גיל ג'יבלי הוא המאייר של "גלובס"
לטובת הסטטוס-קוו העדין, אחינו המכונים "חילונים" חייבים להבין כי חיה בארץ הקודש חברה שדפוסי חייה הם שונים בתכלית. מבחינתנו, המדינה היא מסגרת וכלי לחיי קודש בארץ ישראל. במסגרת זו צריך צבא, משרד חוץ, רשות מים וכיו"ב, אך מעל לכול היא התורה והחיים על-פי חז"ל או חז"ל דהיום - קרי הרבנים בסדר הגודל של הרב אלישיב והרב עובדיה.
גולת הכותרת של אותה מסגרת היא הדגל וההמנון והלב שהוא לומדי התורה, קרי הישיבות ותלמודי התורה. לשם כך נשלחים רבנים לכנסת, כשליחי אותם רבנים. דעת תורה היא מעל לדמוקרטיה ומעל לרצונות ושאיפות של הקבוצה או האינדיבידואל.
לכן נוצר הקונפליקט עם בג"ץ, שהוא כבר מעבר לסוגיית הבנות הספרדיות.
הצבא הוא מכשיר
עבורנו הצבא הוא מכשיר שמאפשר חיי תורה במדינה, ומשרד החקלאות הוא כלי לאספקת ירקות טריים לחיזוק הגוף, כדי שיוכל לשבת ללמוד. יש לנו זכות על הארץ הזאת רק אם נחיה בה על-פי תורתנו. כל התרסה מצד אחינו החילונים - "מה עשיתם בשביל המדינה" או "כמה דם שפכתם עבורה" - נופלת על אוזניים חרדות מעצם ההשוואה, כי הצבא אמור לאפשר ל"צבא" הישיבתי להמשיך ללמוד.
העולם הקרוי חרדי אינו מסוגל להבין למה חיילים מסכנים את חייהם כדי שהפועל תל-אביב תמשיך לשחק או שבית האופרה ימשיך לפעול - זה פשוט לא נתפס במונחים של חיים תקינים. מה הם החיים? את מה מקדשים? "מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה, שערי ירושלים שהיו עוסקים בתורה" (מסכת מכות).
כך גם בכלכלה ובמערכת העסקית. בין שאר בני יעקב היו זבולון ויששכר, שעשו דיל ביניהם: זבולון הסוחר "לחוף ימים ישכון" ויממן את יששכר התלמיד, "חמור גרם יושב בין המשפתיים" העמל בתורה ומקבל את השכר. יששכר הוא המקבל את שכרו ומתחלק עם זבולון. דין המממן ודין הלומד הם שווים על-פי התורה.
לבייב, בוימלגרין, וולפסון וגוטניק אינם שווים פרוטה אחת אם הם לא יממנו חיי תורה בארץ ובחו"ל. לכך הם יועדו וזו שליחותם. גוטקס, קניונים, נדל"ן, מחצבים - אלה הכלים שניתנו להם לשם כך. שוב, זו לא התוצאה, אלה רק הכלים.
הכרה בתורה ולומדיה
האם אתם, אחינו הקרויים חילונים, יכולים לראות כך את פני הדברים? זו השאלה. הפתרון הוא הכרה בתורה ובלומדיה, הם הנכס שלנו כעם. ביום עצמאותנו ייכנס לרחבת הר הרצל בחור ישיבה, עילוי תורן בן 19, עוטה טלית ומחזיק ספר תורה בידו, וכל הקהל יקום על רגליו, והרס"ר ישאג דג-ל שק! (ספר אשכנזי או ספרדי? תהיה רוטציה כל שנה, בסדר?). הכרה ערכית שתהיה מעוגנת בחוק היא הפתרון.
מדינת ישראל חייבת לממן את הישיבות כשם שמדינות אחרות מממנות או צריכות לממן את מורשתן, רק שההבדל הוא לא במבנה עתיק לשימור או ציור מהמאה ה-17; כאן מדובר בחיים שוקקים ותוססים, ממש כאן ועכשיו.
בקיצור, מר סטף ורטהיימר היקר, נראה אותך פותח מכון טכנולוגי תורני בגליל, אנחנו נהיה ב"ה מעצמת היי-טק, אבל זו לא תהיה המטרה לשמה.