויים מרחיקי לכת שהביא פדרמן ברמת הקונספט. אחד היה עם הדחיקה של מוני פנאן החוצה. היום כולם מבינים גם למה. המהלך השני, שנראה בדיעבד כמהלך המקצועי הראשון שנועד להסתכל לעבר העתיד עם לקיחה בחשבון של שכר לימוד שיהיה צריך לשלם, היה כשמינה את קטש למאמן לפני שלוש שנים. זו היתה אמירה ראשונה של בואו נצא לדרך חדשה. היום מתברר שהתחושות של פדרמן לפני שלוש שנים עם המינוי של קטש היו נכונות. רק יכול להיות שהטיימינג היה עדיין מוקדם מדי.
שינוי אחד נוסף שהיה אמור להביא את הקבוצה עוד צעד קדימה היה הקמת מערכת הסקאוטינג עליה דיברו במועדון במשך שנים. אבל שני המהלכים המקצועיים האלו נגרסו בלהט הטירוף לנצח. לנצח כל מה שזז. גם אם מדובר במשחקי הכנה. פדרמן נאלץ להיכנע לתכתיבים של "מכבי הישנה" של מזרחי ולא הצליח לגונן על קטש יותר מחודשיים בתוך העונה; וגם מערכת הסקאוטינג נסגרה תוך כמה חודשים כי "לא הביאה תוצאות" (איזה תוצאות אמורה להביא מערכת סקאוטינג אחרי חצי שנה?!)
3. מכבי עברה את ההלם הראשוני של אובדן האליפות בארץ כבר לפני שנתיים. אחרי שההלם התפוגג, הקבוצה גילתה שאסון גדול לא קרה והיא עדיין משחקת ותמשיך לשחק ביורוליג, כך שהבסיס הכלכלי שיחזיק אותה מעל המים נשמר.
עכשיו מכבי מקבלת עוד צ'אנס גדול. בדיוק כמו ב-2008. לשאול את עצמה איך היא רוצה להיראות כארגון. את הצ'אנס ב-2008 אף אחד לא לקח. אפשר להתחיל עם זה ממש עכשיו.
יש הרבה דברים שאפשר לעשות. אבל ההחלטה הראשונה צריכה להיות ברורה: פיני גרשון צריך ללכת. לא בגלל שהוא נכשל במבחן המכביסטי של להביא את תואר האליפות. אלא בגלל שקבוצה כמו מכבי לא יכולה להיות מזוהה איתו יותר.