כבר כמה שנים שהילדים שלי חיים בשני יקומים מקבילים. הזניח - זה שיש בו אמא, אבא, כדורגל, התעמלות אומנותית ושיעורי-בית; והעיקרי, המרתק, המלא באקשן, משימות וכסף משלהם - היקום הווירטואלי.
לכל אחד משני יוצאי חלציי יש מציאות מהבהבת משלו. הבכור, עוד מעט בן 12, חי בעיקר את המייפל סטורי ההרואי; הצעירה, בת רבע לשמונה, מלהטטת בין אתר מוגובי לוובקינז ולאקולוקו, שולטת בכל המונחים המקצועיים, עובדת שם למחייתה ב-3 עבודות לפחות ומטפלת בדמויות שלה במסירות אין-קץ, שקמצוץ ממנה היה הופך את המציאות בבית להרבה יותר נעימה.
התעמקות ב-4 מהאתרים המובילים המציעים לילדים עולמות וירטואליים הניבה מספר קווי דמיון, חלקם מטרידים. למשל תופעת מלכודת הדבש. לכל האתרים אפשר להיכנס ולשחק חינם. רק מה, הדברים השווים באמת פתוחים רק למי שמשלם דמי שימוש חודשיים, חצי שנתיים או שנתיים, או למי שקונה ציוד נלווה, למשל בובה עם קוד.
מעטים ההורים שיכולים לעמוד בחפירות האין-סופיות של הצאצא המתחנן לקבל מנוי למוגובי. אחר-כך לאקולוקו. ולוובקינז, "תראי איזה דולפין חמוד? אולי נקנה רק ציפור קטנה?".
התסכול הגדול הוא שגם אם כבר רכשתם מנוי או בובה בעל-כורחכם, בעוד חודש ייפתח עולם וירטואלי חדש שיהפוך את הקודם לבלה מזוקן, וההשקעה שלכם תשאב לחור השחור של הרשת.
גם אתרים חינמיים לגמרי הם לא ממש כאלה. מי שרוצה לקבל כוחות מיוחדים, בגדים אופנתיים או תואר אצולה, צריך לפנות לחנות הווירטואלית הקרובה ולרכוש אותם בכסף מלא ואמיתי.
לכן אסור ללכת שולל אחרי ההבטחה לניקיון מפרסומות לחברות מסחריות. אמנם הילדים לא ייחשפו לפרסומות סלולריות למיניהן, אבל בהחלט ייחשפו להבזקי באנרים מפתים שישווקו את מוצרי החנות הווירטואלית, שמשלמים עליה בכסף מלא. ואז, שוב, מתחילות החפירות, "אמא, יש פה חרב מעולה, אפשר?".
כל אחד מהאתרים, בלי יוצא מן הכלל, מבטיח גלישה בטוחה, עניין הכרחי באינטראקציה עם ההורים. בכל האתרים יכולים הילדים לשוחח עם תושבים אחרים בעולם הווירטואלי, להחליף פריטים ולשוחח, וכל אתר מציע את וורסיות הבטיחות שלו, למשל "סיירים" שתפקידם לסלק רמאים או גולשים עם פה גדול, תבניות קבועות של צ'אטים ומערכת שמפקחת על הטקסטים הנכתבים ומוחקת את הלא ראויים.
האם אפשר לישון בשקט? לא ממש. באחד האתרים כינה מישהו את בת השבע וחצי שלי "יפה שלי", ואף אחד לא עשה כלום.
המאמץ להתחבב על ההורים לא עוצר בגלישה בטוחה. רוב האתרים מציעים אג'נדות שמתיימרות להיות חינוכיות: אקולוקו דוגל ב"אג'נדה ירוקה וחינוך לאיכות הסביבה" (אבל בחדר, מול המחשב שצורך חשמל מזהם), מוגוב" ב"ערכי חברות" (כשהילד מדבר עם חברים באמצעות מקלדת), "וובקינז" בטיפול בבעלי חיים (יופי של טיפול. שכשנמאס מהם פשוט מכבים את המחשב). רק מייפל סטורי לא מנסה להתיימר או למכור לוקשים ומציג עצמו כסתם עולם וירטואלי מלא בגיבורים, ברעים, בכוחות, בכלי נשק ובשאר מוטיבים שטחיים כביכול.
החברות שעומדות מאחורי האתרים מנופפות בפעילות פילנתרופית הממומנת על-ידי קרנות, אליהן מופרשים אחוזים מהכנסות האתר. היוזמה ברוכה, אבל עדיין דבק בה ניחוח של מירוק המצפון - בעיקר שלנו, ההורים.
מייפל סטורי: גיבור על מפלצות
חברת וויזט הדרום-קוריאנית, שנקנתה על-ידי תאגיד נקסון, יצרה את המשחק המסובך מבין הארבעה, ובכל זאת מוצאים בו עניין, בגירסה המופיעה גם בעברית, כ-12 מיליון גולשים בני 8-108.
המטרה: יצירת דמות (לוחם, קוסם שחור, קשת) שתפעל למען הגנת העולם מפני מפלצות חסרות לב, תוך פיתוח המיומנויות של השחקן הווירטואלי, הכול כדי לעצור את "הקוסם השחור" הרע.
אפשר לשחק לבד, או בקבוצה של עד 6 שחקנים, המקבלים משימות קבוצתיות מיוחדות משלהם. השאר נלחמים לבד, מתמודדים עם משימות, וכך מרוויחים את ה"מסוס" - המטבע הווירטואלי שבאמצעותו הם יכולים לשפר את יכולות הלוחמה שלהם, לרכוש חפצים ואחר-כך לסחור בהם עם שחקנים אחרים.
* כמה זה עולה? גם פה מעורב כסף אמיתי בחנות וירטואלית. אמנם האתר חינמי, אבל מי שרוצה לרכוש חפצים המקלים על הבסת האויבים, או רוצה לפאר את הדמות שלו במלבושים נאים במיוחד, שעולים בעולם הווירטואלי אלפי מסוסים - מוזמן לפתוח את הארנק הממשי ולקצר את הדרך לתהילה. ויש כזו. למשחק אין קו סיום מוגדר, אבל את התהילה משיגים בהעפלה לרמה 200, סיום כל המשימות וצבירת סכומים גדולים של כסף המשחק.
כדי למנוע רמאויות, למשל שינוי משימות או התערבות בשכר המתקבל אחרי הבסת מפלצת, החברה מעסיקה שחקנים סמויים, שיכולים להשעות שחקנים אחרים לתקופות התלויות בחומרת המעשה, בנוסף למערכת אוטומטית בעלת מטרה זהה.
* שורה תחתונה: אתר חינמי, בעל פוטנציאל גדול לא להפוך למסחטת מזומנים, שמעביר מסרים לא חינוכיים בעליל, שגם לא מתיימר להעניק ערכים נעלים, בעל גרפיקה דו-ממדית. ההורים אולי לא יתלהבו ממנו, אבל הילדים מהופנטים.
* כתובת: www.maplestory.nexon.net
* קהל יעד: לא מוגדר.
* אג'נדה: אין.
* עלות: חינם. מוצרים בכסף אמיתי ניתן לרכוש בחנות הווירטואלית.
אקולוקו: עולם אקולוגי
עולם וירטואלי אקולוגי שהקימו גל דרום וגיא ספירא לפני שנתיים וחצי. הילדים יוצרים דמות, דואגים למחייתה, מסיירים באתרים שונים בעולם, נחשפים למונחים מעולם איכות הסביבה ומשוחחים עם חברים. הם זוכים בנקודות פעילות המסייעות להם להתקדם בדרגות המשחק ולהרוויח "קוקואים", המטבע של אקולוקו, באמצעותו הם יכולים לרכוש מיני חפצים לדמויות שלהם.
בימים אלה נפתחה באתר גירסה של ה"פארמוויל", החווה הווירטואלית, שאמורה להעשיר את הידע הבוטני והזואולוגי של הגולשים, תוך טיפול בצמחים ובבעלי חיים מפוקסלים.
* כמה זה עולה? הכניסה וההרשמה הראשונית חינם, אבל מי שרוצה להצטרף ל"חלוצים", "קבוצה מובחרת של ילדים ש'לקחו על עצמם לחקור ולגלות עולמות חדשים'" (לשון האתר), נדרש לשלם. מנוי שנתי יעלה 220 שקל, מנוי חצי-שנתי - 125 שקל, ומנוי דו-חודשי - 60 שקל. ניתן לקנות כרטיסי מנוי באתר או ברשתות הספרים הגדולות.
מיד אחרי ההסבר על דמי החבר מוזכרת "קרן אקולוקו", שבכל כמה שבועות מחליטים הילדים, באמצעות הצבעה דמוקרטית, לאיזו מטרה ייתרם הכסף: לחברה, לסביבה או לארגונים למען בעלי חיים.
ההסבר על האתר עמוס בתיאור התכנים החינוכיים, "העוברים דרך מסננת סביבתית וחברתית", המחוברת, כמובן, לתכני העולם האמיתי. האתר הוא בינלאומי, והילדים יכולים לשוחח זה עם זה בצ'ט פתוח, שבו כולם יכולים לצפות. מי שרוצה לנהל שיחה פרטית, יכול לבצע אותה רק מתוך רשימת הודעות כתובות מראש.
המפעילים מבטיחים להזכיר לילדים כל שעה שכדאי להם לעשות פעילויות מחוץ מחשב, ואחרי 6 שעות רצופות התוכנה מתנתקת מעצמה.
* שורה תחתונה: גרפיקה חביבה, רעיון חדשני ומשחק שמצליח לרתק את הצעירים שבחבורה. ספק אם הגלישה בו תהפוך את ילדיכם ל"אנשים צעירים בעלי מודעות לאיכות הסביבה ומעורבות חברתית", לשון ההודעה לעיתונות, אבל הם בטח ייהנו.
* כתובת: www.ekoloko.mako.co.il
* קהל יעד: גיל 7-14.
* אג'נדה: ירוקה.
* עלות: חינם, למעט הרשמה כחלוצים (220 שקל לשנה, 125 שקל לחצי שנה, 60 שקל לחודשים). "נדירים" - 50 שקל.
וובקינז: בובה לי יקרה
העיקרון פשוט: חברת גאנז הקנדית, המשווקת בובות פרווה, ייצרה ב-2005 בובות מחמד בצורת בעלי חיים, הנושאות על צווארן קולר ובו קוד סודי, באמצעותו ניתן להיכנס לאתר אינטרנט ולהפוך למאמץ הרשמי שלהן. ניתן לאמץ חיות רבות באותו חשבון משתמש.
הבעיה היא שתהליך הרישום לא תמיד מצליח. בפעם הראשונה שניסינו התגייסה המשפחה כולה כדי להכניס את הקוד שיאפשר לבובת הפרווה שרכשנו בזמנו במחיר מופקע של 120 שקל (המחיר ירד מאז עד ל-60 שקל) לפעול. הזמן שחלף והגירסה העברית לא שיפרו את המצב. כשהבת התעקשה לפני כחודש לקנות ציפור קטנה ב-30 שקל, לא הצלחנו לגרום לה לעופף על מסך המחשב. למה? הקוד ארוך מדי. בחנות אמרו שאין מצב שזה לא עובד. עובדה. הציפור מקננת עדיין על המדף.
כדי לכלכל את צרכיה של החיה, צריך המאמץ הצעיר לצבור כסף וירטואלי, "קינז קש", אותו משיגים על-ידי מענק "אימוץ חיה" במעמד ההרשמה, השתתפות באחד המשחקים, השבה על שאלות ידע כללית, משחק בגלגל המזל, משחק ב"מיקס תותים" או קבלת בונוסים בסופי שבוע ובשעות אחר-הצהריים. הילדים יכולים לשוחח ביניהם ב"קינזצ'אט" על-ידי הודעות מתוכנתות מראש. מי שרוצה יכול לשוחח בחדר פרטי ברשות ההורים בלבד, בהבטחה שמילים לא ראויות יימחקו אוטומטית.
* כמה זה עולה? גם כאן יש חנות וירטואלית שבה ניתן לרכוש ב"קינז קאש" אוכל, בגדים, חדרים נוספים לבית החיה, קישוטים ועוד. קלפים, אביזרים לבובות האמיתיות ושאר גאדג'טים מיוחדים, המפורסמים באתר באגרסיביות, קונים בחנויות הצעצועים בכסף מלא ומתקינים אותם במשחק בעזרת הקוד. החיות אמנם אינן מתות, גם אם הילד שוכח לטפל בהן, אבל תאריך התפוגה שלהם הוא שנה בלבד. אחרי שנה צריך לקנות בובה חדשה, שאחוז מסוים ממחירה ייתרם ל"קרן וובקינז".
* שורה תחתונה: אתר חמוד, שעולה הרבה כסף. עוד לא ראיתי ילד שהסתפק בבובה אחת, שלא לדבר על מיני החליפות, הקלפים והשד יודע מה, שיוצאים כל הזמן לשוק. טוב למשתמשים צעירים במיוחד.
* כתובת: www.webkinz.com
* קהל יעד: 6-13.
* אג'נדה: משחקים מעודדי למידה, עידוד כתיבה יצירתיות ופתרון בעיות, למידה על כסף, אחריות, טיפול בחיות מחמד, להסתדר עם אחרים.
* עלות: כניסה חינם לאתר, הרשמה באמצעות קוד בובה, שעלותה 30-65 שקל. מוצרים נלווים (קלפים, אביזרים) ניתן לקנות בחנויות הצעצועים.
מוגובי: דגש על בטיחות
מוגובי, מבית וואלה, המיועד לבני 6-13, מופעל על-ידי "קבוצת מוגובי" הכוללת את אייל שמי, איטו אבירם ודרור חבושה, שמבטיחים להורים "תוכן חינוכי, עשיר, בעל מאפייני תרבות ישראלית", כמו טבע, חגים, היסטוריה ופיתוח היכולת לניהול כסף.
לכל ילד יש את המוגובי שלו, דמות בעלת כוחות מיוחדים, היכולה להפוך, למשל, ל"מוגוחוקר", או להצטרף ל"צוות משרוקית" או לצוות הוואי ולתור את ארץ ישראל המוגוביסטית. הגולש הצעיר מטפח את הדמות שלו, בונה לה בית, קונה לה בגדים ועובר איתה, איך לא, משימות, כדי לצבור כסף.
איטו אבירם, מחבר "יעל ואני" המיתולוגי, כותב בבלוג שלו המופיע באתר, כי משימות כמו "הבו מים", זיהוי נחלים, הכרתם בשמם ומיקומם בעזרת רמזים השתולים באתר, הן "קצת כמו לצאת לטיול, וקצת כמו לפתור חידה בלשית". כל פתרון חידה מזכה ב"מוגו כסף".
בעניין הגלישה הבטוחה הרחיקו כאן לכת. הכלל בסיסי החוזר כמו מנטרה הוא: "מוגוביסטים, שמרו על שפה נאותה ולעולם אל תחשפו פרטים אישיים". אני לא בטוחה עד כמה אותם "מסרים חינוכיים" אחרים השלובים באתר נטמעים בסופו של דבר בילדים. המסר החזק הזה על גלישה בטוחה מצליח לזעזע אותם. חוץ מאנונימיות מוקפדת, מופעל באתר מנגנון בקרה אוטומטי לסילוק תכנים לא הולמים. מי שעובר עליהם מורחק לאלתר.
* כמה זה עולה? מחיר "כרטיס תושב" דו-חודשי 60 שקל, חצי-שנתי - 99 שקל, ושנתי - 129 שקל. המכורים הכבדים יכולים להוריד טפט לסלולרי עבור תשלום כמובן.
* שורה תחתונה: אתר בעל מודעות גלישה בטוחה גבוהה במיוחד, שיכולה להעניק שקט נפשי להורים. תכנים חינוכיים-ישראליים מתקבלים על הדעת.
* כתובת: www.mogobe.co.il
* קהל יעד: 6-13
* אג'נדה: תוכן חינוכי, עשיר, בעל מאפייני תרבות ישראלית, כמו טבע, חגים, היסטוריה ופיתוח היכולת לניהול כסף.
* עלות: "כרטיס תושב" דו-חודשי 60 שקל, חצי-שנתי 100 שקל ושנתי - 130 שקל.