עד הבוקר (א') לא היתה לי עמדה מי צריך להיות הרמטכ"ל הבא. הבוקר, לאחר פרסום מודעות ענק בידי אלמונים המכנים את עצמם "אזרחים שאינם מכירים את גלנט אישית", השתכנעתי סופית כי יואב גלנט לא יכול להיות רמטכ"ל.
זהו בדיוק הקשר הפסול בין הון לשלטון ויחסי ציבור מפוקפקים. את הכוונה שלא למנות את גלנט הם מתארים כלא פחות מ"פוטש", ובדרך מוציאים את דיבתם של שני אישים חשובים בציבוריות הישראלית; שני אנשים נקיי -פיים שמנסים להטביע חותם של רצינות, שיקול-דעת ואחריות בדרכה של מדינת ישראל להיות מדינת חוק.
הראשון הוא היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, המתואר על-ידי פרסומאי גלנט כ"מריונטה". השני הוא מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס, שאת מניעיו מתארים אותם פרסומאים בעלי הון כ"תאוות פרסום". כאילו לא היו כאן כמה דברים רציניים שיש לשקול אותם בכובד-ראש ולדון בהם באחריות הראויה.
אינני נוהג להתגעגע לעבר, העתיד בעיניי הרבה יותר מקסים. אבל הבוקר לא יכולתי שלא לחשוב על שורה ארוכה של אלופים עטורי תהילה שלא זכו להיות רמטכ"לים ושלא עלה בדעתם לפרסם מודעה כזאת.
מה רוצים החברים בעלי ההון להשיג בפרסום הזה? מינוי רמטכ"ל בקמפיין פרסומי?
אנשי ההון, מממני המודעה, סבורים כנראה שכולנו טיפשים, והם כורכים במודעתם את בועז הרפז ומבקר המדינה בחבילה אחת. מה שייך זה לזה? הרי מדובר בממצאים חמורים של מבקר המדינה, שעליהם אנשים מן השורה עמדו ועומדים לדין.
אין חולק על כך שיואב גלנט נתן את מיטב שנותיו למדינה. כמוהו רבבות לוחמים וקצינים, שרק בודדים מהם זכו והתמנו לרמטכ"לים. חששם שיקירם לא יתמנה לרמטכ"ל מתורגם לקמפיין של בכיינות בנוסח 'אכלו לי שתו לי'.
כל גישת 'המגיע לי' הפסולה מעוררת דחייה בקרב כל אדם שרוצה, שמצביא הצבא שלו יהיה האדם המתאים ביותר. "חבורת גבי אשכנזי" - כך הם מכנים רמטכ"ל ראוי לשבח על תרומתו למדינה לא פחות מיואב גלנט "שלהם". "פוטש" - כך הם מכנים הליך תקין של בירור.
עד הבוקר, כאמור, הייתי חצוי בנושא הרמטכ"ל הבא. לא ידעתי היכן לשים את סימן הקריאה שאותו אני אוהב לשים בדרך-כלל בתום התלבטויותי. הבוקר ההתלבטויות שלי הסתיימו. הפוטש-בננה של חסידי רפובליקת בננות הביאו אותי להחלטה הפשוטה. את המילקשייק שלהם, שישאירו לעצמם. הרמטכ"ל הבא שלי ישתה ממימייה פשוטה בחגור צבאי רכוס כהלכה.