ימים אחדים לפני פתיחת צעדת המחאה למען גלעד שליט, התקבל במטה המאבק מייל מסקרן: אורנה כרמי, העוזרת האישית של אורי דורי (לשעבר נשיא התאחדות הקבלנים), סיפרה על אדם בשם אריק, שפנה אליה בבקשת תרומה עבור המטה, וביקשה לברר אם הפנייה מהימנה. כרמי כבר הכינה צ'ק מהחברה על-סך 3,000 שקל, אולם אז התעוררו אצלה ספקות. שמשון ליבמן, ראש המטה, לא הכיר את האיש, וריח של הונאה עלה באפו: "האירוע שאת מצביעה עליו מדאיג מאוד", כתב בתשובה, "אשמח אם יהיו לך עוד פרטים שיסייעו לנו למנוע את העניין".
כרמי שלחה לליבמן מסמך שקיבלה מהפונה, שבו מוסבר שבמקביל לצעדה הגדולה ממצפה הילה - תתקיים צעדה לירושלים שתצא ממקום החטיפה, סמוך למחסום כיסופים. "אנו פונים אליכם בדחיפות למען תסייעו במימון הצעדה", כותב שם אדם בשם רונן שירה, "אנו זקוקים למימון אוהלים ומודעות בעיתונות היומית, החל מעוד שלושה ימים!".
במייל לליבמן הסבירה כרמי כי הפונה ביקש לרשום את הצ'ק לפקודת גורם עלום בשם "אל ישראל". "אמרתי לו שאינכם מכירים אותו או דרך כזו לתרומות, והוא מאוד כעס... בדרך-כלל יש לי חושים חדים. לדעתי, האיש כבר גייס הרבה מאוד כספים בשמכם ובשם העניין, ואולי הוא רק השליח התמים... שווה בדיקה". "הרגשתי שמשהו פה מוזר", מספרת כרמי, "אבל יכול להיות שהרבה מאוד אנשי עסקים כתבו השבוע צ'ק לפקודת 'אל ישראל'".
מי עומד מאחורי "אל ישראל"? בדיקת G העלתה כי מדובר בעוסק מורשה הרשום על-שם זוגתו של רונן שירה, מי שחתום על המכתב שנשלח לדורי. אותו עוסק מורשה הופקד על ארגון חלק מההסעות הנלוות לצעדת המחאה, אולם איש לא הטיל עליו תפקיד של גיוס תרומות. למעשה, קיים צינור אחד ויחיד לתרומות באופן תקין: עמותת "קרן מאור".
שירה טוען בתגובה: "אריק עובד איתנו כשליח. הוא לא נציג שלי. אנחנו מפעילים מערך הסעות עבור הצעדה, ולא מקבלים תרומות. אם אריק אמר לחברה לכתוב צ'ק לפקודת 'אל ישראל' אני יכול רק להצטער על זה. זה לא תפקידו לגייס כספים". ליבמן מוסיף בתגובה: "שירה עובד איתנו ומעביר אליי פניות של תורמים. את אריק אני לא מכיר. אפשר לתרום רק דרך העמותה ומי שפועל בדרכים אחרות הוא קרימינל".
כך או אחרת, מתברר שיש בהחלט מי שמזהה במאמצי החזרתו של החייל החטוף הזדמנות לגזור קופון ציני להכעיס, כפי שמספר אמיר גור-לביא, מראשי מטה המאבק, ומנכ"ל בית הבד זיתא מקבוצת ויסוצקי: "הגשנו תלונות במשטרה על דברים דומים. היו גורמים שביצעו התרמה כביכול בשם העמותה, בעיקר בצומת עזריאלי בתל-אביב ובצומת ביל"ו ברחובות. הם פעלו כמקבצי נדבות עבור העמותה לכאורה, וכמובן שהתרומות לא הגיעו אלינו".
האם המשטרה עשתה משהו?
"אני חושב שהיא חקרה. לא בדקתי את זה, אבל אני חייב להגיד שאחרי התלונות, אותם אנשים פנו אלינו בתחינות שנרד להם מהגב. אלה אנשים שלא עושים חשבון לשום דבר, צינים בצורה מכוערת, שמנסים לעשות כסף גם מדברים כאלה".
ישנם גם כאלה שמנסים להרוויח מחטיפת שליט אפילו בלי להציע למטה שיתופי פעולה: באינטרנט ניתן למצוא אתרים המשווקים "מתנות גלעד שליט": טי-שירטים עם הסלוגן "FREE GILAD" ב-23 פאונד וסטיקרים של "העם עם גלעד" ב-4 פאונדים. "בין אם אתם רוצים טי-שירטים, סטיקרים או פוסטרים של גלעד שליט, לנו יש אוסף גדול של מתנות לבחור מתוכו!", נכתב באחד האתרים. וליבמן מבהיר: "זה לא קשור אלינו. זה פשוט נורא ואיום".
"נפנה לאחים עופר, לכולם"
בזמן שגורמים שונים ומשונים מנסים להתעשר ממצוקתה של משפחת שליט, המשפחה עצמה מנסה ללקט את ההון הדרוש למימון מאבקה להשבת הבן. השיח התקשורתי סביב שליט מתמקד, מטבע הדברים, בוויכוח אודות המחיר שיש לשלם בתמורה לשחרורו ובהשלכות המדיניות-ביטחוניות, אולם יש כאן גם סוגיה כלכלית. על-מנת להותיר את הנושא על סדר היום מטה המאבק מפעיל מאמץ תקשורתי ולוגיסטי אדיר, המצריך לא מעט משאבים, שאותם נדרשת לגייס משפחה מן היישוב. המטה אמנם נהנה מעבודתם של מאות מתנדבים ומלא מעט סחורה, ציוד וסיוע אחר הנתרם בדרכים שונות ומגוונות, אולם עדיין, נדרשים גם מזומנים.
"זה סיפור מאוד מורכב", אומר גורם שנטל חלק במטה שפעל בשעתו להשבתם ארצה של אלדד רגב ואודי גולדווסר זיכרונם לברכה. "פעם שאלו אותי אם אפשר להחזיר חטוף הביתה אם אין לך כסף. התשובה היא לא. אם אין לך כסף - אני משתתף בצערך, אבל מצבך עגום. ברור, שאם חלילה נחטף בן של בעלי הון כמו נוחי דנקנר או יצחק תשובה, יותר קל להם להרים מאבק ציבורי שיהיה בעל השפעה על החברה הישראלית".
ראש החץ של המאבק ומאמצי המימון הוא נועם שליט, אביו של גלעד. בשבוע שעבר טס שליט לרומא להעלות את המודעות למאבק גם באירופה, וכל מי שצפה במהדורות החדשות צפה בתמונות הקולוסאום המוחשך. אבל לא רק. לנסיעה הזו היה גם פן כלכלי בדמות גיוס תרומות מן הקהילה היהודית שם.
לדברי גור-לביא, "כשנועם מגיע, הקהילות בדרך-כלל מעוניינות לסייע, ולא צריך ממש לבקש. אבל תשמע, נדמה שזה הרבה אבל אחרי הכול זה לא כל-כך הרבה, וההוצאות ממשיכות לצאת". ליבמן אומר, שבמקרה של שליט הנסיעות לחו"ל מעטות, ובעיקר לקהילות היהודיות, והוא "מקווה שנועם לא יצטרך לנסוע יותר".
ליבמן אומר שבתקופה הקרובה יינתן במטה המאבק יתר דגש על פנייה מסודרת לחברות גדולות ולארגונים שונים בארץ. "אנחנו הולכים עכשיו לפנות בבקשת עזרה לבכירי המשק. לאחים עופר, לכולם. זה הכיוון".
התעוררתם קצת מאוחר, לא?
"לא. תשמע, אני לא רציתי לראות בקופה שלנו הרבה מאות אלפי שקלים. שאלתי את עצמי מה ייצא מזה שאני אקח מאנשים כסף. אתה יודע, זה אפילו לא מוסרי, כי אולי בחודש הבא אסגור את העניין. אני לא רוצה קופה עם המון כסף, שאחר-כך אצטרך להסביר מה אני עושה איתו. לכן אמרתי שאנחנו צריכים להתקדם בשלבים - לאסוף קצת כסף ולהתקדם, מתוך הנחה שאולי נצליח.
"אם ההנחה היא שהטלנובלה 'חטופים' היא שקובעת, ו-17 שנה זה הזמן שבו חיילים נשארים בשבי - אז יכול להיות שאנחנו צריכים לאסוף מיליוני דולרים ולהתחיל להפוך את זה למקצוע. מאחר שאני לא חושב ככה, אז כשמישהו אמר לי לא מזמן שהוא חושב שהוא יכול לגייס סכום מסוים, אמרתי לו 'אל תביא את הכול, תביא חצי'".
עם זאת, מוסיף ליבמן: "אם המאבק יימשך, נזדקק לעזרה. אנחנו כבר לא נמצאים במקום שיש לנו. קודם היה לנו". בין השאר, הוא מספר כי נבנית כעת מערכת שתאפשר מתן תרומות דרך אתר האינטרנט: "אני חושב שאחרי המסע זה יהיה מאוד משמעותי".
"פונים אלינו בהצעות לתרומות קצת פחות מבעבר", אומר גור-לביא, "אבל אני מקווה שזה יתעורר שוב".
מדוע היום פונים אליכם פחות?
"אני לא יודע להגיד לך אם זה בגללנו או בגללם. אנחנו פשוט היינו מאוד עסוקים בדברים אחרים שקשורים לגלעד, ופחות בפן הכספי. לא הקדשנו מספיק תשומת לב לקטע של גיוס המשאבים, ובאמת הקופה קצת הולכת ומידלדלת. אולי בגלל הפרסומים האחרונים בקשר למסע יפנו אלינו וירצו לתרום, ואז לא נצטרך להקדיש את הזמן גם כדי להתרים, אבל אני מניח כי - אלא אם כן המאבק יסתיים בהצלחה ואז לא נידרש להשיג עוד כסף - נצטרך לפנות לקהילה העסקית ולבקש סיוע כדי להמשיך במאבק".
"לא כל פעולה היא קונצנזוס"
פנייה יזומה לברוני המשק אולי תתבצע רק עכשיו, ארבע שנים לאחר החטיפה, כאשר כוונת אנשי המאבק היא להסתייע בגורמים המתמחים בגיוס משאבים. לדברי גורם שנטל חלק בארגון הקמפיין הבולט הקודם של המאבק - שביתת הרעב בשלהי כהונתו של אהוד אולמרט - שניים מהטייקונים המוכרים במשק באו באותה תקופה מיוזמתם עם הצעה שאין טובה ממנה: "הם אמרו לנו 'כל מהלך שתחליטו שאתם רוצים לעשות, לא משנה כמה הוא עולה - אנחנו מוכנים לשאת בעלות'. כלומר, אם אנחנו רוצים לעשות פעילות רחבה יותר, עמוקה יותר, ארוכה יותר, יקרה יותר, הם עומדים לרשותנו עם הכסף, בכל סכום שיידרש".
אולם התנאי של השניים, לדבריו, היה שמירת זהותם בעילום שם. מניין הצניעות הפתאומית, המנוגדת כל-כך לנטייתם של רבים ליחצן ברוב רעש תרומות צנועות בהרבה לקהילה? "הם לא רצו להיות מזוהים עם משהו שייתפס כיציאה נגד המדינה, כהתרסה נגד עמדת הממשלה או נגד אולמרט", מסביר הגורם.
"אלה שתורמים לפני הבחירות לשתי מפלגות יריבות, כי הם אומרים 'נלך על כל הקופה' - אלה אנשים שגם חוששים שאחרי שיתרמו לנו יתחשבנו איתם ויגידו 'איך יכולתם לתמוך במסע שיצא נגד מדיניות הממשלה'", מגיב לכך גור-לביא. "לכאורה, נושא גלעד שליט הוא בלב הקונצנזוס, אבל לא כל פעולה שאנחנו עושים היא בלב הקונצנזוס. המסע הנוכחי, למשל, הוא בלב הקונצנזוס של רוב המדינה - אבל לא של רוב הפוליטיקאים".
וגופים מסחריים לא רוצים להסתכסך עם השלטון?
"נכון".
זו גם כנראה הסיבה לכך שעד כה טרם הועברו תרומות גבוהות מאוד מבכירי המשק למאבק להחזרת החייל השבוי. בדוחות ובפרסומים של החברות הגדולות, שמפרטות בהרחבה על תרומתן לקהילה - לא מופיעה לרוב פעילות למען שליט. תרומה בולטת בדוחות של עמותת "קרן מאור" הגיעה דווקא מבעל הון פחות מוכר בציבור, שככל הידוע אינו מנהל עסקים התלויים בממשלה: מולי ליטבק, בעל אתרי סקס באינטרנט ובעלי גלריה לאמנות בזכוכית, שתרם 201 אלף שקל ב-2007.
בהקשר לעמותת "קרן מאור", יודגש כי היא נוסדה עוד בשנות השמונים ואין היא מקדמת אך ורק את עניינו של שליט. בין היתר היא מקדמת שלל עניינים הקשורים בסיוע למוסדות דת, למשפחות ברוכות ילדים, לילדים חולים - כך שקשה לדעת אם התרומה הספציפית הזו של ליטבק יועדה בהכרח למטה שליט. זאת בעיקר נוכח עיון בדוחותיה הכספיים של העמותה המגלה כי לא חל שינוי משמעותי בהיקף הכנסותיה מתרומות מאז חטיפת החייל ב-2006, והוא נותר סביב ה-2 מיליון שקל לשנה.
ניהול כספי התרומות לשליט, נכתב בדוחות העמותה, "מקשה על פעילות הקרן. מדובר בדרך-כלל בכספים קטנים". שימוש בכספים, אומרים במטה, מאושר על-ידי אדם אחד בלבד: נועם שליט.
ארצי ושרעבי באים בהתנדבות
הצעת הטייקונים האלמונים לתרומה בהיקף בלתי מוגבל טרם מומשה. תחילה הייתה מחשבה להיעזר בהם כדי להרים אירוע ענק בכיכר רבין, אולם בסופו של דבר, הוחלט לקפל את מאהל המחאה, ועליית בנימין נתניהו לשלטון הביאה להשקטת המחאה. התפיסה הייתה שלא יהיו הצדקה וגב ציבורי לתקוף ראש ממשלה טרי בטרם קיבל את ההזדמנות לפעול להשבתו של גלעד.
סיבה נוספת שתרומות ענק לא גויסו עד היום, לדברי גורמים במטה בהווה ובעבר, היא שהם מסתדרים, במפתיע, יפה מאוד גם ככה בזכות לא מעט דברים שווי כסף שנתרמים למאבק. זה מתחיל בייעוץ תקשורתי-אסטרטגי של משרד רימון-כהן-שנקמן, שמלווה את המטה כבר יותר משנתיים (ריטיינר רגיל עבור ניהול משבר, אומרים במשרד, נאמד ב-10-30 אלף דולר לחודש), ובשירותי הפרסום של משרד שלמור-אבנון-עמיחי; ממשיך במופעי אמנים (בשבוע הבא תקיים התזמורת הפילהרמונית קונצרט הזדהות מיוחד עם שליט שבמסגרתו יופיע בהתנדבות גם שלמה ארצי); ונגמר בצרכים הלוגיסטיים האינסופיים המתלווים לעצרות, לצעדות ולשאר פעולות המחאה (סטיקרים, חולצות, שלטים וכיו"ב, הניתנים לרוב במחירי עלות).
באתר המאבק נכתב שאזרחים המעוניינים בסטיקרים ובשלטים יכולים לקבלם מהמטה, אולם שנקמן אומרת שהיום כבר אין אפשרות לחלקם לכל המעוניין.
"אני מדבר איתך ואני מגמגם, כי אני פשוט נדהם", אומר ליבמן תוך כדי הצעדה. "כל האוטובוסים כאן ממומנים על-ידי כל מיני ארגונים. בדרך שאנחנו צועדים עומדים אנשים שאנחנו לא מכירים ומחלקים שתייה. אנחנו מגיעים לאיזה מקום, ויינות הגולן עומדים שם ומחלקים עוגות ואבטיחים. הרשויות עוזרות: עכשיו אנחנו עושים אירוע בעכו וארגנו לנו סככה, הכול. חברת צחם אפיקים תרמה קלנועיות שעליהן נמצאים צוותי רפואה שמלווים את הצעדה, ואת הצוותים תרם בית-חולים מאיר. וכך הלאה".
כך, מספרים במטה, היה גם בקמפיין הקודם בימי אולמרט. "לתדהמתנו גילינו שלא צריך כל-כך הרבה כספים", אומר אחד השותפים לארגון אז. "כשאתה צריך אוהל, כיסאות, בלוני גז לחימום, ספסלים, גנרטור לתאורה - אתה מגלה שמספקים לך את זה, וגם כשאתה מציע לשלם אף אחד לא רוצה לקחת ממך כסף. כשצריכים ארוחת ערב, המסעדות המובילות בירושלים מתחרות ביניהן מי יכין את הארוחה. מסעדות יוקרה בעיר אירחו את המשפחה, ובמשך היום הגיעו אוכל ושתייה מכל מיני ארומות ופיצות עבור המשפחה ועבור בני הנוער שהיו שם 24 שעות ביממה. גם עיריית ירושלים נרתמה לעניין וסייעה. תזכור מה שקרה שם ואיזה מהומת אלוהים זה יצר בירושלים, ואז תשאל מה הייתה העלות של כל זה. התשובה היא, שהיא לא הגיעה לעשרות אלפי שקלים".
ערב מיוחד שהופק לציון שלוש שנים לחטיפה, מול הקריה בתל אביב, עלה למטה כ-30 אלף שקל והיה שווה הרבה יותר. "הוקמה במה ענקית עם תאורה שהאירה את מגדל הקריה בצהוב, והכול היה במחירי עלות", מספר השותף לארגון. "בועז שרעבי, שעל הופעה של ארבעה שירים לוקח 10-15 אלף שקל, בא להופיע בהתנדבות ושילמנו את המונית שלו". אגב, לא מעט סטיקרים שמחולקים, בלונים שנתלים ברחובות ושאר פעילויות המגבירות את החשיפה למאבק, הן יוזמות פרטיות של אזרחים ללא קשר למטה המאבק של המשפחה.
לו היה המטה נדרש לממן בכסף מלא את פעילותו, אומר גור-לביא, ההוצאה הייתה נאמדת ב"מיליונים רבים - לא בבודדים. גם כך, מה שאנחנו נדרשים לשלם בכסף מתקרב למיליונים".
חשיפה בשווי 10 מיליון שקל
המתנדבים והגופים הרבים שתורמים סחורה וציוד הם רק גורם אחד שהופך את הקמפיינים של מטה שליט למרשימים ולבעלי עוצמה כל-כך בהוצאות כספיות נמוכות לכאורה. גורם אחר, לא פחות חשוב ואולי בעצם החשוב ביותר - הוא העיתונות. שטחי מדיה לפרסום הם אמנם עסק יקר במיוחד, אולם כתבות אוהדות שזורמות עם המסרים של יועצי התקשורת - אינן עולות דבר.
בזמן שקמפיין רגיל יתקשה מאוד להשתלב בעמודי חדשות, במקרה של שליט התקשורת, ובמיוחד "מעריב" ו"ידיעות", בחרה להתמסר באופן כמעט טוטאלי לקמפיין ("מעריב" אף הכריז על "התגייסות"). עשרות אלפי האינצ'ים שעל פניהם סוקר המאבק מזווית אוהדת וכמעט לא ביקורתית מייצרים את הבאזז הגדול, וגם שווים לא מעט כסף. בדיקה שביצעה "יפעת מחקרי מדיה" לבקשת אתר "אייס" העריכה את שווי החשיפה לשם גלעד שליט בחודש שקדם לצעדה בכ-10 מיליון שקל.
במטה המאבק מעריכים את שווי החשיפה התקשורתית לאורך זמן בהרבה מאוד כסף. "אתה מדבר פה על אולי עשרות מיליונים", אומר גור-לביא, "לפעמים יש נטייה פופוליסטית לצאת נגד העיתונים והעיתונאים, אבל אני כל הזמן אומר 'אם גלעד יחזור, זה רק בזכותם'. הקמפיין - אין לי מילה אחרת לתאר את זה - שעשו העיתונים בשבועות האחרונים, תורם המון. בלי פעילות העיתונים לקידום המסע לא היה מסע, או שבוודאי הוא לא היה מצליח".
"לפעמים כתבות תוכן עושות יותר ממודעות", אומר גורם אחר במטה. "הצלחנו להעביר דרך התקשורת מסר שאחרת היינו צריכים לשלם עשרות מיליונים כדי להעביר אותו. מה שקיבל גלעד מהתקשורת, גם בסבב הקודם וגם בצעדה עכשיו, שווה את ערכו בזהב". אגב, גורמים שנטלו חלק בקמפיין כשעוד הכיל בתוכו את רגב וגולדווסר לצד שליט, אומרים שבזמנם היו מקרים שהעיתונים העניקו שטחי מדיה לפרסום בחינם.
היום, לדברי יועצת התקשורת של מטה המאבק, תמי שנקמן, הם נדרשים לשלם עבור פרסום תשלום מלא. חלק מהתשלומים האלה נתרמים: הקטע שבו אביבה שליט נשמעת אומרת סמוך למבזק החדשות "אל תשכחו את הבן שלי" ממומן, לדברי ליבמן, על-ידי חברה מסחרית "שביקשה להישאר בעילום שם כדי שלא להיראות כמי שתופסת טרמפ על דבר כזה. ולפעמים ניתן גם לפרסם בעיתונים בחינם על בסיס מקום פנוי".
"קנה בירה וקבל חטוף חינם"
ביקורת שנשמעת לעיתים, כי התקשורת מתגייסת בעוצמה כזו למען שליט משיקולים מסחריים גרידא של רצון לשאת חן בעיני צרכניה, לא ממש מפריעות לאנשי המטה, שכן העניין משרת את המטרה החשובה באמת מבחינתם. לצד זאת, מעניין לגלות כי במטה דחו לא מעט הצעות מצד גורמים מסחריים, שניסו לשכנע כי יש באמתחתם שיטות לסייע בו-זמנית לעניינו של גלעד ולשורה התחתונה במאזניהם.
"יש כאלה שרוצים לעזור, אבל עם היבט מסחרי עבורם", אומר גור-לביא. "מאלה קצת נרתענו. פחדנו שהמוטיב המרכזי יהיה נותן החסות ולאו דווקא גלעד. אתה גם לא יודע איזה שימוש ייעשה בשמו של גלעד. זה מתחיל חיובי ואחר-כך זה הופך למשהו נורא ואיום, כמו שקרה לנו עם כאלה שמכרו בצמתים, כאילו מטעמנו, דגלים של גלעד לתלות על הרכב. אתה מתחיל במקום אחד ואתה לא יודע איפה זה נגמר.
"יש כל מיני כאלה שחושבים שהם יזמים זריזים וחכמים, והם גם חושבים שאנחנו אמורים לברך על הרעיון הגאוני שלהם, וזה ממש מביך. לעיתים קרובות אנחנו לא יכולים לסרב רק בעדינות, אלא ממש באגרסיביות וגם לעקוב לאחר מכן שזה לא נעשה. חלק מההצעות דחינו ממש בשאט נפש, כי הן היו חסרות טעם לחלוטין. אתה לא מאמין, היו דברים מטורפים לגמרי כמו סוכריות על מקל בדמותו של גלעד".
הצעה אחרת הייתה מפאבים שחשבו להדפיס את פניו של שליט על התחתיות של משקאות האלכוהול שהם מגישים למבלים. "זה גימיק שלא מכבד את גלעד", אומר גורם במטה, "לא צריך שיניחו על גלעד את בקבוקי הבירה". גורם שפעל לשחרור רגב וגולדווסר מספר, שבזמנו הגיעו הצעות דומות. למשל, שפני החטופים יתנוססו על הכוסות ברשת בתי קפה גדולה. "סירבנו. לא רצינו להוריד את המאבק הציבורי לרמת 'קנה שני בקבוקי בירה וקבל חטוף חינם'".
שנקמן אומרת, שאחת מיצרניות החלב הציעה לשים את תמונתו של שליט על קרטוני החלב שלה, בסגנון תמונות הנעדרים המופיעות על קרטוני החלב בארצות הברית: "לא רצינו, כי זה היה הופך אותנו למזוהים עם חברה מסחרית שעושה כסף על הבסיס הזה".
"החשש שלי הוא", מסכם ליבמן, "שייחצה הגבול הדק ויהיה ניצול של המותג שנקרא גלעד שליט - שהוא מותג שאפשר היום למכור איתו גרביים. לכן, בכל מיני דברים שקשורים למכירה אנחנו לא מתעסקים. אנחנו לא מתעסקים במסחר למטרות איסוף כסף".
אבל זה יכול להעלות את גלעד עוד יותר למודעות.
"אבל זה נשמע לא טוב. לא רצינו לראות את גלעד על כוס קפה ולא על ריחן ששמים על הראי של האוטו. אני לא רוצה ליפול למקום הזה, זה דבר כל-כך רגיש שצריך מאוד להיזהר איתו".