דברי ההרגעה, ההבטחות וחבילות החילוץ הגרנדיוזיות של מנהיגי אירופה, עלולות להשיג, לדעתי, את המטרה ההפוכה - המשקיעים יילחצו יותר ויהמרו על "מפולת בלתי נמנעת".
מדוע חשבו מנהיגי אירופה, שהכרזות והבטחות נחרצות, שלא יהיה להם שום צורך בסיוע, ואח"כ התכנסויות דרמטיות ומתוקשרות, והחלטות היסטוריות על חילוצים רחבי היקף, ירגיעו את בעלי האג"ח שלהן. האם לא חשבו שהסתירה בין המצב המאוזן שהתיימרו להציג לבין החילוצים הדרמטיים ילחיצו את המשקיעים?
גם אם נתעלם לרגע מכך שמבחינה הסברתית טיפול אירופה במשבר לקוי, התנהלותה נדונה כמעט מראש לכישלון, שכן מבחינת המשקיע, אג"ח ריבוניות במדינות מערביות, מסודרות ובעלות שם טוב, היו תמיד המכשיר הבטוח ביותר להפקיד בו את כספיו. כל ניסיון להבטיח לו באותות ומופתים שהאג"ח אכן בטוחות - מתקבל בראש ובראשונה בחשד: מדוע לנסות לשכנע אותו בדבר שהוא נשמת אפן של האג"ח הללו?
מי שעושה כן - אולי לא בטוח בכך בעצמו, או שהוא פשוט שאנן. רק השבוע הזהיר נגיד בנק ישראל מפני שאננות.
לדעתי - במקום להצהיר הצהרות, צריך:
-
להציג למשקיע את ההיסטוריה הארוכה של האג"ח שהנפיקו ממשלות באירופה; אז היה נוכח שההסתברות לשמיטת חוב נמוכה מאוד. לא מעט משקיעים היו רגועים יותר אם היו מוכיחים להם שהנכס שברשותם אכן בטוח.
-
להביא לידיעת הציבור את ההבדלים בין מדינות שרוב החוב הריבוני שלהן ממומן על ידן לבין מדינות שרוב הנושים תושבי חוץ.
-
להבחין בין מדינות שהמגזר הפרטי שלהן עמוס חובות למדינות אחרות.
-
להזכיר שמדובר בנכסים נומינאליים, הנהנים וימשיכו ליהנות מסביבת מחירים נמוכה, בפרט כשהבנק המרכזי האירופי סופג את רוב הכספים הנכנסים למערכת בעקבות רכישות האג"ח (המוגבלות) שלו.
-
להדגיש את הנתונים הכלכליים באירופה - שמראים תמונה מעודדת יותר. מדד מנהלי הרכש בבריטניה ובגרמניה, לדוגמא, מצביע על התרחבות חזקה בייצור התעשייתי; בלהט האירועים לא מתחשבים מספיק בנתון זה ובדומיו.
-
"לנצל" את המתיחות בין הקוריאות על מנת להזכיר למשקיעים שבתקופות של מתיחויות גיאו-פוליטיות, אג"ח ממשלתיות נוטות לעלות דווקא בשל הביטחון היחסי שהן מספקות.
-
אולי בדרכים הללו ניתן יהיה לבלום חלק ניכר מהסחרור בשוק האג"ח האירופאיות, לצמצם את ההבטחות והתוכניות ולהשיב את הסדר בזמן קצר ובעלות נמוכה יותר .
בסופו של דבר, בזיכרון הקולקטיבי של המשקיע נותר רושם מהאירועים הטריים ביותר, בפרט כשהשווקים הפיננסיים סוערים וההדים התקשורתיים לכל נתון, מעשה, או אמירה, גדולים. לכן, כשמפריחים סיסמאות באוויר (כמו יוון ואירלנד, שתחילה הכחישו כל צורך בסיוע ואח"כ "ניאותו" לקבלו), בין אם מאמינים בכך ובין אם רוצים לקנות זמן, מה הפלא שלבאים בתור, פורטוגל וספרד, אין סיכוי לשכנע אף אחד. בסרט הזה כבר היינו, אומרים המשקיעים, וממהרים למכור את האג"ח הללו.
אם רוצים להרגיע את שוק האג"ח הגלובאלי, אין צורך לנסות בכל מחיר ליצור ודאות; הדבר עלול לפעול כחרב פיפיות ולהלחיץ עוד יותר את המשקיעים.
במקום זאת, ראוי למעט במילים ולקמץ בפיזור כספים וערבויות. אם צריך להיות תיקון - יש לתת לו לקרות; להניח לכוחות השוק לעשות את שלהם. במציאות היצרית בו נתון השוק - כדאי להותיר עמימות, כזו שתבליט את האופי הסולידי של האג"ח.
ועוד דבר - כדאי לקחת אוויר לפני שיוזמים מהפכות כמו זו של צרפת וגרמניה, לפיה המשקיעים הפרטיים יישאו בעלויות חילוצים עתידיים; לא בטוח שזה הזמן לחולל דרמות נוספות. שינויים מבניים צריכים להיעשות מהסיבות הנכונות ובעיתויים המתאימים.
השוק עצבני ומחפש שיווי משקל חדש. הוא זקוק ליציבות, עוגן, ושקט - לא הבטחות, הצהרות, חבילות, דרמות ורפורמות מרחיקות לכת. אופיין הסולידי של האג"ח הריבוניות עומד למבחן. תנו להן להצליח.
רונן מנחם הוא מנהל יחידת השקעות ואסטרטגיה בבנק המזרחי טפחות