בשבוע הראשון של ינואר התפרסמה ב-G כתבה שעסקה במלחמת מחירוני הרכב בין השמאי הוותיק לוי יצחק לבין המתחרה הטרי מבית יד2. הצדדים לא חסכו ביקורת זה מזה, אולם סביב נושא אחד הייתה תמימות-דעים: הם הכחישו ודחו את הטענה שמחירי המחירון אינם משקפים את המחירים האמיתיים בשוק. בין היתר הם טענו כי העובדה שחברות הליסינג (שרוכשות 60% מהמכוניות החדשות) זוכות להנחות אדירות לא צריכה לבוא לידי ביטוי במחיר המשומשות לצרכן הפרטי.
ובכן, עוד לא יבש הדיו, ובשוק נוצרה דינמיקה חדשה: צניחה חופשית של מחירי המכוניות המשומשות. ולא במחירונים, חלילה, אלא בשטח, במחירים שמוצעים במגרשי הליסינג.
עמיתנו דובי בן-גדליהו פרשן השבוע בעמודי החדשות את משמעות ההנחות (25% ו-30%) שניתנות על משומשות ליסינג עוד לפני מיקוח. מתנפחת כאן בועה, הוא הזהיר.
אנחנו מוסיפים עוד נדבך שמצביע על מצב השוק: מוכרי מכוניות פרטיים שלא קיבלו במשך שבועות אפילו טלפון בודד (!) גם כאשר מדובר בדגמים הנחשבים למבוקשים במיוחד. עם הנחות כאלה מחברות הליסינג, לא קשה להבין למה אף אחד לא רוצה לקנות מכונית פרטית ב"מחירון".
זה מחזיר אותנו למחירונים ולכמה נקודות למחשבה: הראשונה נוגעת ל-30% ההנחה. האם אין משמעות הדבר שהמחירונים פספסו בשליש, או אפילו ב-20%, את המחיר האמיתי?
שנית, איך יוצאים מהפלונטר הזה? אם ייחתכו המחירים במחירונים עלולות חברות ליסינג, שערך הגרט של מכוניותיהן הוא בדרך כלל הנכס היחיד שלהן, לקרוס ולהותיר אחריהן חובות עתק באג"חים - לבנקים, לחברות ביטוח ולקרנות פנסיה, ליבואנים ולמי לא. ואל תטעו, לא מדובר בגרושים אלא בסכום שמסתכם בכ-15 מיליארדי שקל.
אם, לעומת זאת, תהיה ירידה הדרגתית ואיטית במחירים - זו עלולה להיות מכת מוות למחירונים, עניין שייצור בעיה בפני עצמה.
ואולי בכלל יצליח השוק לספוג את עודפי הרכב המשומש, והקומבינה הגדולה מכולם - זאת שגורמת לכל מי שמשלם מכיסו על המכונית להוציא הרבה יותר - תחזור למסלולה?
לא מן הנמנע כי זוהי האפשרות הסבירה ביותר, ועדיין המצב בשוק הוא תמרור אזהרה משמעותי.
וכדי לסיים ברוח אופטימית יש גם המלצה: למי שמחפש מציאות זה הזמן. לכו למגרשי הליסינג, התמקחו - ונצלו את ההזדמנות לקנות מכונית במחיר שוק ולא במחיר מחירון.