בעשור החולף היו פורד ומאזדה מילים כמעט נרדפות בעולם הרכב. פורד החזיקה ביותר מ-30% ממניות מאזדה, ומינתה לה מנכ"לים ודירקטורים אמריקנים מטעמה שניהלו את החברה ביפן ביד רמה. אבל אז הגיע המשבר הכלכלי של 2008, שאילץ את פורד למכור בבהילות את מניות השליטה שלה במאזדה.
באוקטובר השנה ביצעה החברה נסיגה נוספת, כשהקטינה את אחזקותיה בחברה-הבת לשעבר מאזדה מ-11% לכ-3.5% בלבד. כיום היא נמצאת רק במקום הרביעי ברשימת בעלי המניות, ואין לה כמעט השפעה בפועל על המהלכים העסקיים של היפנים. לשתי החברות יש עדיין לא מעט מוצרים משולבים, אולם סימני העצמאות של מאזדה כבר ניכרים בשטח.
מבחינת היבואן הישראלי, דלק מוטורס, פרידה זו עשויה להכתיב שינוי אסטרטגי בהתייחסות למותג פורד בישראל. חלק נכבד מהצלחת המכירות של פורד בישראל עד כה נזקפה לטובת הרכש של חברות הליסינג, ששאפו להשיג תנאים מסחריים משופרים על "הסחורה האמיתית", כלומר על המשפחתיות של מאזדה.
דלק רכב אמנם השכילה לפתח עם השנים מערכת קשרים אישית ענפה עם הנהלת פורד-ארה"ב, אולם סגנון הניהול של האמריקנים השתנה מעט מאוד מאז כיבוש המערב הפרוע (או אם תרצו, מאז כיבוש שדות הנפט של עיראק). את הסגנון הזה ניתן לסכם במשפט הטקסני הידוע: When money talks boolshit walks.
לפיכך, אפשר לצפות כי בעתיד נראה בישראל הרבה יותר מוצרים אמריקניים של פורד-ארה"ב, בדגש על דגמי פרימיום תדמיתיים המיועדים לשדרג את תדמית המותג בשוק הפרטי. אחד ממבשרי הכיוון החדש הוא הדור המחודש של רכב הפנאי אדג' (EDGE) שנחת כאן בדצמבר.
חבטה ויזואלית ישירה
לא צריך מבט שני כדי להיווכח בזהותו האמריקנית של אדג'. בעוד שכל יצרני הרכב האירופים מאמצים כיום סגנון עיצוב מינורי וכמעט מתנצל, אדג' החדש מעביר לצופה חבטה ויזואלית ישירה.
יש לו חרטום מאסיבי עם גריל כרום עצום ממדים, שממוקם לצד כונסי אוויר שחורים ומאיימים למראה. הוסיפו לכך קווי מרכב דחוסים ושריריים, עם דגש על הרוחב, ורביעיית חישוקים עצומים שמצופה, איך לא, בכרום בוהק, ותקבלו מראה של מתאבק מליגת WWF, כולל התכשיטים הנלווים. אם מישהו ימציא אי-פעם קעקועים לרכב, קרוב לוודאי שאדג' יהיה הדוגמן האידיאלי. בישראל, בכל אופן, מאוהבים במראה הזה ואדג' שלנו הקנה לנו ברחוב אחוזי רייטינג דומים לאלה של "האח הגדול". בואו נניח שזו מחמאה.
אם עיצוב החוץ הוא אמריקה המסורתית, עיצוב הפנים פונה אל הקהל העירוני המתוחכם והמקוון של החוף המערבי והמזרחי. עמדת הפיקוד, למשל, יכולה ללמד גם את היפנים פרק בעתידנות טכנולוגית. בין כל הנפלאות הטכנולוגיות שנחבאות בה, יש בה לא פחות משלושה מסכי LCD צבעוניים, שהמידע המוצג עליהם ניתן לתכנות ולהתאמה אישית מלאה באמצעות תפריטי פקודות. מערכת פיקוד זו, שפותחה בשיתוף מיקרוסופט, תוכננה בהשראת טלפונים חכמים ומחשבים ניידים, עם אפשרות להוריד מהרשת ולשמור שומרי מסך, קליפים ואפליקציות חיצוניות.
רשת הזכרנו? המערכת מגיעה כסטנדרט עם קליטת WI-FI אלחוטית וראוטר פנימי לטובת כל יושבי הרכב. לפיכך, אם תתקלו בפורד אדג' מזדחל במסתוריות בעיר או חונה בצורה מוזרה ליד תחנות דלק וקניונים, נא לא להיבהל: קרוב לוודאי שהנהג רק מחפש רשת אינטרנט ציבורית עם קליטה משופרת.
עדיין משועממים? רוצים לשפר את האנגלית ואת המבטא שלכם? תוכלו לנהל שיחה ידידותית עם הקול הנשי הנעים של מערכת זיהוי הפקודות הקוליות, ששולטת ברוב הפונקציות המשניות של הרכב. זוהי מערכת מהדור האחרון, שניתן לתת לה פקודות ברמה של כמעט שיחה טבעית, ולשם שינוי היא גם מבינה אותן. עם כל הגאדג'טיה המרתקת הזו מצאנו את עצמנו, בפעם הראשונה בקריירה שלנו, מחכים לזחילה בפקקים ארוכים.
פרט לפלאי סייבר-ספייס מציע התא של אדג' מרחב משפחתי מכובד ושימושי בהחלט, עם שפע של מקום לרגליים ולכתפיים בכל המושבים ותא מטען ענק מאחור. איכות החומרים והייצור עברה שיפור משמעותי מאוד בדגם 2011, בידוד הרעשים מרשים והצליל החיצוני העיקרי שנשמע בתא בנסיעה הוא רחש החיכוך של הגלגלים.
לא לתמרונים הדוקים
על הכביש אדג' הוא רכב נעים וידידותי לנהיגה. בולמי הזעזועים הרכים וארוכי-המהלך סופגים היטב מהמורות עירוניות מבלי לשלם מחיר בנדנודי מרכב מיותרים, היציבות הכיוונית בשיוט מהיר טובה מאוד, והכלי בהחלט יכול למלא תפקיד של "משרד על גלגלים". גם ההיגוי משדר תחושה אירופית מדויקת יחסית, אם כי, כמובן, עם כמעט 2 טון לא מדובר בכלי לנהיגה ספורטיבית קלילה. כצפוי, זה גם לא כלי קל לביצוע תמרונים הדוקים בעיר והנהג צריך לנחש תדיר מה מתרחש ליד הפינות הגבוהות של החרטום.
בארה"ב מוצע כיום אדג' עם מנועי 2 ליטר טורבו אירופים חזקים וחסכוניים. אלינו מגיע הכלי דווקא עם V6 אמריקני מסורתי בנפח 3.5 ליטר, שבגרסתו העדכנית מייצר 285 כ"ס מרשימים וטונות של מומנט. זהו מנוע מעודן, חלק ונעים לאוזן, עם שפע של משיכה בכל סיבובי המנוע בסיוע תיבה אוטומטית מצוינת. הוא בהחלט היווה שינוי מרענן ומענג לאחר שלל המנועים הקטנים, הקולניים והמוגדשים, שהאירופים מאמצים כיום.
מנגד, עם צריכת דלק ריאלית שיכולה להגיע ל-7 ק"מ לליטר תחת עומס, ועם מחיר הדלק בישראל, שמתקרב כיום ל-2 דולר לליטר, היינו ממליצים לרוכשים הפוטנציאליים להצטייד מראש בדלקן על חשבון העבודה או לפחות בתיק עוסק מורשה.
תמורה לכסף תמיד הייתה הצד החזק של האמריקנים, במיוחד עם השער הידידותי הנוכחי של הדולר. לפיכך מגיע אלינו אדג', עם המנוע החזק ושלל אבזרי היוקרה והפנאי, במחירים שוברי-סגמנט שמתחילים כבר בכ-219 אלף שקל - טריטוריה שבה ניתן למצוא בעיקר את הגרסאות המאובזרות של ג'יפונים יפנים וקוריאנים קטנים. את הציבור הישראלי זה כבר שכנע: מעל 300 יחידות של הכלי הוזמנו ורשימת ההמתנה מגיעה עד מאי. עכשיו צריכים האמריקנים רק לקוות שמובארק לא יקלקל את החגיגה.
מתחרות
כמה פוטנציאליות בפלח:
פולקסווגן טיגואן
במחיר של 218-264 אלף שקל, בהתאם לגרסה, מציעה פולקסווגן את גרסת 2 הליטר טורבו בנזין של טיגואן. המנוע מסתפק ב-170 כ"ס, אך הרכב לא איטי בהרבה מאדג' הודות למשקל נמוך משמעותית והוא מפצה עם צריכת דלק מתונה בהחלט. יש לו תא נוסעים איכותי עם מרווח סביר לארבעה-חמישה נוסעים, ניהוג ספורטיבי, ובגרסה היקרה גם אבזור בשפע. כמו אדג', יכולות השטח שלו סמליות בלבד
סובארו טרייבקה
ב-309 אלף שקל (אבל הרבה פחות אחרי הנחות-המבצע) מציעה סובארו בארץ את אחד המתחרים הטבעיים והישירים של אדג' בשוק האמריקני. לרכב יש מראה שטח/פנאי אופנתי, הנעה כפולה-קבועה מתוחכמת לכל מזג אוויר, ובגרסת הבסיס גם תא נוסעים מרווח לחמישה נוסעים פלוס הרבה מקום למטען. כמו למתחרה מבית פורד יש לו מנוע V6 אמריקני בנפח גדול שמספק מומנט מאסיבי
ג'יפ גראנד צ'ירוקי
הדור האחרון של גראנד-צ'ירוקי, ששיווקו החל באחרונה, מאמץ נוסחה דומה לאדג': תא נוסעים מפואר ומאובזר לחמישה, מנוע אמריקני מהדור אחרון שמייצר 286 כ"ס נכבדים ומחיר נגיש בהחלט, 270 אלף שקל. להבדיל מאדג', הג'יפ הוא גם חיית שטח רצינית, אך כדי למצות את יכולתו מחוץ לאספלט צריך להזמין אותו עם מתלי האוויר המתרוממים שמייקרים את הרכישה לא במעט