הכותרת נראית מופרכת, בחרתי בה כדי להדגיש את הקושי הרב לבסס מדיניות מוניטארית על התנהגות המדד כמקשה אחת בימים אלה.
בטורים קודמים שלי במדור הדעות, כתבתי לא אחת על כך שכדי להסיק מסקנות נכונות לגבי סביבת המחירים בארץ, אין מנוס אלא לנכות מהמדד סעיפים שונים, משום התנודתיות המאפיינת חלק מהם, תלותם המכרעת של אחרים במחירים הנקבעים בחו"ל, דרך חישובם של מספר סעיפים ועוד.
בדו"ח האינפלציה לרביע השלישי של השנה מעריך בנק ישראל כי סעיף הדיור במדד יעלה בעד 8% בשנה הקרובה, לאחר שכבר עלה 6% ב-12 החודשים האחרונים, ואילו שאר סעיפי המדד יעלו סביב 1%, בדומה לעלייתם בשנה החולפת.
אם כך, מדינת ישראל מתמודדת עם בעיה בסעיף בודד - הדיור. סעיף זה נוגע כמובן לחלקים גדולים בציבור והשלכותיו רבות, אך אין בו כדי להצביע על בעיה כוללת של אינפלציה. נהפוך הוא - ב-12 החודשים האחרונים עלה מדד המחירים לצרכן ללא דיור 1.4% בלבד, בחלק התחתון של יעד האינפלציה.
להערכתי ההבחנה שעושים בבנק ישראל משקפת מדיניות שתגביל את העלייה בסעיף הדיור במדד ותעודד עלייה בשאר הסעיפים.
מדיניות זו תמנע הסתכלות על מדד המחירים לצרכן כמקשה אחת ותחייב הבחנה תיאורטית ומעשית בין רכיביו השונים.
תאמרו - מדד המחירים לצרכן בנוי מעשרה סעיפים שונים ולכן סעיף אחד - חריג בהתנהגותו ככל שיהיה - לא מצדיק הבחנה מעין זו, לבטח לא ברמת המדיניות. אולם, במקרה שלפנינו, סעיף הדיור אכן דורש זאת, בשל ארבע סיבות לפחות:
גודלו של הסעיף - הדיור מהווה 1/5 מסך מדד המחירים לצרכן ובתחילת 2011 יגדל חלקו ל-1/4.
חישובו המסובך - בניגוד לסעיפים האחרים, לא נמדדות הוצאות כספיות על דיור, אלא מבוצע חישוב מסובך, המבחין בין העלות הכרוכה בכך שבעל דירה לא מתגורר בה, אלא משכיר לאחרים, לבין שכר הדירה המשולם על ידי שוכרים שדירתם אינה בבעלותם, בצד הוצאות דיור אחרות (תיווך, חוזה, ביטוח וכו'). מדובר בחישוב מורכב, בו דנה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפעם לפעם ובוחנת דרכים לשנותו ולהתאימו לנסיבות המשתנות.
הגישות השונות בחו"ל - בעולם מחושב סעיף הדיור בדרכים שונות ומשונות; לדוגמא, בעוד ישראל (ומדינות נוספות כגון בריטניה, קנדה, גרמניה, צרפת, ספרד, איטליה, נורווגיה ופינלנד) מחשבת את השינוי במחירן של כול הדירות הנמכרות, תוך התחשבות בדרגות האיכות שלהן ובאמות מידה נוספות, ארה"ב משקללת רק דירות שנמכרו לפחות פעמיים ומתעלמת משינויי איכות. כך לפי הלמ"ס.
התלות המוגבלת במדיניות מוניטארית בתקופות קצרות - בנק ישראל אומר כעת שהתחלות הבנייה בישראל, הגם שגדלו לאחרונה, רחוקות מלענות על הגידול בביקוש מצד משקי הבית, והן שנמצאות בבסיס העלייה המהירה במחירי הדירות.
הריביות הנמוכות תומכות בהתייקרות הדירות ומשליכות על היקפיה, אך לא גורמות לה. להערכתי, לו היה ההיצע מקדים להסתגל לצרכים, לא היינו עדים לעליות כה מהירות על אף הריבית הנמוכה במשק.
כעת אשוב לשאלה בה פתחתי. ברור לחלוטין שמדד המחירים לצרכן לא סיים את דרכו וימשיך לשמש עוגן לרוב החוזים וההסכמים הכלכליים הנחתמים במשק. עם זאת, לצורך קביעת המדיניות המוניטארית, המדד כמקשה אחת מהווה כעת מגבלה וההכרח לפלח אותו למרכיביו - במקרה זה הדיור ושאר הסעיפים - ילווה אותנו חודשים רבים קדימה.
אין כעת מנוס מניכוי סעיף הדיור מהמדד. זו הדרך היחידה להבטיח מינון נכון בין השימוש השגרתי והכוללני בכלי הריבית, לבין נקיטת אמצעים בלתי שגרתיים, המכוונים במישרין לסעיפים סוררים במדד.
רונן מנחם הוא מנהל
יחידת ההשקעות והאסטרטגיה החטיבה לנכסי לקוחות וייעוץ בנק מזרחי טפחות