חברות שמעוניינות לשפר את השורה התחתונה שלהן ולהציג רווחיות טובה יותר בוחרות בדרך כלל לקצץ בהוצאות או לפטר עובדים. מחקר חדש של פרופסור ג'ודי היימן מאוניברסיטת מק'גיל בקנדה מציע הצעה שונה. מהמחקר עולה שדווקא חברות ששיפרו את תנאי העסקת העובדים בעלי השכר הנמוך הצליחו לשפר גם את שורת הרווח.
המחקר בחן חברות שמעסיקות בין 27 ל-126 אלף עובדים ומגיעות ממגזרים שונים, בהם תעשיית הרכב, יצרניות ציוד חומרה, בנקים וחברות תרופות. המחקר יצא מנקודת הנחה לפיה בחברות לא מתייחסים לעובדים בעלי שכר נמוך (שמוגדרים במחקר "עובדים בתחתית הסולם") כאל עובדים בעלי ערך רב או תרומה לרווחיות, אלא כאל עובדים שניתן להחליף בקלות יחסית.
המחקר כלל ראיונות עם עובדים בכל הדרגות, החל ממנכ"לים ועד ל"תחתית הסולם". במקביל, נאסף חומר מדו"חות כספיים של החברות הציבוריות, לצד מידע גלוי נוסף. השורה התחתונה של המחקר עצמו היא שהשקעה בעובדים בתחתית הסולם עשויה להוות יתרון גם בזמן צמיחה כלכלית וגם בתקופת מיתון.
דוגמה אחת לאופן שבו שיפור תנאי העובדים הזוטרים תרם לשורת הרווח היא שיפור התמיכה בבריאות העובדים, שמורידה את מספר ימי ההיעדרות שלהם מהעבודה. חברה אחת, למשל, סיפקה לעובדים ציוד ארגונומי ונתנה להם הפסקות לפעילות גופנית, ובכך סייעה להגדיל את רווחיותה.
צעד נוסף שמסייע לרווחיות היה קביעת מסלול קריירה והכשרה, שמוביל לשיפור התקשורת בין העובדים למנהלים ולהגברת היעילות. גם מתן תמריצים לעובדים אינו מזיק. לדוגמה, חברת טקסטיל, שהשתתפה במחקר, החליטה לשלם לתופרים לפי מספר הבגדים שהם מייצרים, והצליחה להגדיל את התפוקה פי שלושה, בעוד שמספר העובדים גדל רק ב-12%. צעד נוסף, פשוט יותר, הוא להתייעץ עם העובדים, שהרי הם הכי מנוסים בעבודה השוטפת ויכולים להציע הצעות ייעול.
"החברות הללו הצליחו להיות רווחיות לבעלי המניות, לא למרות שהיו רווחיות לעובדים שלהן, אלא בזכות זה", אמרה פרופ' היימן. "החברות הצליחו מסיבה פשוטה. איך שהעבודה בנויה, איך מתגמלים אותה, ואיך מעודדים עובדים - כל אלו הם גורמים מרכזיים ברווחיות, ובאיכות חיי העובדים".
תחרות מינית
מהו הגורם שקבע לאורך ההיסטוריה מיהו הגבר המושך בחבורה, ומי ייבחר כבן זוג למטרות רבייה? לטענת החוקר דייוויד פוטס מאוניברסיטת פן סטייט בארה"ב, התשובה היא תחרות פיזית. במחקרו הוא טוען שמינים רבים של בעלי חיים מקיימים תחרות מינית, והמין האנושי אינו שונה בבסיסו. לדבריו, בני האדם זהים בהתנהגות התחרותית בין הזכרים לקופים, שאצלם המנצח בתחרות זוכה בנקבה שבה הוא בוחר.
"בממוצע, גברים גבוהים יותר מנשים רק ב-15%, אולם הגבר הממוצע חזק יותר מ-99.9% מהנשים", קובע פוטס, ומוסיף שהגברים אגרסיביים יותר מנשים. דבר זה, לדבריו, מתבטא בכך שבקהילות קטנות שמחפשות מזון, כ-30% מהגברים מתים בצורה אלימה. פוטס אומר גם שמסת השריר של הגבר גדולה ב-60% משל האישה. אלה, לדבריו, מאפיינים שמרמזים על התחרות הגברית, והוא מונה עוד כמה כאלה. לדוגמה, העובדה שעצם הלסת של הגבר עבה יותר, וכך גם שאר עצמות הגולגולת שלו, מעידה אולי על כך שבעקבות האלימות השוררת בין הגברים שבהן, בעל העצמות החזקות יותר שורד. פוטס מציין שבעוד שמאפיין נוסף, קול עבה, מיוחס לאטרקטיביות בעיניי האישה, הרי שהוא גם מאפיין שמאותת על דומיננטיות בתחרות בין גברים.
לדברי החוקר, בני אדם ושימפנזות נהגו לאורך האבולוציה ליצור "קואליציות של זכרים", לרוב על בסיס קרבה משפחתית, כדי להגן על הנקבות מפני זכרים אחרים. אך בהיעדר אויב חיצוני, הזכרים נטו להתחרות בינם לבין עצמם על הנקבות.
"ההתנהלות היום שונה בהרבה מובנים", אומר פוטס. "זה מחמם את הלב לחשוב שהתנהגות בני האדם גמישה מספיק ומגיבה למוסדות החברתיים שמגבירים את השוויון והשלום".