ועדת ששינסקי הוקמה, נצטט את כתב המנוי: "במטרה לבחון את המערכת הפיסקאלית הנהוגה במדינת ישראל בנוגע לחיפושי נפט וגז, בהשוואה למדינות שונות בעולם המערבי הדמוקרטי".
שר האוצר אף הוא נוטה בכל הזדמנות לציין שמטרת הוועדה להשוות את יישראל למדינות העולם המערבי ובמיוחד למילת הקסם OECD. מסקנות הביניים של הוועדה, מעוררות את השאלה, האם העולם המערבי היה המדד להשוואה, או שמה היו לחבריה מקורות השראה אחרים.
עיון בפרוטוקול מגלה שהוועדה בחנה את מדינת ישראל מול 44 מדינות, ולמרבית ההפתעה, רק 5 מדינות מתוכן שייכות לארגון הנחשק OECD, ורק מדינה אחת מתוכן אירופאית - נורבגיה.
שאר המדינות הן מדינות עולם שלישי, לא בדיוק מדינות המופת אליהן רוצה מדינת ישראל להידמות.
מה בדיוק למדה הועדה מההשוואה למדינות אירן, לוב, גבון, טרינידד, פקיסטן, אקוודור, קמבודיה, מוזמביק, קונגו, אנגולה, ממתי נהפכו מדינות אלו למודל עבורנו?
הוועדה בחרה להתעלם ולא להתייחס להבדל המהותי בין קידוחי עומק לקידוחי מים רדודים. בעולם המערבי יש הפרדה ברורה בין קידוחי מים רדודים לקידוחי עומק. (עלות קידוח במים עמוקים היא פי 8, מקידוח מים רדודים), ומכאן נגזר סיכון כלכלי גבוה יותר.
קידוחי תמר ולוויתן הם קידוחי עומק. (1700 מ').
באפריל השנה, ימים ספורים לפני מינוי הוועדה, אמר שר האוצר "שיעור התמלוגים בגובה 12.5% נקבע בחוק הנפט, שיעור תמלוגים זה מקובל במדינות דמוקרטיות הפועלות בתחום חיפושי הנפט בשיטה של רישיונות או זיכיונות, והוא נחשב אף מעט גבוה בעבור מאגרי מים עמוקים שבהם הפיתוח וההפקה מורכבים ביותר".
עובדה זו, שאליה היה שר האוצר ער אך לפני 6 חודשים, וממנה התעלמה הוועדה, מודעים במדינות מתקדמות:
בריטניה - בינואר 2010 הכריזה הממשלה על הקלות מס בקידוחי נפט וגז בים, בעומקים מעל 600 מ'.
ארה"ב - בשנת 2005 חוקק חוק "Energy Policy Act", חוק המקנה פטור (מותנה כמות) מתשלום תמלוגים בקידוחים שעומקם החל מ-400 מ', פטור ההולך וגדל עד לקידוחים שעומקם 1600 מ'.
שכנתנו מצרים ויתרה אך לפני חודשיים על מלוא התמלוגים, כתמריץ לחברת BP לקדוח במים עמוקים בשטחה.
האם יש מקום להשוואה עם מדינות מערביות?
מבעד לענני האופוריה חשוב לזכור כי במאגרים הפוטנציאלים בחופי המדינה, עדיין סיכויי הכישלון גבוהים, במאגר "לוויתן" המבטיח סיכויי הצלחה מוגדרים גבוהים ועומדים על כ- 50%. מדינת ישראל עדיין נמצאת בחיתוליה בתחום, במילים אחרות עדיין לא חל שינוי מהותי בפקטור הסיכון.
בניגוד למדינת ישראל, במדינות העולם המפיקות גז ונפט שנים רבות, פקטור הסיכון נמוך, ומכאן שבמשוואת הסיכון מול סיכוי, הסיכוי גדל ולכן יש מקום להורדת התמריצים - העלאת מיסוי.
מדינות מערביות הבינו את התרומה הגדולה של הגז והנפט לכלכלה ולמשק הלאומי, בכל המישורים, ולכן מעודדות ומתמרצות חברות חיפושי הנפט והגז.
התרומה של משק זה לכלכלה הישראלית, נותנת אותותיה, על כל ענפי המשק, אספקת הגז ממאגר ים תטיס לחברת החשמל חסכה למשק כ- 4 מיליארד שקלים בממוצע בשנה בשש השנים האחרונות, סכום זה לא כולל את התמלוגים אשר שולמו למדינה, וזה רק קצה הקרחון.
שר האוצר אשר נוהג לנכס לעצמו את הצלחת ישראל בהתמודדות עם המשבר הכלכלי, כנראה בוחן את הדברים ברמה הפילוסופית, ברמה המעשית ה"מנוע" של הכלכלה הישראלית היא הבורסה לני"ע, הבורסה אמנם נתמכה בשנתיים האחרונות בריבית נמוכה, אך המאיץ העיקרי היו מניות הנפט והגז, אשר הפכו את הבורסה והכלכלה הישראלית לאטרקטיבית.
ד"ר אופיר ברנע הוא מרצה במרכז האקדמי למשפט ועסקים רמת גן