א. יופי של שבוע היה לנו, לא ככה? השמש זרחה, בירושלים התגלו עשרות סקין הדס בחולצות של הרב כהנא שתקפו ערבים, בטלפון סלולרי של חייל חי"ר נתגלו תמונות וסרטונים שבהם רואים התעללות בערבים, בהם ילדים: החיילים הכריחו אותם לרקוד "ידיים למעלה, על הראש, על הכתפיים, אחת שתיים שלוש". מתנחלים המשיכו לגבות תגי מחיר, ועוד תג מחיר, מפלסטינים. מדובר כבר בעשרות מקרים רק בימים האחרונים. הם זורקים אבנים, הם נותנים מכות, גם בידיים, גם בעזרת מוטות ברזל. הם דוקרים, הם עוקרים עצים, הם שורפים מכוניות, הם מציתים כבשים, ממש כך. לא רק בשטחים, בכל הארץ. ולא רק מתנחלים, אגב.
העדויות לגבי הפוגרומים שנעשים בערבים הולכות ומצטברות, הולכות ומתרבות, בבני ברק, בצפת, איפה לא, וישראל הרשמית לא עושה כלום. לפעמים התירוץ של המשטרה לא לעצור את הפורעים הוא שהם לא רוצים לתרום ל"התלקחות בזירה". כן, זה בדיוק מה שהם אומרים.
מפקד אוגדת איו"ש תת-אלוף ניצן אלון אמר כי "אירועי תג מחיר אינם ערכיים". וואלה יופי. לא יכולת להתאמץ ולמצוא אמירה קצת יותר נבובה ופחדנית? "אינם ערכיים". איזו בדיחה עלובה.
אבל האמת שתא"ל אלון טועה ומטעה: אירועי תג המחיר השוטפים את הארץ כמו צונאמי של ביוב הם ערכיים לעילא ולעילא. הם תולדה ישירה של מערכת ערכים שבבסיסה שנאה, גזענות ותחושת צדק מעוותת.
מי באמת חושב שמבצעי תג המחיר עושים את זה כי כיף להם? לא. הם לא מבני הנוער הריקניים האלה ששואפים גז מזגנים ושותים רד בול וודקה מבגאז'ים פתוחים בחניונים ואז דוקרים אחד את השני. מה פתאום, הם הכי ערכיים. כל מה שיש להם זה את הערכים שלהם. הבעיה היא בערכים שלהם.
ואפרופו ערכים, גם ראש הממשלה שלנו, אחד שמבין הרבה בערכים, אמר כי מדובר ב"עיוות מוחלט של מושג המחאה האזרחית, של תפיסת המוסר האנושי ושל רוח הצדק היהודי". מילים יפות, אין ספק, חבל רק שהן שוות לתחת.
השבוע הרשיע בית המשפט המחוזי בירושלים את המתנחל צבי סטרוק, בן 28, שאימא שלו קוראת לו "צביקי", בחטיפה ובהתעללות בנער פלסטיני בן 15 עודו כפות. כדאי לכם לקרוא את פסק הדין, קריאה מלבבת לסוף השבוע, באמת. סטרוק זה, מטובי בנינו, לא רק התעלל בילד, אלא גם הרג אחד מהגדיים שלו. בבעיטה. אין, אני אומר לכם, הפלסטינים האלה, הם פשוט חיות אדם.
והכול עובר בשקט, זה הדבר הכי מקסים בכל הסיפור. בית המשפט גזר על צביקי המתוקי 18 חודשים מאסר, לפני ניכוי שליש, וקנס של 50 אלף שקל. אני בטוח שאם המקרה היה הפוך, פלסטיני שהיה כופת, מכה ומתעלל במתנחל בן 15 ויותר מפעם אחת, גזר הדין היה קל באותה המידה.
ב. העיקר שנכנסו טוב-טוב ביורם ארבל ובעמוס עוז. מה הם חושבים לעצמם, שני האשכנזים הזקנים האלה, שהם יכולים להגיד כל מה שעולה על רוחם? שיתביישו להם! עמוס עוז הקדיש ספר לברגותי. אולי הוא היה צריך להקדיש את הספר לברוך גולדשטיין, אז לא היו מבטלים לו כנס באסף הרופא. ויורם ארבל, אם רק היה מקדיש את המשחק לעדן אברג'יל ולא לענת קם, הכול היה עובר בשקט.
מישהו חלם להשעות - ולו ליומיים - את אחד מהרבנים המהוללים שקוראים לפגוע בחיילים, שמצדיקים רצח, שמזלזלים במדינה, שתמכו באנס מורשע? מה פתאום, זה אפילו לא עלה על הפרק, ובינתיים הרבנים הצליחו אפילו להשפיע על ראש הממשלה למנות ראש שב"כ שיהיה לטעמם.
כן, אני יודע שעכשיו אני אמור לשלם את מס השפתיים ולומר שברגותי הוא רוצח וחלאה ושאני מגנה (כמו ארבל, אגב) את מה שעשתה ענת קם. אבל לא. אני לא מגנה את מה שעשתה ענת קם. ענת קם עזרה לציבור לראות מה הצבא שלו עושה בשמו בשטחים, איך הוא הורג ומפציץ בניגוד לחוק. אבל את זה הציבור לא רוצה לראות. הוא רוצה לראות כדורגל ושיורם יסתום את הפה.
ענת קם עברה על החוק. וואו. אז פתאום אנחנו מדינת חוק? ומה עם החוקים שהמתנחלים עוברים עליהם בכל יום? בואו נראה את החוק הזה מופנה באותה עוצמה ונחישות גם כלפי הצד הימני. השבוע פורסם גם שכעשרה פעילי ימין דפקו אחרי הפיגוע בירושלים על דלת ביתו של המשנה לפרקליט המדינה, שי ניצן, שנוא נפשם. לא הייתה שם אלימות, מזל, הם אפילו זכו להזמנה לפגוש את האיש במשרדו. הכול הסתיים ברוח טובה.
איך אתם חושבים שהאירוע היה נגמר אם עשרה שמאלנים היו מגיעים אחרי הפגנה בבילעין ודופקים על דלת ביתו של ראש השב"כ? אומר לכם דבר אחד, חברים, זה לא היה נגמר בהזמנה לפגישה. מקסימום פגישה עם ג'ורג' הידוע לשמצה.
ג. וזוהי ישראל הלא רשמית. את מה שעשתה ישראל הרשמית השבוע אנחנו גם יודעים: חוק הנכבה, חוק ועדות הקבלה, חוק האזרחות. העיקר שנתניהו לא ישכח להמשיך ולדרוש מהרשות הפלסטינית לעצור את ההסתה. כי אני אומר לכם שוב, הפלסטינים האלה, הם פשוט חיות אדם, הם שטופי שנאה ודעות קדומות, הם גזענים ורצחניים ואין, פשוט אין, פרטנר.
בכל פעם שמישהו בחו"ל אומר משהו נגד יהודים או נגד ישראל המדינה קופצת, דורשת גינויים, פיטורים ומה לא. אבל אצלנו? לנו הכול מותר, כי אנחנו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. אם במדינה כלשהי היה מחוקק חוק המונע מיהודים לזכור את חורבן הבית, למשל, אפשר רק לדמיין את הזעם הקדוש שהיה מתעורר פה, אבל באמת, איך אפשר להשוות, הרי הפלסטינים האלה וגו'.
ד. אז מישהו באמת יכול לבוא עדיין ולטעון שאנחנו לא מדינה גזענית, מדינת אפרטהייד, מדינה אלימה, מלאה בשנאה, באפליה, בהדרה? מדינה פרנואידית, מדינה שהאזרחות בה היא על תנאי, שהזיכרון בה מותר רק בתנאים מסוימים, שהזכות לגור בה ניתנת רק ליהודים, מדינה שבה שוטר יכול לבוא ולערוך עליך חיפוש פיזי סתם כי בא לו (כל זה רק אם אתה לא סקין-הד ירושלמי אוהב כהנא, במקרה כזה חיפוש רק יעזור להתלקחות ומי רוצה התלקחות? אנחנו הרי רוצים שיהיה פה שקט), מדינה שהפכה את סתימת הפיות לפעילותה העיקרית, לסלע קיומה? כן, פה אנחנו חיים.
המדרון הוא חלקלק ואנחנו מידרדרים בו במהירות עצומה. הבעיה העיקרית היא שהרוב הדומם ממשיך לדמום. גם בכנסת, יותר מחצי מחברי הכנסת אפילו לא טרחו להגיע להצבעות על החוקים שהוזכרו לעיל. חלקם, כמו ציפי לבני או אהוד ברק, עוד מעזים לראות את עצמם כמשתייכים למחנה השלום. אלה האנשים שנותנים לאנשים כמו איתמר בן גביר וברוך מרזל ושאר הגזענים לעשות פה כראות עיניהם. זו הבושה העיקרית.
ה. לאן עוד אפשר להידרדר? הו, חוששני שהדרך למטה עוד ארוכה היא ורבה. אחרי הכול, בינתיים הסקין הדס שלנו והמתנחלים שלנו מרביצים רק לערבים. אחרי הכול, בינתיים אני ושכמותי ושכמותכם עוד יכולים לומר את מה שעל ליבם, לא שזה עוזר במשהו, ובכל זאת. יש עוד הרבה לאן לרדת. כמו שזה נראה, אנחנו בדרך הנכונה. יש למה לחכות, לא ככה? כמה טוב שהגיע שעון הקיץ ויש לנו עוד שעה שלמה בכל יום להמשיך ולהרוס את המדינה הזאת.
הרהור
מפקד אוגדת איו"ש אמר שאירועי תג מחיר אינם ערכיים. הוא טועה, הבעיה של האירועים האלה היא הערכיות שלהם