כבר 8 שנים קיים בישראל יעד אינפלציה שנע בין 1% ל-3%. במשך 6 השנים הראשונות ליעד זה שוק ההון חש ביטחון רב במחויבות של בנק ישראל לעמוד בו, אך בשנתיים האחרונות ניכרת שחיקה.
לפי בדיקה שערכנו במזרחי טפחות, ב-51% מהחודשים ב-6 השנים הראשונות ליעד הנוכחי צפה השוק כי האינפלציה לשנתיים הבאות תהיה גבוהה ב-0.25% בלבד מאמצע היעד שהציבה הממשלה, בשאר החודשים צפו כי היא בכלל תהיה מתחתיו.
אך התמונה השתנתה: ברוב מכריע של החודשים בשנתיים האחרונות, גדל הפער בין האינפלציה לה ציפו בשוק לבין אמצע היעד שהציבה הממשלה והסתכם ב-0.76%. הציפיות נותרו מעוגנות בתוך היעד, אך מרחקן מהרף העליון התקצר. כמו כן, אחוז החודשים שהאינפלציה הצפויה הייתה גבוהה מהרף העליון של היעד גדל מ-5% בלבד ב-6 השנים הראשונות ל-13% בשנתיים האחרונות (כולל בשלושה מתוך ארבעת החודשים האחרונים).
את העלייה בציפיות לשיעור האינפלציה ניתן לקשור לכך שריבית בנק ישראל הממוצעת ירדה מ-4.5% בשש השנים הראשונות ליעד ל-1.3% בשנתיים האחרונות (כולל 5 חודשים בהן הסתכמה ב-0.5% בלבד). הורדת הריבית נועדה לתמוך במשק בעת המשבר העולמי בשנים 2008 ו-2009. המדד המשולב למצב המשק אכן ירד קלות, אך בשנה שעברה קפץ ב-5.7%, פי 2 מהעלייה הממוצעת בעשור האחרון, ואותת על כך שהריבית יכולה לשוב לרמה "נורמלית" יותר.
העלאת ריבית על ידי בנק ישראל היא נכונה מבחינת המשק, אך אין צורך להיחפז. מדד מנהלי הרכש, לפיו הסקטור היצרני התכווץ במפתיע, ומדדי אמון הצרכנים מעידים על תפנית שלילית בסנטימנט ולכן נדרשת זהירות.
גם מבחינת האינפלציה אין צורך להילחץ: שער החליפין של השקל ימשיך להוות בלם לעליות מחירים, בשוק הדיור מסתמנת רגיעה (לפחות לפני נתוני משרד האוצר), מחירי הסחורות רשמו עלייה וככל הנראה יתקנו אותה (במיוחד אם הריביות בגוש האירו ובבריטניה יעלו בקרוב), ולגבי הנפט - אם תחול רגיעה במדינות ערב מחיר הנפט יצנח.
כמו כן, דוגמאות למהפכים באינפלציה לא חסרות: ביולי 2006 פרצה מלחמת לבנון השנייה, בנק ישראל חשש מפיחות מהיר בשקל וזינוק באינפלציה והעלה ריבית, אך בסוף השנה הסתכמה באינפלציה שלילית של 0.1%. באמצע 2008 עלתה הריבית ומיד לאחר מכן ירדה, כשהמשבר העולמי התעצם. בנק ישראל ידע להגיב מהר, אך היה מוותר על הזגזוג בדרך.
רונן מנחם הוא מנהל יחידת ההשקעות והאסטרטגיה בבנק מזרחי טפחות