עכשיו, בשוך הסערה, אנחנו מתפנים רגע לחשוב, לעכל את מה שקרה לנו בשבוע האחרון.
צהרי יום חמישי. סוף השבוע באופק, המשבר הסלולרי לקראת סיום, מצלמים כוכב ענק לקמפיין ענק, מכינים את השבוע הבא, משחררים אנחת רווחה. לפתע מתחילות השמועות, שהופכות מהר מדי לחדשות אמת.
אסון גדול קרה, וסדר היום הפרטי, התקשורתי והלאומי משתנה מיד.
רבות דובר על כוחה ותפקידה של התקשורת להעלות, להוריד, לבנות, להרוס, לנתח, לשנות. הפעם, בזמן אסון לאומי כה טרגי, ראינו איך באבחה אחת נגזר עלינו אבל אישי, לאומי, תקשורתי, וכל החיים שלנו קפאו לרגע, שהלך ונמשך ימים.
ההודעות, הראיונות, האייטמים הכי חמים, הכול עמד בצילם של נער גיבור בן 16, בנה של ישראל כולה, ושל מפקדת משטרה נערצת ואמיצה, שכולנו מתפללים לשלומה ואחר-כך מבכים את מותה. שריפת ענק מאיימת לכלותנו. סבל אנושי גדול-ממדים, גדול מדי להכלה.
לדחיקה המיידית של אייטמים הצידה, הפיכתם ל"הולד" במקרה הטוב או ל"לא רלבנטיים" במקרה הרע, יש השפעה מיידית על הלקוחות, כמו גם על משרדי יחסי הציבור, הפרסום, הספקים ומערכת הגומלין הסובבת אותם. ההשלכות של סיטואציה כזו נוגעות בהיבטים שיווקיים, צרכניים, חברתיים וכלכליים כאחד.
קמפיינים והשקות נדחים, מסיבות מתבטלות, הודעות מוקפאות או מאבדות מחשיבותן לתמיד. הכול ייבחן מחדש אחרי שנדע שיש לכולם מקום חם להעביר בו את הלילה.
בצד ההשלכות שגבו מאיתנו מחיר שיווקי כלכלי זה או אחר, אי-אפשר להתעלם מתופעת ההתגייסות התקשורתית והעממית כאחד למען הצפון. רוב החברות במשק תרמו סכומים קטנים כגדולים "מהרגע להרגע", חילקו הנחות, שוברים, מתנות, איפשרו הקלות, שינעו מכולות ובעיקר השקיעו זמן, ממון ומחשבה יצירתית.
העיתונים ואמצעי התקשורת התגייסו גם הם כדי לסקר, לעדכן, לנתח, לא רק את כל מה שנורא, אלא גם את מה שנעשה כדי שיהיה יותר טוב ובעיקר יותר קל ונסבל. זה מחמם את הלב ובעיקר מאפשר לנו לבחון ולברור מחדש את העיקר, את החשוב, את השיח האחר שננסה לבנות מחר מתוך התובנות של חורבות האתמול.
זה המקום לציין גם את תפקידו המכריע של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שלקח את התפקיד המתבקש כמפקד העליון בשעת צרה ובמצב חירום, בניצוח על התזמורת התקשורתית, בסיועם של הנשיא, צמרת המשטרה והממשלה וכל גורמי הסיוע והרווחה, והוכיח לנו שלבקש עזרה זה לא בושה, אפילו אם קוראים לנו ישראל.
טורקיה של אתמול הפכה לבעלת ברית של היום, היוונים המטירו עלינו בעיצומו של חג החנוכה גשמי ברכה מוטסים, אין הרבה זמן ומקום להתעסק במחדלים שהיו כשמתרחש אירוע בסדר גודל בינלאומי, סוג של נס חנוכה במסגרת הנסיבות האומללות, וכל מי שניסה לצעוק "מחדל" התבקש לחכות עוד רגע, לפחות עד שתכבה השריפה המוחשית.
אט-אט חוזרים לשגרה. אבל עם גיבורים חדשים בלב. מהיום לא רק חיילי צה"ל הם גיבורי ישראל, אלא גם כבאי האש הופכים, לצערם, בשל האסון, לגיבורי האומה, אשר מצדיעה - אך גם מתביישת. שלא הקשיבה, שלא שמעה, שלא עשתה מאומה. לפחות בזכות התקשורת, ורק בזכותה, נזכור מהיום והלאה שהכבאים הם אמיצים בדיוק כמו חיילי צה"ל.
לא נפגע יותר בכבודם, כפי שעשינו כולנו, כשלא יצאנו איתם לרחובות להזדהות עם זעמם ומחאתם על כך שאיש בירושלים לא מתייחס לבקשותיהם האלמנטריות.
הלקוח מניע את גלגלי הקמפיין הקרוב, אנחנו מסתערים על המדיה במלוא הכוח, התקשורת משיבה חזרה, והמערכת עובדת במלוא המרץ מחדש.
עכשיו, בשוך הסערה, בתום הקרבות בשריפה המשתוללת בחוץ, אנחנו חוזרים למלחמה הרגילה שלנו בבית, בעסק, מרגישים יותר מתמיד ששגרה היא כנראה הברכה הגדולה ביותר.
צהרי חמישי שוב באופק.
חג חנוכה עצוב עומד להסתיים. נשאר עוד נר אחרון להדליק, בתקווה לסוף שבוע רגוע מתמיד.
רני רהב הוא יו"ר רן רהב תקשורת ויחסי ציבור