עו"ד אבי פילוסוף נגע בהכול כמעט. הוא התחיל בעסקים, כשנישא לתמרה, בתו של אבא פרומצ'נקו, ממייסדי עלית, ושימש במשך שנים כמנכ"ל החברה; כיכב במגרשי הכדורגל, כשכיהן כיו"ר מועדון הספורט "בני יהודה"; טעם קצת מהפוליטיקה כשבעקבות נישואיו השניים לדליה רבין (הזוג התגרש ב-2004), היה לאחד האנשים הקרובים ביותר לראש הממשלה לשעבר, יצחק רבין, ולפעיל בולט במפעלי ההנצחה לזכרו; הפך לשחקן דומיננטי בעולם המשפט כשחבר לעו"ד מיקי צלרמאיר, להקמת אחד ממשרדי עורכי הדין המסחריים הבולטים בישראל; ובין לבין הגיח לעולם הניהול התעשייתי, כאשר כיהן כיו"ר וכמנכ"ל-בפועל של חברת חיפה-כימיקלים, ושוב חזר לעולם המשפט.
עכשיו נכנס פילוסוף לזירה נוספת, התקשורת, ויש לו גם בייבי חדש: מפעילת הסלולר הווירטואלית T2T, מהחברות הקטנות שמנסות להיכנס לשוק ה-MVNO (Mobile virtual network operator, רישיון סלולר וירטואלי). בימים אלה מלווה פילוסוף את כניסתה לשוק התחרותי ומארגן קבוצת משקיעים שיסייעו לה להכות שורשים במגרש של מפעילות הסלולר הגדולות.
לרגל הפרויקט החדש שלו, שובר פילוסוף שתיקה תקשורתית ארוכה, ובראיון בלעדי ל"גלובס" מדבר על התחרות העתידית על ליבו של הצרכן בשוק הסלולר, על הפוטנציאל של הפוליטיקאים להמיט על ישראל חורבן כלכלי, על הידרדרות ערכי המדינה, תרבות "האח הגדול" והמציצנות שהוא מתעב, וגם על התקווה ו"הצ'אנס" לעשות שלום עם שכננו. "אם סלחנו לגרמנים, למה אנחנו לא מצליחים להושיט יד לחברים שהיו בארץ לפנינו", הוא שואל.
מעורב בעסקאות ענק
כבר בדקה הראשונה לקיומו של הראיון ברור איפה הלב של פילוסוף נמצא היום. "עברתי קצת על חומר של ועדות הכנסת שדנו בכל נושא ה-MVNO וגיליתי בין הפרוטוקולים איך קוראים ל-MVNO בעברית - 'מפעיל בעלמה'. מצא חן בעיניי הביטוי הזה. הכניסה של המפעילים בעלמה, הווירטואליים, לשוק, חשובה מאוד לתחרותיות בישראל".
- כשהמפעילים הווירטואליים ייכנסו לשוק, תהיה לכך השפעה חזקה על הכיס של הצרכן?
"תחרות היא לא רק בנושא מחיר, אלא גם בנושא שירות והיחסים שלי עם חברת הסלולר, כמה עולים השירותים הנלווים לשיחה, מה המחיר של SMS, שיש קהל שלם שזו דרך ההתקשרות שלו ועוד. האבסורד הגדול הוא שכולם מסתכלים על עניין מחיר השיחה לדקה".
- מה שבסופו של דבר מעניין את הצרכן זה כמה הוא משלם.
"מה שצריך לעניין את הצרכן זה כמה עולה לו הדאטה, משום שבעוד שנה-שנה וחצי 70% מהדאטה שהוא יצרוך יהיה דרך הסלולר, וזה נכון בכל העולם. תסתכלו מה קורה היום עם הסמארטפונים. כל אחד הוא צרכן דאטה. המקום שבו המחירים עדיין גבוהים מאוד זה בנושא הדאטה. כך שאם טעית ונסעת לחו"ל בלי שהזמנת קודם את החבילה, אז קיבלת את 'הבריק', הטלפון הגדול ההוא מלפני 20 שנה, ישר על הראש מבחינת חשבון של כמה אלפי שקלים".
כשפילוסוף מדבר על עולם הסלולר הוא נשמע כמו ילד שגילה צעצוע חדש ("אחרי מעבד התמלילים, הפיתוח ששינה את העולם הכי הרבה הוא הסלולר"), אך העולם הזה לא חדש לו. הרומן שלו עם הטלקומוניקציה והסלולר התחיל עוד בימים שבהם לרובנו לא היה טלפון נייד. בראשית שנות ה-90 ייצג משרדו את חברת בלסאות' האמריקנית (כיום AT&T Mobility), שהייתה מבעלי המניות שהקימו את חברת סלקום - המפעיל הסלולרי השני בארץ, לאחר שנים שבהן הייתה חברת פלאפון מונופול בתחום.
במהלך השנים, היה משרדו, ובעיקר שותפו הוותיק, צלרמאיר, מעורב בעסקאות ענק במשק בתחום התקשורת, בהן העסקה הענקית - מכירת השליטה בבזק לאיש העסקים שאול אלוביץ'. "ייצגנו את כל המפעילים הסלולריים בחלק כזה או אחר בחיינו למעט פרטנר, אבל תחילת הדרך בתחום הייתה בתקופה שבישראל לא היו אפילו 20 אלף מכשירים ניידים, וכל מכשיר עלה הון תועפות. בארה"ב קראו לו בריק (-לבנה). אם היו אומרים לי אז, אחרי כניסת סלקום לשוק, שיש מקום למפעיל שלישי בישראל, הייתי אומר שמשהו לא בסדר עם מי שאומר את זה".
- היום, מן הסתם, אתה חושב אחרת.
"ברור. הבנתי שברגע מסוים נוצר צורך, קצת פופוליסטי וקצת ענייני, להגביר את התחרות במשק בנושא הטלפוניה הניידת, והתחלתי להתעניין בנושא של ה-MVNO".
מפעיל סלולרי נוסף
אלא שבמקביל לכניסתם לשוק של המפעילים הווירטואליים, פרסם משרד התקשורת מכרז חדש להכנסת מפעיל סלולרי נוסף לשוק.
- יש מקום לכולם? גם מפעילים וירטואליים וגם מפעיל נוסף?
"כשנכנסים לבית רובינשטיין בתל-אביב, רואים איזה 7 משרדי עורכי דין בשלט למטה, וגם אותנו. למישהו אין עבודה? MVNO, המפעיל בעלמה, לא דומה למפעיל נוסף. אלה שני עולמות שונים. מפעיל נוסף זו השקעה הרבה יותר גדולה, לטווח ארוך, וייקח זמן להכניס אותו לשוק, בין השאר משום שלוקח זמן לפרוס רשת, 5-7 שנים. לכן, שני הדברים האלה חיים יופי אחד ליד השני".
ובכלל, אומר פילוסוף, "כמה שיש יותר היצע, הצרכן חייב ליהנות יותר. הוא לא חייב להיות צרכן שבוי של החברות".
בניגוד לחזון הזה, פילוסוף מעיד שהוא עצמו צרכן שבוי, או ליתר דיוק, מכור.
"אני אוהב טכנולוגיה. כשעבדנו עם סלקום אז מיקי (צלרמאיר, א' ל"ו) היה איש השכל והמספרים, ואני האיש של הידיים, האנטנות והאלטע-זאכען. המשרד משגשג בזכות העסקאות הפיננסיות, אבל אני תמיד אהבתי, ועדיין אוהב, את הצד של המכשירים. אני גם גאדג'ט-פריק וגם טלפון-פריק. אני בין המטומטמים שקונים טלפון חדש במחיר מלא, כשאני יודע שבעוד חודשיים הוא גם יהיה בחצי המחיר וגם יהיה obsolete".
הראיות לאהבה הזו פזורות במשרד. האייפון מהבהב על השולחן, מאותת שיש לו עוד משימות על הפרק, מהמחשב בוקעים צלילי הודעות שנכנסות ללא הרף, ועל המדף מאחוריו מונחת מתנה ששלח לו חבר מחו"ל - ראוטר אלחוטי המחבר בין המחשב לטלוויזיה ללא צורך בכבלים.
בעתיד הלא רחוק, אומר פילוסוף, יהיה מכשיר אחד שישלוט בכול - בטלוויזיה, בנגני המוזיקה, בטלפונים ועוד - ודרכו ננהל את חיינו, מא' ועד ת'. "דגם הבית החכם של אפל (שהוצג השבוע באמצעי התקשורת בעולם, א' ל"ו) הוא דוגמה לחזון שלפיו בעתיד הנראה לעין הטלפון הסלולרי החכם ירכז את שלל הפעילויות הטכנולוגיות היומיומיות שלנו. כך ייראו החיים של כולנו בעוד מספר שנים לא גדול.
"הטלפון הסלולרי או מחשב-הלוח של כל היצרנים יהיה הממשק שדרכו אדם ינהל את חיי היום-יום, מקניות במכולת ועד מילוי אוויר בגלגלי האופניים. צריך להפנים שכך יראו החיים כבר מחר. אפל מובילה את החזון והיא רק חלוצה בתחום שבו ישחקו שחקנים רבים נוספים. מספיק לראות מה קורה ביומיים האחרונים בחנות הAPPS- של אפל כדי להבין שמחר הכול ייסוב סביב הטלפון החכם".
פילוסוף, 64, אב לבת מאשתו הראשונה ולשני ילדיה של דליה רבין, יונתן ונועה בן-ארצי, שאותם אימץ, חי כיום בזוגיות שלישית. הוא נולד בתל-אביב, בן לאם ילידת טוניס ולאב מיוון, שניהם עורכי-דין בהכשרתם, אך אמו לא עבדה במקצוע. אביו, שנמלט מסלוניקי לישראל לפני הכיבוש הנאצי, פתח מפעל טקסטיל קטן בירושלים. משפחה פרולטריונית, "ממוצעת", כהגדרת פילוסוף. כאשר היה בן 8, ילד אחד קרא לתלמיד אחר בכיתה "פרענק". "באתי הביתה, ושאלתי את אמא מה זה פרענק, והיא ענתה: 'אתה'. אז זה היה שוק, אבל היום אני פרענק גאה".
"הייתי פרחח"
מילדותו היה קשקשן, קולני ובולט, ולא ממש התעניין בלימודים. "הייתי פרחח. לא הייתי תלמיד טוב, למרות מה שאני אומר לנכדים שלי ומה שניסיתי למכור לילדיי עד שהם הוציאו תעודות בגרות, אבל הייתי מתופף טוב מאוד בלהקת קצב".
מלבד תיפוף, היה עוד דבר שמשך אותו: משפטים ציבוריים. כתיכוניסט, ביקש וקיבל, אישור מיוחד להיעדר מהשיעורים כדי לשהות באולם הדיונים במשפט אייכמן. "נסעתי כל יום לירושלים, כי זה עניין אותי". בהמשך נרשם ללימודי משפטים, ועבד בעבודות מזדמנות כדי לממן את לימודיו. מקום העבודה הרציני הראשון שלו היה ישפאר, יבואנית סוני. לאחר מכן עבד בעלית קרוב ל-20 שנה, ביניהן קרוב לשבע שנים כמנכ"ל.
העובדה שגילה כי הוא "פרענק" לא עזרה לו כשמילא, בתקופת עבודתו בעלית, את תפקיד יו"ר בני יהודה. "נכנסתי לשם כשעלית נתנה חסות לקבוצה, ובמהלך 10 שנים הייתי יו"ר הקבוצה. זה מקום שהצבע הלבן נכנס לשם רק כשנכנעים", הוא מספר.
צמוד-צמוד לצלרמאיר
כשקיבל על עצמו את התפקיד חבריו הזהירו אותו מפני התוצאות. "הם אמרו לי לא תסתדר עם התימנים, הם יהרגו אותך. ובאמת ארבעה חודשים לא רוויתי נחת, שמעתי קללות, אבל לאט-לאט הסתדרנו. כל שבת הייתי שם, וכשהיינו מפסידים היו אומרים לי 'יה פילוסוף חרא, תמכור את האוטו תקנה שחקנים', 'שניים שלנו אצל אימא שלך'. כל קללה אפשרית שמעתי, אבל אהבתי ואני עדיין אוהב כדורגל, ואת הקבוצה. עזבתי רק כשעלית כבר לא נתנה חסות לקבוצה, ומאז לא חזרתי למגרשי הכדורגל".
- את מי אתה אוהד היום?
"בני יהודה. כשהם מפסידים אני בוכה".
גם הרומן שלו עם עלית נגמר זמן קצר אחר-כך, כאשר קבוצה בראשות דיוויד פדרמן קנתה את המפעל. משם עבר פילוסוף לעסוק בפרויקטים בתחום הביטחון, וגייס כמשקיע את אריה גנגר, שהיה אז רק מכר מתל-אביב, והפך ללקוח ולחבר קרוב. כשההשקעה לא הניבה פרי, חילק פילוסוף למשקיעים את כספי הפיצויים שלו מעלית, ותהה מה הצעד המקצועי הבא.
גנגר הכיר לו את עורך-דינו, מיקי צלרמאיר, שחזר מארצות הברית באמצע שנות ה-80 ופתח משרד בתל-אביב. אף שחלפו שנים רבות מאז שעבד במקצוע, צלרמאיר שאל את פילוסוף "תגיד, אתה חושב שאתה עוד יודע לכתוב?" - ומאז הם שותפים. פילוסוף: "זו הייתה מתנת אלוהים. חיבור של שני פסיכים עם קבלות, שלא יכולים לחיות באותו חדר, שבתיאוריה צריך לשאול 'מה, שני המשוגעים האלה יחיו ביחד?', אבל אנחנו 24 שנה בלי אף מריבה הגונה אחת. הוא אוהב תמונות ואני מכוניות. זה ההבדל היחיד בינינו. השותף שלי גאון, שיודע לעשות את כל העסקאות הכי גדולות במשק, וכל בוקר שאני עולה לחדר שלו אני מצדיע לו".
- נראה שהנישואים הכי מוצלחים שלך הם למיקי?
"אשכרה. זה נכון. זו התותחיות הכי טובה ששמעתי כבר הרבה זמן. אני מאמץ את זה. אנחנו כמו סטטלר ו-וולדורף מהחבובות (זוג זקנים זעפנים שיורדים על מופעי החבובות, א' ל"ו)".
פילוסוף וצלרמאיר צמודים זה לזה כמעט 3 עשורים. האחד, אשף עסקאות; השני, בעל קשרים עסקיים ואישיים שלא יסולאו בפז. על הרקע הזה צמח משרדם, התמקם בין המשרדים המובילים בארץ והפך לאחד מהקבועים בעסקאות הענק שנעשות במשק.
אבל עבור פילוסוף האהבה הראשונה היא ניהול. "כל חיי אני מדלג בין ניהול לבין עריכת דין. עו"ד מסחרי שלא ניהל שום דבר בחיים שלו, יש לו חור. לא יעזור שום דבר. יש הרבה שהם נהדרים, אבל שינסו לפטר פעם אישה או 100 אנשים בחבר, שינסו לנהל עסק כשהבנק מצלצל ואומר 'אין יותר כסף, חשבון מוגבל, סגור', או הפוך, כשפתאום ההצלחה מתחילה לבוא, ואתה לא יכול לייצר בכמויות הנדרשות".
קריירת הניהול האחרונה שלו הייתה כשכיהן כיו"ר וכמנכ"ל חיפה-כימיקלים, שהייתה בבעלות גנגר. בעלי השליטה החדשים, משפחת ג'ולס טראמפ, שהדיחו בהשתלטות עוינת את גנגר, שלחו לפילוסוף הודעת פיטורים באי-מייל וטענו כי פיצויי הפרישה שקיבל, בהם מקדמות בסך מיליון שקל, שולמו לו לא כדין. פילוסוף דחה את הטענות והגיש תביעה - לשלם לו את מה שסוכם בינו לחברה.
"התבקשתי ללכת הביתה וזה לגיטימי כשמחליפים ידיים, אבל עשיתי הסכם מפורט עם חיפה לגבי הזכויות שלי (שכולל מצנח זהב ל-4 שנים, בעלות הנאמדת במיליון דולר ובתוספת בונוס הצלחה, א' ל"ו) והוא לא קוים. לכן, לצערי, נאלצתי לגרור את זה לערכאות".
היום, מלבד העיסוק בסלולר, מדלג פילוסוף בין מדינות אקס-אירופיות, בהן רומניה, ומסייע ללקוחותיו הישראלים והזרים למצוא פינה חמה לכספם. "בראשית שנת 2011 ישראל נמצאת מהפן הכלכלי בתקופה מדהימה מבחינת מצבה מול העולם. אני עובד עם מדינות אחרות, ואין מדינה שיש בה כל-כך הרבה כסף להשקעות כמו שיש בישראל".
אלא שגן העדן הכלכלי עומד, לדעתו, על קרקע לא יציבה. "ישראל תצטרך לקבל מהר החלטה מה היא רוצה - להישאר בגן עדן כלכלי או להתחיל להתיישר מבחינה פוליטית. זה לא ילך ביחד. אם יהיה פעם ממשל אמריקני שיחליט להוריד את התמיכה הכלכלית בישראל, אנחנו ניראה כמו היוונים. מה שונה יוון מישראל? אז יש לנו טיפה יותר שכל, בסדר. אבל אם ישראל לא פותרת את הבעיה הפוליטית שלה מול המרחב שבו היא חיה, אני סקפטי אם הכלכלה שלנו תמשיך לפרוח כמו היום.
תנו צ'אנס לשלום
"לקחנו צ'אנסים איומים כשהלכנו למלחמות, אז לכל הרוחות הגיע הזמן לקחת צ'אנס לכיוון השלום. פספסנו אחד עם ערפאת, שאפשר היה לחתום אתו על משהו, בלי קשר לאם היה מושחת או לא, וחבל לפספס עוד הזדמנויות. לפעמים אני חושב כמו עו"ד רמי כספי, שהעסק הזה צריך לצאת מהידיים של הפוליטיקאים ולתת אותו לכמה כאלה שיודעים לנהל משא-ומתן, ולסגור עניין".
- היית רוצה להיות זה שינהל את המשא-ומתן?
"לא משנה לי מי, רק שיידע לנהל אותו. אין דרך אחרת. כשהתעסקתי בליטיגציה תמיד אמרתי למי שנכנס ואמר 'אני רוצה לתבוע את יענקל', לך תנסה לעשות את הפשרה הכי גרועה, כי הפשרה הכי גרועה שתעשה היא יותר טובה מהניצחון הכי מבריק שתקבל בבית משפט. סכסוכים פותרים ליד השולחן, וזה גם נכון בפוליטיקה וגם בכלכלה".
גם בלי הסכסוך הישראלי-פלסטיני , פילוסוף מאוכזב ממה שהוא רואה מסביב. "אני מאוד, בלשון המעטה, לא אוהב את מה שקורה לנו בישראל של היום. הפכנו לצהובים. החיטוט בחיי האחר, המציצנות, תרבות האח הגדול, חוסר היחס לערכים בסיסיים של כבוד לזולת, והדרת פני זקן, חוסר ידע בסיסי בהיסטוריה של העם היהודי ושל עם ישראל, חוסר הדיוק ותרבות 'הסמוך' אוכלים בכל חלקה טובה בחברה. הכול הולך ונמוג".
ההידרדרות הערכית שלנו, כך פילוסוף, קשורה קשר ישיר לקידמה. "הכול הלך לאיבוד בעולם של אינטרנט, פייסבוק, טוויטר ודומיהם. האם אפשר היה אחרת בעולם הזה? איני יודע. אני חושש, כי הגזמנו במעבר מהקוקו והסרפן לסגידה לסלבס, לתרבות הרייטינג והריאליטי. לפעמים קצת פחות היה הרבה יותר. ואולי אני פשוט מבוגר מדי והדברים הללו שמעצבנים אותי לא מעניינים את צעירי היום".
לדבריו, ההידרדרות באה לידי ביטוי גם במציצנות מוגזמת אל תוך חייהם של אישי ציבור ונושאי משרה בכירים. "מה שפורסם בזמן האחרון על חדרי המיטות של קציני משטרה בכירים (רומז לפרשת בר-לב, א' ל"ו), לא היה אמור להתפרסם. המציצנות הזאת מגעילה. המציצנות והחטטנות עברו כל גבול".
- האם צריך להתעלם מפרשיות כאלה, משחיתות שלטונית ומהניחוח הפלילי הדבק בפוליטיקאים ובנושאי משרה?
"שחיתות צריך לעקור, אבל צריך שה'לעקור' לא יהפוך למטרה כשאין שחיתות. ופה ושם לוקחים דבר קטן, מסמנים אותו, ואחר-כך זה גדל-וגדל-וגדל".
- למשל?
"לא אדבר על דברים שנמצאים בדיון משפטי, אבל אני כועס על זה שבאים לחקור מישהו בבית עם מצלמות טלוויזיה. ההתלהבות וההתלהמות שלנו לתפוס משהו כשאנחנו עוד לא יודעים אם הוא קיים, הן מסוכנות".
"יצחק מתהפך בקברו, שם בהר הרצל"
כמי שהיה סמוך על שולחנו של רבין, זה לא מפתיע שפילוסוף קורא לשלום. "לפעמים, כשאני עומד בתור בבדיקה הביטחונית בשדה התעופה ועומד לפניי איזה אזרח שהיה בישראל, וצריך לעבור את ההשפלות של הבידוק הביטחוני, אני נחרד. אני מתבייש. לא רוצה את זה אצלנו, לא מאמין בזה ולא מאמין שאנחנו לא מסוגלים להסתדר עם מי שחי סביבנו. סלחנו לגרמנים, ואני לא יכול להסתדר עם אלה שיש להם או אין להם דם על הידיים וגרים בשכנות איתי? זה איום ונורא".
- ביבי נתניהו יכול לעשות שינוי?
"לא יודע. אבל אני מקווה. אלה שעשו מעשה בעבר לא היו אלה שבאו עם יונה לבנה. היו מנהיגים שהגיעו משני קצוות הקשת הפוליטית, אך מרגע שהגיעו לפוזיציה של ראש ממשלה הבינו שצריך לעשות מעשה, בהסכמה עם הפלסטינים או לבד. אנחנו מגדלים דורות שלמים על ערכי מדינה כובשת, וזה אסון. כל עוד לא קם מנהיג שיודע להוביל את המדינה לפתרון הסכסוך, קיומו של המפעל הציוני נמצא בסכנה".
- מה דעתך על פרישתו של אהוד ברק ממפלגת העבודה ופילוג המפלגה?
"אינני חבר במפלגת העבודה או בכל מפלגה אחרת. הפוליטיקה הישראלית היא בבחינת 'שומר נפשו ירחק' עבורי. הפוליטיקה הישראלית הפכה בשנים האחרונות לדומינו ציני של כסאות תוך הפרחת סיסמאות ריקות מכל תוכן בדבר צדקת הדרך. כשהאזנתי לכל הברברת שליוותה את הפרישה המבישה הזאת הרגשתי כאילו שר הביטחון מזלזל באינטליגנציה של כל מי שהאזין לדבריו. במחיר שמירה על כסאו נעץ כנראה ברק את המסמר האחרון בדלת המקפיא של מה שקרוי תהליך השלום.
- מה רבין היה חושב על זה?
"היתה לי זכות ללוות שנים רבות מקרוב את יצחק רבין, אחד המנהיגים הגדולים שהיו לעם הזה. הייתי לידו בכמה מהרגעים הקשים שעברו עליו במפלגת העבודה שהאכילה אותו בלא מעט מרורים. האיש שהיה מנהיג ענק, היה מומחה קטן בכל הקשור להתנהלות פוליטית במרכזי מפלגות או בגני תערוכה, אך מעולם, חרף האכזבות הרבות, לא שקל פרישה מהמפלגה או הקמת גוף פוליטי עצמאי. 'מנהיג נבחר מתוך הבית לא מבחוץ' הוא אמר לא פעם לכל מי שייעץ לו לפרוש או להצטרף למפלגה אחרת בתמורה לתפקיד כזה או אחר. אני מסכים עם פואד שאמר, שיצחק מתהפך בקברו, שם בהר הרצל, כאשר הוא רואה ממקום שאין לו בו מנוחה כיצד מי שהתהדר בתואר 'ממשיך דרכו' נותן יד להרס הבית הפוליטי של מה שהיה פעם מפלגת הנהגה בישראל.
"מייסדי T2T תקשורת מזכירים לי את הסרט על מרק צוקרברג ופייסבוק"
קבוצת T2T תקשורת קיבלה לאחרונה ממשרד התקשורת רישיון להפעיל שירותי סלולר כמפעילה וירטואלית על בסיס תשתית קיימת. כעת עליה להתקשר עם אחת מחברות הסלולר, שתאפשר לה להשתמש ברשת שלה לאספקת שירותי סלולר. עד כה הודיעה רק חברה אחת, פרי טלקום שבבעלות שלמה שמלצר, על הסכם כזה, הראשון שנעשה, עם ספקית הסלולר פלאפון.
פילוסוף: "ניהלנו משא-ומתן עם ספקיות הסלולר השונות, וקיבלנו מהחברות הצעות שניתן לעבוד איתן. אנחנו קרובים מאוד לסגירה עם אחת מהן".
- יש כבר מחיר?
"המחיר ישנו, אבל יש המון פרטים אחרים שצריך להסכים עליהם. בכל מקרה, מי שאומר שחברות הסלולר לא התייחסו לעניין ברצינות, לא אומר אמת".
- מה הכדאיות של מפעיל קטן להיכנס לשוק?
"MVNO יכול להרוויח ב-100-200 אלף מנויים, אם יתפוס נישה - אס-אם-אס, דאטה וכל נישה אחרת. אני אוהב את הדוגמה של מירס עם השוק החרדי. כשהם התחילו עם 'טלפון כשר', שאין בו דברי תועבה והוא לא מתחבר לאינטרנט, חשבו שהם פסיכים. אך הם תפסו נישה, והיום לכולם יש את זה. ייתכן שמפעיל שייתן את כל החומר ביידיש, ואחר שיעשה זאת בלדינו, גם כן יתפוס נישה".
- איזה נישה אתם תתפסו?
"אנחנו לא נמצאים בנישה אחת. נלך על פלח שלא נלחם על מחיר השיחה, אלא נלחם על שקיפות וחופש. לאנשים חשוב שהם יבינו מה קורה איתם, שהם ידעו בכל דקה כמה הם חייבים ויוכלו לומר 'תקפיא לי בבקשה את החשבון, יש לי עכשיו חודשיים קשים, לא יכול לעשות שיחות'. המפעילים הגדולים לא יכולים לתת את זה וגם לא חלק מהשחקנים ב-MVNO יוכלו. אנחנו ננסה. אנחנו גם מאוד מאמינים בתחום הדאטה. כולם מסתכלים על מחיר השיחה, 16 או 14 אגורות לדקה וגם על דמי קישוריות, אבל מחיר הדאטה הוא סיפור לא קטן בתוך זה, וגם מחיר ה-SMS".
פילוסוף חבר לשני "צעירים מבטיחים", כהגדרתו, מייסדי חברת T2T - חגי אריאל, המכהן כמנכ"ל, ושי חכשור. "אני מתלהב מהצעירים שמצליחים. אני אוהב אנשים שלא ירשו את הכסף מהוריהם, אלא לקחו את הידיים ועבדו, למרות שלא תמיד יש להם מימון מספיק. זה לא הטייקונים. הם עושים הכול בעצמם. הסיפור שלהם מזכיר, בקנה-מידה ישראלי, את הסרט על מרק צוקרברג ופייסבוק".
אחרי מחמאה כזו למייסדי T2 T הציפיות מהם גבוהות. השניים אמורים להראות מה הם שווים בתחרות מול חברות כמו טלקום 365 מקבוצת המשביר, אנשי העסקים רמי לוי ושלמה שמלצר, דואר ישראל, הום-סנטר וענקים אחרים.
- הם יעמדו בתחרות?
"הם לא צריכים להתחרות. האסטרטגיה שלהם חיובית, ואמורה להיבנות בחלקה על חוסר אהבה לחברות הסלולר. ויש להם עוד יתרון - הם יכולים להתחבר עם כל חברה מובילה במשק. ניקח את מוכר האוכל הגדול שיש בזכיינים, רמי לוי; הגוף שמתחרה בו בתחום המזון לא יכול לשתף איתו פעולה, בגלל שזה שופרסל, ששייך לנוחי דנקנר, שיש לו גם את סלקום. מנגד, לשופרסל יהיה קל להתחבר עם T2T. המשביר לא יתחבר עם מישהו שדומה לו, סופר-פארם לא יתחבר עם ניו-פארם וכדומה. החיבור פה, נקודת ההשקה, היא בזה שאתה יותר קטן, יותר ממזר, וגם חי עם הרבה פחות הוצאות".
- לכמה מנויים אתם שואפים?
"כמה שיותר".
- מאיזה מספר זה ישתלם לכם?
"פחות מ-100 אלף לא ייחשב להצלחה גדולה. יותר מ-200 אלף זה יהיה מצוין. יכול להיות שמייסדי החברה שאני מלווה, שהם צעירים ואגרסיבים, חושבים על הרבה יותר".