המילה "הסברה" הפכה לביטוי המרכזי בפרשת המשט. כשמדברים על הסברה מתכוונים בדרך כלל למילים. מה נטען, איך ומתי. בכל מקרה, האמצעי הוא מילים שנאמרות או נכתבות, ואליהן מצטרפות התמונות שהן ללא ספק משפיעות יותר ממילים.
לא מתייחסים מספיק לדבר החשוב והמשפיע ביותר בתחום ההסברה: המעשים. אם תמונה שווה אלף מילים, אז קבלת אחריות שווה אלף תמונות, וקבלת אחריות משמעותה שמישהו חייב להתפטר - ומיד.
לא בגלל עצם הפעולה, גם לא בגלל ההחלטה לפעול בכוח. את אלה יהיה צריך לחקור כאשר העובדות יהיו ברורות יותר. ההתפטרות צריכה לבוא בגלל ההכנה והביצוע. השלטונות עצמם מודים שלא צפו התנגדות אלימה מצד אנשי הספינות. המשמעות היא שלא היה מודיעין. המשמעות של העדר מודיעין היא שהתקבלו החלטות, מדיניות ואופרטיביות, מבלי לדעת בעצם מה הסיפור. למה הדבר דומה? לאבחון של חולה מבלי לערוך לו בדיקות.
לקראת הצהריים הופיע שר הביטחון אהוד ברק והצהיר שההחלטה לעצור את הספינות בכוח היתה של ראש הממשלה ושלו. לאוזניים ישראליות זה יכול להישמע כמו נטילת אחריות. מבחינת שאר העולם אלה מילים ריקות אם לא מתלווה להן האמירה "ולכן אני מודיע על התפטרותי מתפקיד שר הביטחון". ואם לא שר הביטחון, אז ראש הממשלה. הסברה אמיתית בימים אלה היא התפטרות של אחד משניים אלה - לא אף אחד מדרג יותר נמוך.
צעד כזה מתבקש לא רק לצורך הסברתי כלפי העולם. דיברתי עם אנשים הבוקר. רבים נשמעו מזועזעים, אפילו מפוחדים, מעין תחושה שהעולם כבר לא רק נגדנו, עכשיו הוא גם קם עלינו. אנשים מבולבלים, מפוחדים, מודאגים. לא מבינים איך קרה כדבר הזה. היו בטוחים שמדובר בפעולה מעין משטרתית שגרתית. משהו שדומה לפיזור הפגנה, ופתאום כל ההרוגים האלה.
ועולם כמנהגו נוהג? ומקבלי ההחלטות ממשיכים לקבל החלטות? אני רוצה להבהיר שאין לי שום סימפתיה למשט ולאנשים שהשתתפו בו. לטעמי, רובם לא באו לסייע לתושבי עזה, אלא רתמו עצמם ביודעין למלחמת החמאס נגד ישראל. אבל דווקא בגלל זה היה עלינו להיזהר מאוד שלא ליפול במלכודת הזאת. ואנחנו כן נפלנו, ובלתי אפשרי שאף אחד לא ייפול עם הנפילה הזאת. הציבור לא צריך לאפשר דבר כזה.
תראו מי נבחר להסביר
אני כותב את הדברים, רוצה לקוות, אבל אני יודע שזה לא יקרה. אני יודע שהמנהיגות הזאת תמשיך לשגות ולהזיק לנו. הבוקר קיבלנו הוכחה נוספת לטמטום: במי בחרו כדי להביא לעולם את התגובה הישראלית הרשמית הראשונה? מכל המנהיגים, הפוליטיקאים והדיפלומטים, הבחירה נפלה על דני אילון. כן, סגן שר החוץ.
כן, זה שהושיב את שגריר טורקיה על כיסא נמוך והלך להתגאות בפומבי על כך שהשפיל אותו. בקיצור, המסביר הראשון מטעמנו היה הישראלי השנוא ביותר בטורקיה. ואתם יודעים מה? גם על זה מישהו צריך ללכת לכל הרוחות. וגם על זה, ועל שום דבר אחר, אף אחד לא יילך, מכל מקום לא לפני שהמדינה תלך.