הידיים של שרון גל עובדות כל הזמן. תמיד יתגלגל משהו בין אצבעותיו, מצית או פיסת נייר שנקרעת עד דק. בין לבין הוא גם יצית סיגריה. הדיבור של מגיש הטלוויזיה, לעומת זאת, שונה לגמרי. מאורגן, שליו וממוקד, העיניים חדות ולא מהססות. אבל הידיים חסרות מנוחה.
ככה זה גם בזמן הקלטת "לילה כלכלי" בהגשתו. חלק ניכר מהראיונות מצולמים מראש במהלך היום ולא נערכים בזמן אמת. המרואיינים מצטלמים כשהם עונים לגל, שמשוחח עמם באוזנייה, ורק סמוך לשידור החי הוא עצמו מדביק את שאלותיו על התשובות המוכנות. על המסך, אנחנו נראה שיחה שנדמית כטבעית לחלוטין. למעשה, בזמן שאנחנו שומעים את השאלות השקטות של גל, ידיו סוערות. נעות מעלה ומטה בתנועות של מנצח, מביימות, עורכות ומנתבות את התוכנית שסביבו.
"תן לי שוב את הגמגום", הוא מבקש מהקונטרול להריץ לאחור את התשובות המצולמות של שר הפנים אלי ישי בנושא העלאת מחירי הדלק. ישי מבקש להוריד את המחירים, אף שבעבר תמכו חברי מפלגתו בהעלאה. "אתה טובל ושרץ בידך", יורה גל. אין בו כבוד כלפי השר או עידון. להפך, הוא רוצה לשכלל את שאלותיו כאשר ישי מתחיל להתבלבל ולהסס. אז הוא מבקש להקליט את השאלה שוב ושוב. "תריץ את זה עוד פעם, אני דורס אותו פה".
- אתה נהנה מהתוכנית?
"אני נהנה וסובל גם יחד".
- ממה אתה סובל?
"אני מאוד אוהב את מה שאני עושה. את התוכנית וכל מה שקורה סביבה. אבל אחרי שנתיים מתחילים להבין שתוכנית יומית בשעה כזאת זה די פסיכי. המון-המון לחץ. ייצור תוכן כלכלי בלתי קשה לעיכול בכל יום הוא אתגר לא קל. ככל שעובר הזמן, אני מרגיש שהציפיות ממני עולות. נורא חשובים לי המספרים. אני די פריק של זה. מנסה כל הזמן להבין מי הקהלים, מה קורה, איך זה מתנהל רגע אחרי רגע בתוך התוכנית, מה עובד ומה פחות. חשבתי שכבר אירגע מזה".
- פיצחת את זה?
"אני חושב שכן".
- תן לי את הנוסחה.
"צריך להיות שם לא מעט נדל"ן. תמיד צריך להיות שוק הון. צריך להתייחס לזה יותר כאל מגזין, פחות אל מה הכי חשוב, אלא מה הכי מעניין היום. בכל מה שאתה רואה, גם בעולם הבידור, אתה יכול למצוא המון כלכלה. אין ידיעה בעיתון שאין מאחוריה אינטרס כלכלי. אז צריך להיות גם קצת בר רפאלי לפעמים, זה טוב".
"ניסו להכשיל אותי"
גל לא מאפשר לרגע ל"לילה כלכלי" להפקיר אחוזי רייטינג לטובת "הלילה" של ערוץ 2. גם אם צריך לשם כך לסמן ביד שמאל תנועות מעגליות תוך כדי שידור, אשר משמעותן היא שיש להריץ מהר קטע על המסך בשעה שהדובר הוא מרואיין שאינו עומד בסטנדרטים חזותיים. חלילה שלא יהיה לרגע לא נעים.
זה שנתיים הוא מוביל את הרצועה הכלכלית של הערוץ, החלוצה בתחומה בטלוויזיה המסחרית. סמוך מאוד למשבר הכלכלי של סוף 2008 הגיש גל מבזקי לילה וראה שבכל פעם הוא עולה לאוויר בשעה אחרת. אחרי תקופה של עבודה בתוכנית של רביב דרוקר ועופר שלח בימי שישי הוא החליט להציע תוכנית שבעיקר תגדיר את הלוח המבולגן של ערוץ 10. "חשבתי שתוכנית כלכלית יכולה לעבוד. שיתפתי בזה את ראודור בנזימן ואת אורי רוזן (המנכ"ל וסמנכ"ל החדשות - ל.א) והתברר שגם הם חשבו על זה".
- היית מבחינתם האדם הטבעי לתפקיד?
"לא יודע אם טבעי, אבל נכון. אני חושב שהם האמינו בי, ולא היה שם ספק לגבי הזהות של המגיש. אני יודע שלא כולם בערוץ אהבו את זה. היו כאלה שעיקמו פרצופים. היו גם שהלכו למנכ"ל ואמרו 'מה פתאום הוא?'. גורמים בכירים כאלה ואחרים. ידעתי את זה בדיעבד".
- אנשים בעצם ניסו להכשיל את המהלך.
כן. אני רגיל שבכל מהלך שאני עושה מנסים להכשיל אותי. אבל אני שועל קרבות ותיק בקטע הזה".
- בכל מהלך שאתה אישית עושה או שזה נכון לכל אחד?
"שאני עושה. תמיד יצוץ המנוול או השניים שיגידו 'מה פתאום? לא כדאי. למה הוא?'. או שאוהבים אותי או ששונאים אותי".
- מה יש בך שגורם לאנשים לנהוג כך?
"לא יודע. יש לי פה גדול. אני לא עושה חשבון. אומר מה שאני חושב, ולא כולם אוהבים את זה. לפעמים אני אומר לאנשים דברים לא נעימים בפנים, אני מעדיף את הדרך הזאת מאשר את הסכינאות מאחורי הגב. בסדר, זה לא מזיז לי. אני לא עסוק בזה. אכפת לי רק שיהיה מוצר איכותי וטוב".
- וזה בכל מחיר?
"זה לא בכל מחיר - רק בכל מחיר אישי".
- מה זה מחיר אישי, שאנשים לא יאהבו אותך?
"כן".
- מאיפה זה בא?
"לא יודע. אני חושב שזה מולד".
"העזיבה של מיקי לא תפגע בערוץ"
שרון גל, 36, גדל בטירת הכרמל. בשלהי שירותו הצבאי, לאחר שהודח משירות קרבי ("כי עצבנו אותי"), נגע לראשונה בעולם התקשורת כשראש מחלקת החדשות בגלי צה"ל הסכים לתת לחייל שהטריד אותו בכל יום בטלפון להגיע בלילות לתחנה ולעזור למילואימניקים שמשדרים מבזקים. "הייתי מגיע לגלי צה"ל בחצות, וב-6:00 בבוקר הולך לבסיס".
עם שחרורו עבר לשדר ברדיו חיפה ובהמשך נדד לרדיו קול הים האדום, ואחר כך לרדיו צפון. לפני שנפתח ערוץ 10 היה כתב "הארץ" בצפון, וב-2003 הצטרף למערך החדשות ככתב בחיפה. בכל שלב בדרכו הוא ידע להתחבר באופן טוטאלי כשנדרש לכך, ולהתנתק ללא פניות כשסימן את היעד הבא. "כל מהלך הקריירה שלי היה מאוד קשה. שום דבר לא היה קל. דבר לא קיבלתי בקלות. היה קשה ועדיין קשה. אבל אנחנו לא מפחדים מהקשה. אנחנו אוהבים קשה".
- זה מדליק אותך יותר?
"זה נראה לי יותר מאתגר מלבוא מגלי צה"ל ולהתגלגל מכוח האינרציה".
- מה הלקח מהדרך שעברת?
"להיות נאמן לעצמך, לדרך שלך. לא לחפף, לא לעגל פינות. לא להתבייש להגיד - 'את התפקיד הזה אני לא יכול לעשות יותר, מה יש לך להציע לי הלאה?'. וכמובן, מזל וטיימינג. אבל בעיקר לרצות. אני כל הזמן רוצה לכבוש עוד יעד ועוד יעד. ככה אני בנוי. מה המניע? לא יודע. אני נהנה מזה, זה נותן לי עונג. אני לא בא להוכיח שום דבר. אל תתבלבל - אני לא בא כדי שיגידו לי כל הכבוד. זה לא מעניין אותי. אני לא איזה חנפן שבא לבוסים ומתחנף. להפך. כשיש לי דברים לא נעימים להגיד אני אומר, לפעמים באימפולסיביות, על המקום. לא מתיישר או מחפש להתחכך בחבורה המובילה. הלכתי בדרכי ובגלל זה עצבנתי אנשים בדרך".
- דרכת גם על אנשים בדרך?
"אף פעם לא", אומר גל ואז עוצר, בוחן אם לא היה נחרץ מדי ומבקש לדייק, "לא. אבל לא ספרתי בדרך הרבה אנשים שנפוחים מאגו ומכבוד. בתוך כל ארגון כזה תחרותי יש אנשים שמסתכלים עליך מהצד ואומרים, 'מה פתאום?' או שאתה בז להם וממשיך קדימה או שאתה מתייחס לזה".
- מי האנשים האלה?
"עזוב. אני לא סוחב את זה אתי. זה לא שנפגעתי מהם. יש הרבה חוסר פרגון. יש אנשים שאני לא יודע מאיזה מניע, מה בדיוק הבהיל אותם כל-כך, שלא שמחים בהצלחתי, עד היום. בסדר".
- זה נותן לך יותר דרייב?
"מאוד. היום כבר לא. אבל בעיצומו של המהלך כן, בטח".
- אין לך רצון - כמו להרבה מגישים בטלוויזיה - להיות נאהב?
"על-ידי הקהל".
- לא על-ידי הקולגות?
"ממש לא. אני לא חי כל-כך את ההוויה הזו שלהם. כשאתה 'שם', חושב ככה ומתנהג ככה, אתה מאבד את הקשר עם השטח. אתה לא באמת מבין מה מניע אנשים, מה כואב לאנשים, לא באמת ער למצוקות של אנשים. אתה חי באיזה מגדל שן וחושב שאתה הכי חשוב בעולם, ואתה לא. זה תחום עם המון אגו ועם אנשים מאוד מאוד נפוחים. אני לא כזה. אבל יש פה ושם אנשים שהקטע הטלוויזיוני הופך להיות החיים האמיתיים שלהם. נגמר השידור והם ממשיכים בפאסון הזה שלהם".
- אז זה כאילו הפך לתחביב שלך, להוציא את האוויר מהאנשים האלה?
"קצת", הוא מחייך, "אני שונא התנשאות, אנשים שחיים בתחושה שהם מורמים מעם. אנחנו משרתי ציבור. אני רואה כל מיני אנשים שאתה שואל את עצמך מה הם עושים פה? איך הם הגיעו לעמדה הזאת? מה הם מבינים בכלל? אין מה לעשות, אלה החיים. מצד שני, אתה רואה גם הרבה כישרונות ויש לך ממי ללמוד ועם מי לעבוד. ככה העולם בנוי".
לאחרונה העביר ערוץ 10 את תוכניתו של גל אל מחוץ לבית הוורד בגבעתיים, והוא וצוותו מפיקים אותו באולפני מימד בתל-אביב. גל נהנה מהריחוק מהקלחת של הערוץ.
- מה אתה חושב על המהדורה המרכזית שלכם?
"אני רואה אותה בעיקר לקראת יום חמישי, כדי להיות מעודכן לחמש (אז הוא ממלא את מקומו של רפי רשף - ל.א), לא יושב לנתח, בסך-הכול יש לנו מהדורה טובה מאוד".
- מה אתה חושב על האולפן הדינמי?
"לא מתעסק בזה. יש לי האולפן שלי".
- אתה חושב שהמהדורה תיפגע כשמיקי חיימוביץ' תעזוב אותה?
"לא. דרוש אמנם הרבה אומץ בשביל לקום וללכת ככה, אבל מצד שני אני לא חושב שזה יפגע בערוץ או בחדשות. אתה לא יכול להיות משהו אחד על המסך ומשהו אחר בחיים".
בועז בן-ציון, המייצג את מיקי חיימוביץ', מסר בתגובה: "אני אשמח לדעת למה התכוון המשורר".
- אתה רואה את עצמך מגיש יום אחד מהדורה מרכזית?
גל: "כרגע זה לא מעניין אותי. לעשות את 'לילה כלכלי' זהו אתגר משמעותי יותר".
"אני אוהב לנצח"
- כשהיית כתב השעו אותך ל-3 ימים, אחרי ריב קולני בדסק החדשות. מה קרה שם?
"לא השעו אותי. שלחו אותי לחופשת רגיעה. זה לא אותו הדבר. אמרו לי 'לך תירגע 3 ימים. קח חופש'".
- לאיזה מצב הגעת שהיית צריך חופש?
"נורא עצבנו אותי, אז צעקתי, וכל הבניין שמע אותי. כי כשאני צועק חזק, שומעים".
- אנשים שעובדים איתך מכירים את זה?
"כן. בתוך המערכת שלי יש לי אחת החבורות הטובות בטלוויזיה. אנשים סופר-מוכשרים. אצלנו זה כמו משפחה והכל מתנהל בהרמוניה. כשאתה כתב, אתה בשטח ורץ כל היום ובסוף אתה בא ושומע דברים... אז היה איזה תאקל. צרחתי והמלצתי למי שעמדה מולי לפנות את השטח, פשוט ללכת. בסופו של דבר היא פינתה".
"החבורה" המוכשרת של גל ב"לילה כלכלי" אכן נבנתה סביבו בקפידה. הם נותנים לו את המרחב הדרוש למגיש שהוא גם יוצר התוכנית ומי שחייב להתעסק בכל העשייה באובססיביות, ובעיקר אוהבים אותו מאוד. כמעט מאוהבים. זה לא סותר את העובדה שהמילה הנשמעת ביותר בקרב אנשים שעבדו איתו היום ובעבר ומתבקשים לתארו היא "מטורף".
הוא מחייך. "זה נכון. אני לא מנסה להכחיש את זה. אני קצת מטורף, קצת קיצוני. כשאתה משדר יום-יום אתה נכנס לחרדה לגבי המחר. לשמור על הקיים קשה יותר מלבנות. זה אתגר".
- איך זה בא לידי ביטוי?
"אני לא חושב שמי שעובד בתחום הזה הוא לגמרי נורמלי. אני אולי חריג קצת יותר. אני עובד בלהט חזק נורא. זה סוג של מבנה אישיותי כזה. אני נורא אוהב את מה שאני עושה. הסבל הוא בעיקר בתחושה שאתה לא רואה מספיק את הילדות. הבת שלי בת 5, והיא גם אומרת לי שהיא רוצה אותי יותר בבית. מתחילות מחשבות שאולי אני מפסיד את השנים הכי יפות שלהן. שזה אולי פוגע בהן קצת. מצד שני, אני מאוד מסופק מהעבודה".
- היה מישהו שאמר עליך שאתה ההוכחה לכך שבעולם התקשורת מי שבאמת רוצה יכול להגיע רחוק.
"זה די קרוב לאמת. נראה לי שכן. אני אוהב לנצח".
- אם הרייטינג כל-כך מניע אותך, למה אתה בערוץ 10?
"אתגרים הם דבר נפלא. להיות בצד החזק יותר זה מאוד נחמד, אבל להיות במקום שכל הזמן מנסה לחפש, לבנות וליצור זה נחמד לא פחות. אנחנו (בערוץ - ל.א) במקום אחר היום. תראה מה קורה עכשיו בבוקר, ברצועה הלילית. מה קורה בפריים. דברים קורים. יש פה תהליך מאוד מעניין".
- רייטינג הוא דבר הפכפך. ואם מחר כבר לא תספק את הנתונים?
"אני מוכן לזה שבכל יום זה יכול להיגמר. אם מחר בבוקר יתקשרו ויגידו לי החלטנו לרדת מ'לילה כלכלי', אני אגיד להם תודה רבה ולהתראות. ולא אכפת לי לרגע שלא יזכרו או לא יידעו. אני נהנה מאוד מאהדת הקהל, אני אוהב מאוד את זה שאנשים אוהבים את התוכנית. אבל במבנה האישיותי שלי אני אחד כזה שאם מחר תגיד לו 'זה נגמר', אין לי בעיה לכבות את האור. תאמין לי שאמצא מה לעשות. זה לא חייב להיות טלוויזיה. צריך להבין שזה רק עבודה, לא להתאהב. בסוף זה שואו וזהו".
- אתה מרגיש שאתה עושה שואו בכל ערב?
"לגמרי. אבל בניגוד לאנשים אחרים על המסך אני לא מנסה לייפות שום דבר. אני לא משחק על המסך".
נגיעות של גיא פינס
- אתה עדיין רואה ערך בשליחות העיתונאית?
"זה היה הרבה יותר דומיננטי כשהייתי כתב, בעיקר בצפון. היה אכפת לי מהפריפריה. אני נלחם נגד מס הדלק, נגד עוולות חברתיות, ואני מאוד ביקורתי. אני מרגיש היום שאני רוצה לרוץ עם התוכנית הזאת עוד הרבה שנים וזה מעניין אותי, מאתגר אותי, זה הבייבי שלי. גם אנחנו עושים איזשהו מהלך גדול שעוד לא ממש מבינים אותו ורואים אותו".
- כלומר?
"כל מה שקורה עם הכלכלה בתקשורת. אני גאה שאנחנו חלק מהתהליך הזה. סיפור כמו גבעות עולם הגיע למהדורות המרכזיות. פעם זה לא היה. היום במהדורת חדשות זו כתבה פותחת. מי התעסק בזה פעם? גם הנדל"ן במהדורות. קורה פה משהו שהתחיל בריבוי העיתונים הכלכליים ובשינוי מסוים של המוספים הכלכליים, ועכשיו בטלוויזיה. הכלכלה עוברת לטלוויזיה".
- ראיתי אצלך אייטם שבו חופית מ"היפה והחנון" חותכת מלפפון. מה היה כלכלי או עיתונאי בזה?
"שום דבר כלכלי לא היה שם".
- אז למה זה היה טוב?
"לרייטינג. צריך לתבל קצת את שוק ההון בעניינים שאנשים מבינים. דוגרי".
- גם אם זה לא קשור לתוכנית?
"למה זה לא קשור?".
- איך זה קשור?
"אני לא כל-כך זוכר את האייטם, אני רק זוכר שהיא קוצצת סלט שם. לא הכל כלכלי, אני מודה. תמיד נחפש בתוך דבר כזה איזו זווית כלכלית. כשמדובר בתוכנית שמשודרת בשעה כזאת, אתה צריך להחזיק את הקהל איתך ולתת לכולם ליהנות. אני יכול למצוא גם בעיתונים הכלכליים הכי רציניים אייטמים הזויים שלא קשורים לכלכלה קשה".
- אייטם כזה מגיע מהערוץ במטרה לקדם את התוכניות האחרות?
"ממש לא. אנחנו יודעים לזהות גם טרנדים בהוויה היומיומית. אתה טוען שאנחנו פינס כלכלי? יש פה ושם נגיעות. אתמול, למשל, ראיתי אייטם אצל גיא פינס, שהתבאסתי שלא היה אצלנו, על מירי בוהדנה שהתחילה להיות אשת נדל"ן. אם מירי בוהדנה תסכים לצאת אתי לסיור נדל"ן, עם מומחה שייתן לה כמה טיפים, זו כתבה של 4 דקות בלי למצמץ משום שהיא מירי בוהדנה. בלי לייפות".
- ואיפה הקו האדום?
"יש הרבה. אני לא אתן לפרזנטורים לפרסם את המוצרים שלהם, למשל".
- אתה גם מקווה שהם יעזבו באמצע, לא?
"זה קרה רק פעם אחת, עם יעל בר-זוהר. שאלתי אותה על כסף, והיא קמה והלכה. אבל היא עשתה שירות טוב לתוכנית. זו הייתה אבן-דרך. ברצינות".
- הייתה ביקורת על הנושא השיווקי אצלכם. היו אייטמים ממומנים?
"זה קשקוש בלבוש. אפילו לא אחד. אין דבר כזה ב'לילה כלכלי'".
הרייטינג הוא המהות
באירוע פרידה ממנחם הורוביץ השבוע ברמת-גן ניגשה אליו אישה זרה ותהתה היכן הכיפה שעל ראשו. גל כבר רגיל לפלישה הזו ומבטל אותה בחיוך. "כל החיים שלי הייתי קרוב מאוד לאמונה. בתקופה מסוימת החלטתי לעשות עוד שניים-שלושה צעדים ועשיתי אותם. יום אחד הרגשתי, לצערי, שאין לי הכוחות והורדתי את הכיפה. זה לא פשוט, זה די כואב", הוא משנן ומיד מבהיר, "הכל שטויות. בסוף המהות היא להגיע לשעה 23:25 עם המוצר הכי טוב שאפשר ולהגיע לרייטינג דו-ספרתי".
- זו המהות?
"עכשיו כן. כרגע מה שמעניין אותי הוא לקום בבוקר ולראות בנתח המסחרי יותר מ-50%. לנצח".
עף על המיליון
השנה האחרונה הייתה משמעותית ביותר בעבור גל. לא רק שניפח ב-33% את הרייטינג של תוכניתו ובאחרונה הגיע ל-12%, הוא אף זכה לחיקוי מוצלח ב"ארץ נהדרת". מעל לכל, בהשפעת "המדריך למיליון הראשון" שהגיש הוא החליט להפסיק להיות שכיר. הוא הקים חברה וכיום מספק שירותים לערוץ 10.
- החברה הזו תספק שירותים גם לחברות אחרות?
"לא יודע. בשלב הזה לא, ואני לא יודע מה יהיה. זה פותח הרבה אפשרויות בעתיד".
- אולי גם מחוץ לעולם התקשורת?
"לא. אבל התקשורת היא דבר רחב מאוד, זה לא להיות רק מגיש, יש דברים אחרים. אנחנו לא יודעים מה יהיה בעוד 3 שנים. אתה יכול לייצר את המציאות ולנסות להכניס פנימה את התוכן, אבל אתה לא שולט בכלום. אתה לא באמת משפיע באופן דרמטי. יש הרבה מקריות, הרבה אקראיות, הרבה מזל".
- אז אתה כבר מיליונר?
"לא, אני לא מיליונר. אני חי טוב, ברוך השם. לא חסר לי שום דבר ואני מנסה ליישם חלק מהדברים שלימדנו. אני לא שותף של יוסי מימן, ועדיין לא קניתי מניות בערוץ 10".
- איזה אוטו יש לך?
"מרצדס. בליסינג מימוני. זה אוטו שתמיד חלמתי עליו. ברגע שיכולתי להרשות לעצמי קניתי אותו, על אף שהיו כאלה שאמרו לי שזה מנקר עיניים ו'מה יגידו'".
- ולא אכפת לך?
"על הזין שלי. אני מאוד אוהב את האוטו הזה. נקודה".
- יש את כל הקטע של "להוציא לאנשים את העיניים"?
"ממש לא. אני לא נוסע איתו בחוצות העיר עם היד בחוץ.אני גר באופקים, לא במגדלי YOO".
- אבל לא כאידיאולוגיה. אילו זה היה תלוי בך, היית גר ב-YOO.
"לא יודע. לא בהכרח. אני עושה מה שטוב לי, מה שבא לי".
- אתה עצמך השקעת בשלב מסוים?
"לפני התוכנית. עשיתי כל מיני דברים וגם נכוויתי לא פעם".
- הפסדת?
"כן. הרבה כסף".
- מאות אלפים?
שותק.
- זה פגע בך כלכלית?
"לא. במשבר של 2008 נפגעתי קשות. כמו הרבה אנשים. זה משחק באש שאתה לא מבין אותו בהתחלה. הבנתי אז הרבה פחות, אבל לא התמוטטתי".
- ומה זה עושה בכל זאת?
"זה מלמד שאתה לא יכול להתעסק בדברים שאתה לא מבין בהם. כל יום יש הפתעות. מישהו מכל הכלכלנים ידע שהולך להיות משבר ב-2008 בעוצמה כזאת? אתה יכול להרגיש שאתה הולך נורא בטוח, ופתאום בום - אתה מגיע למוקש שמתפוצץ, ואתה בכלל לא יכול להיות מוכן לו".