סער סיקלאי הוא עורך דין המתמחה במשפט וטכנולוגיה, אינטרנט ורשתות חברתיות
חישבו על ילד שנולד היום - האם המידע שיצטבר עליו ברשת (תמונות, סרטונים, הגיגים) עד שיגיע לאוניברסיטה יציג וישקף פרופיל הוגן ומהימן שלו ביום סיום התואר וכאשר יעשה צעדים ראשונים להשתלבות בשוק העבודה?
האם יש לנו זכות טבעית לרענן מפעם לפעם את התדמית שנוצרה לנו ברשת? זו אשר בעידן הדיגיטלי מורכבת מפיסות מידע שנאספו באקראי במנועי חיפוש, לעיתים נטולות הקשר, זמן ומקום? תרגישו נוח יותר אם אכנה זאת הזכות לחזור בתשובה, להתחרט, להשתנות?
איך תיראה הרשת אם המחוקק יקנה לנו זכות משפטית לדרוש בכל עת שהמידע שאספו אודותינו בעלי מאגרי המידע הגדולים, כדוגמת גוגל, פייסבוק, טוויטר ועוד, יימחק - ותוענק לנו זכות ועילת תביעה במקרה שיסרבו?
העריץ הטרנדי
בזמן שרבים מאיתנו כבר השלימו בלית ברירה עם מות הזכות לפרטיות כתוצאה ממהפכת המידע והרשתות החברתיות, ועד כמה שזה נשמע דמיוני לחשוב שאנו נוכל לחזור ולשלוט שוב, ולו במידה מסוימת, בנעשה במידע שנאגר אודותינו - תראו כמה מהר מתרגלים לעריצות כשהיא נארזת באריזה 'טרנדית' - בא האיחוד האירופי ומקדם במרץ חקיקה, אשר עשויה להחזיר לנו חלק מהפרטיות שניטלה מאיתנו, הגם שעל-פי רוב בשיתוף-פעולה מלא מצידנו.
באירופה מאמינים שיש לנו זכות להישכח, שהיא למעשה הזכות שלא להיות מקוטלגים לעד, וזאת בין שהמידע נשמר לצרכים מסחריים כגון מסירתו לצדדים שלישיים, ובין שהוא מוצג ברשת באופן פומבי במנועי החיפוש.
באופן מעניין, הזכות המודרנית לפרטיות בה אנו עוסקים, כמעט זהה לזכות הבסיסית לפרטיות -"הזכות להיעזב לנפשך", אשר טבעו כבר ב-1890 היהודי הציוני, שופט בית המשפט העליון לואיס ברנדייס וחברו סמואל וורן, וממנה נגזרו זכויות ספציפיות שונות לפרטיות.
בשני המקרים מזהה המחוקק את הצורך שלנו לאוטונומיה ושליטה במידע המגדיר אותנו מבחינה חברתית. השוני הוא בכך שהזכות המודרנית עשויה לחול על מידע אותו מסרנו על-פי רוב, ברצון לכתחילה, אלא שבדיעבד, וכאשר פיסות המידע מצטברות ללא הקשר במנועי החיפוש ברשת, לא זאת בלבד שהחשיפה לא מועילה לנו עוד - היא אף עשויה להזיק.
המהלך של האיחוד האירופי מעניין אותנו כישראלים, משום שגם אצלנו מוטרדים ממצבה ההולך ומתדרדר של הזכות לפרטיות ברשת. עו"ד יורם הכהן, ראש הרשות למשפט וטכנולוגיה, התבטא לאחרונה בנושא ואמר כי "עיקר הבעיה בתחום ההגנה על פרטיות היא המידע הרב שאוגרים כיום גורמים עסקיים, ציבוריים ואחרים".
ובמסגרת פאנל טלוויזיוני בערוץ 99, בו השתתף, ציין הכהן כי הרשות עובדת בימים אלה על התאמת הפרק הנוגע למאגרי מידע בחוק הגנת הפרטיות לעידן הדיגיטלי.
פקיעת מידע
יטענו המתנגדים כי התועלת החברתית-כלכלית בזרימת מידע חופשי ברשת גוברת על האיזון הכולל על זכותו של הפרט במקרה זה, ואם למשל אדם תיעד את עצמו בגיל צעיר נוהג מהר ובשכרות והעלה את התיעוד לרשת - שייקח על זה אחריות, ובכלל טוב שכולנו נדע ממי להיזהר.
לעומתם יטענו אחרים כי הזכות להתחרט, להישפט ולהימדד בהקשר הנכון חשובה להתפתחותו האישית של הפרט, ויוסיפו כי אפילו לרישום פלילי בעולם הפיזי יש מועד פקיעה.
וישנו גם הטיעון הפרקטי. צריך לומר, החקיקה הזו מאוד לא פשוטה ליישום ומעלה שאלות רבות, משפטיות ואחרות, אשר התשובות להן בלתי פתירות היום, וקשה מאוד לנבא את פתרונן בעתיד. אי-הוודאות של המחוקק מול טכנולוגיה משתנה תדיר היא בעיה ממשית, ועם זאת, לסוגיות בהן מתיימר החוק לטפל יש פן מהותי, נורמטיבי.
מה נכון לנו כחברה? כיצד אנחנו רוצים לעצב את פני העתיד? האם אנחנו מרימים ידיים והופכים להיות מובלים לחלוטין על-ידי הטכנולוגיה והמציאות שהיא יוצרת, או שמא נותרה לנו עדיין היכולת והזכות לעצב את המציאות לפי צו המצפון האנושי?
אם תשאלו אותי, בהחלט יש לכל אחד ואחד מאיתנו זכות מוסרית לשליטה מסוימת במידע הנאסף אודותינו ברשת, בוודאי כאשר הוא פוגעני ולוקה למשל בלשון הרע. במידה רבה הזכות הזו מגיעה לנו, משום שבעידן המדיה החברתית אנו אלה שמייצרים את התוכן.
קפצתי רגע לעולם האמיתי
ואם מה שמציק לכם זה לאו דווקא העיקרון של ה'זכות להישכח', כמו העובדה שהמחוקק מבקש להתערב לנו ב"רוח הרשת" ובארכיטקטורה שלה - תמיד ישנו המסלול של הסדרה פרטית. חשבתי על פתרון טכנולוגי עתידני, שמסדיר את הנושא ללא צורך בהתערבותם של פוליטיקאים ואחים גדולים. אני קורא לזה "שיחה מתכלה" או "סטטוס מתאדה".
הרעיון פשוט ומדמה את התקשורת האנושית הטבעית, כמו בעולם האמיתי (יש עוד כזה) גם בעולם הווירטואלי, מיד לאחר שהתוכן שלנו יישמע/ייקרא, הוא ייעלם אל חלל הרשת בלי שניתן יהיה לשחזרו.
אני אוהב את הרעיון הזה, משום שהוא עשוי לשפר עד מאוד את האותנטיות של השיח ברשת. הרציונל פשוט, אם המילים שלי לא מתועדות לנצח, אני יותר חופשי לומר את מה שעל לבי באמת. מה דעתכם?
סער סיקלאי הוא עורך דין המתמחה במשפט וטכנולוגיה, אינטרנט ורשתות חברתיות