אחרי שכבשה את המשבצת הכי ירוקה במפת כרישי הנדל"ן הישראלית, מסמנת ארנה אנג'ל, סמנכ"לית הקיימות של שיכון ובינוי, את היעד הבא: "הבניין החולה", לעברו היא מסתערת עם מזרק שיושיע את דייריו מכאבי ראש, עייפות כרונית וצריבות בעיניים. היא מתעקשת לפתוח חלונות ומתעכבת על טיב הדבק שמצמיד שטיח משרדי לבלטות: "אתה לא יודע כמה שזה חשוב", היא מקדימה להבהיר את גודל הצרה: "רוב האנשים לא ערים לתופעה ומתפלאים למה הם חולים כל הזמן. יש לי חברות שעובדות בבנייני משרדים, לא יודעות אם בחוץ אור או חושך. הן מספרות לי שהאוויר במשרד דחוס, סובלות מתחושה של מחנק ומבחילות. לפעמים יש להן צריבות בעיניים, מתלוננות על דלקות חוזרות ונשנות. זה קורה בכל מקום וההיקפים מדאיגים".
שליחות הממונה על משאבי אנוש
לרגעים היא נשמעת כמו מנכ"לית ארגון סביבתי נחוש, לוחמני ובלתי מתפשר, אבל שיכון ובינוי היא חברת נדל"ן פעילה, בונה, נושכת ובועטת, שמסתערת על מכרזים של מיליארדים ונמדדת בסופו של דבר בידי הבעלים שלה, הקבוצה של שרי אריסון, בעשיית הון. הציניקנים יראו בתפישה הסביבתית שלה גל טוב לגלוש עליו בדרך לעוד כסף, כי הירוק עושה לביזנס פלאים.
למרות שתופעת הבניין החולה זכתה לאבחנה סופית וחלוטה לפני כשלושה עשורים, נתונים ברורים על היקפה בישראל - עדיין אין: "מחקרים שנעשו בארה"ב מצביעים שלפחות 30% מהבניינים שהוקמו שם, לוקים בתסמונת הזאת שמקורה רק בדבר אחד: תכנון לקוי, שלא הביא בחשבון כלום זולת הרצון למסור מפתחות לידי הדיירים, לקפל את הכלים ולעזוב את השטח לפרויקט הבא", אומרת אנג'ל. ומסבירה שזה מתבטא בפליטת גזי רדון דרך הקירות, בגלל קרקע מזוהמת שעליה הוקם המבנה; שימוש בחומרים שמזיקים לבריאות השוהים בו במשך שנים ארוכות; בעיות אוורור ותאורה ועוד. וטוענת שאחרי שמבנים לקויים כאלה כבר הוקמו, עולה הון תועפות כדי לתקן אותם והנזק המצטבר אדיר.
היא משוכנעת: המזור לבניין חולה לא יבוא בלי הכרה במחלה, בטח לא כשדייריו של מבנה ימשיכו להתייחס אל נתוניו המזיקים כאל גזירת גורל. כצעד ראשון היא מצביעה באופן ברור על הקשר הישיר שבין מצב התשישות של פלוני, לבין החללים הסגורים שבהם הוא מבלה שעות ארוכות במקום העבודה: "מנהלי משאבי אנוש של חברות, שנחשפים בדרך כלל לרוב התלונות, צריכים לזהות את הבעיה כשעובדים, בזה אחר זה, מתחילים להיעדר באופן תכוף, כשיש יותר מדי מקרים של כאבי ראש, תשישות ועייפות. האחריות עליהם: הם צריכים לאבחן כשל ולפעול לפתרונו. יש מצבים שבתהליך העיצוב של משרדים, נעשה שימוש רחב בדבקים זולים ורעילים מאד להדבקת טפטים או שטיחים. הבעיה היא שגם שנים רבות אחר כך הדבקים האלה פולטים אדים רעילים, והעובדים נושמים אותם בתוך החללים הסגורים".
לפני כשבועיים הובילה אנג'ל בשם שיכון ובינוי ובשיתוף המסלול האקדמי של המכללה למנהל בראשל"צ כנס מקיף על תסמונת הבניין החולה. תחת הכותרת "נלחמים על הבית" התארחו אדריכלים ומומחים לבנייה ירוקה בניסיון לעמוד על היקף התופעה ובעיקר - על הכלים התכנוניים הזמינים שבכוחם להבטיח את בלימתה: "היכולת לעשות אבחון לבניין חולה קיימת, וצריך לעשות את האבחונים האלה כמו שעושים אבחון לסרטן השד", היא אומרת. "כשהתסמינים והסימנים המעידים קיימים - אפשר להסיק שיש בעיה במבנה. פשוט לא צריך להתעלם מדיווחים חוזרים ונשנים של עובדים, שמתלוננים שאין להם אוויר. אם התלונות האלה נשמעות שוב ושוב מצד הרבה עובדים, אז כנראה שבאמת אין להם אוויר".
בחודש הקרוב יינטש בניין המשרדים של שיכון ובינוי ברח' שלם ברמת גן וכ-500 מעובדי החברה יצטרכו להתרגל לאוויר של קריית שדה התעופה, בה נשלמת בניית המשכן החדש על 11 אלף מ"ר. הבניין עצמו עוצב באופן שיישקף את רוחה הירוקה והסביבתית של החברה, שם עדיין קודחים אחר הגימיק היצירתי כדי לחגוג את ההשקה.
בשיכון ובינוי רומזים שאפשר לצפות שהמאורע יצוין בגרנדיוזיות: "זה יהיה מבנה ירוק לכל דבר, לפי התקן האמריקני LEED, המחמיר ביותר לבנייה ירוקה", מבטיחה אנג'ל, "החלטנו על אחידות מלאה בכל המשרדים, אפילו הכיסאות יהיו אחידים. הבאנו לכאן כמה סוגים של כיסאות, לבחירת העובדים. יש את אלה שסובלים מבעיות גב ופריצות דיסק, שבאו אלי עם בקשות מיוחדות, ביקשו שנתחשב. בסוף החלטנו שאנחנו הולכים על הכיסא היקר ביותר, לא אכפת לי מהמחיר. העיקר שזה יהיה אחיד, אורטופדי, בריא ונוח לכולם. הכול אחיד, אולי חוץ מהצבע. גם זה מרכיב חשוב בבניין בריא".
- תופעת הבניינים החולים קיימת בעצם בגללכן, חברות בנייה שלא השקיעו מחשבה לטווח הארוך.
"כן, אבל עד עכשיו לא היה ידע, לא הייתה דרישת שוק ולא היו חקיקה ותקנות בנושא. זו סוגיה שהחלה להתפתח ולצוף בכל העולם רק בשנים האחרונות ואנחנו לא טומנים את הראש בחול, כי אי אפשר. אדריכלות ותכנון בר-קיימא הם כבר לא דבר זר. אדריכלים ומתכננים כבר חשופים למידע הזה ומבחינתנו, זה הזמן להיכנס אל עובי הקורה בנושא".
- כיצד זה מתבטא בהתנהלות היום יום בחברה שאמורה למכור ולהרוויח?
"מתחילים בזה שאנחנו מעלים את המודעות. גם אם אין חקיקה מסודרת שמחייבת אותנו, המדיניות שלנו כחברה היא לא להתנער מהאחריות כלפי הלקוח, לומר לו ביום מסירת המפתח 'את שלנו עשינו על פי התקן ומכאן לך תסתדר לבד'. אם נצטרך, ניקח אחריות לכל אורך חייו של פרויקט, גם אם זה הולך להיות סיפור של 50 שנה. כמה שצריך, אנו עוקבים ונהיה שם".
- רבים רואים בזה 'גרין ווש'. מהלך שיווקי, גימיק שמקדם מכירות.
"בעניין הזה לא אכפת לי מהביקוש ואנחנו לא עושים את זה כגימיק שיווקי. עבורי, זו מדיניות שנכרכת בחזון הסביבתי של שיכון ובינוי, ליישום גישה אחראית לבניית משהו טוב שהלקוחות ישאירו לדורות הבאים. אם משאירים לדורות הבאים משהו רע, מן הסתם יהיה להם רע. ועל מי בעצם אנחנו מדברים? על היקרים לנו מכל, על הילדים ועל הנכדים, לא על אנשים זרים או ישויות שאף אחד לא מכיר. זה כאן ועכשיו. אז מי ירצה להוריש בניין חולה לילד היקר שלו?".
החמצה של ארדן ואטיאס
בשיכון ובינוי אומרים שהחברה לא מחכה להבשלה המתמשכת של התקן הישראלי לבנייה ירוקה, שבחודשים האחרונים דווקא רשם התקדמות ניכרת בדרכו להיות תקן רלוונטי לאקלים ולסביבה המקומיים: "כל הבניינים שאנחנו בונים כיום, הם על טהרת העקרונות של הבנייה הירוקה", מצהירה אנג'ל. "אם זה מייקר את הנכס, אז ההתייקרות הזאת בפירוש לא אסטרונומית, בסך הכל של כ-3% והמחיר הוא בהחלט נסבל וסביר בהתחשב בחיסכון ארוך הטווח של הדיירים, שישלמו חשבונות קטנים יותר ויצרכו אנרגיה ומשאבים בצורה נכונה.
"אני לא מבינה איך שר השיכון, אריאל אטיאס והשר להגנת הסביבה, גלעד ארדן לא מבינים את הפוטנציאל. יש כאן מצוקת דיור קשה ואני לא מבינה מדוע שניהם לא יושבים ומשלבים ידיים כדי לייצר פתרונות לדיור בר-השגה שיהיה גם טוב לסביבה, שיהיה ירוק. אז יצטרכו הרבה פחות אנרגיה בבתים, שטח יקר ורב ייחסך, ההסתכלות הכללית תהיה לכמה שנים קדימה".
- איך זה יקרה אם אין תיאום?
"נכון, הם לא מתואמים ותבין, אני לא הצבעתי בשביל אטיאס וגם לא בשביל ארדן אך למרות זאת, אני מאד מעריכה אותם ואת השכל הישר שלהם. אם הם רק היו משתפים פעולה, חושבים ביחד ומובילים מהלכים, בכל הארץ כבר היו פורחים פרויקטים לדיור בר השגה שהם גם ירוקים למהדרין. פספוס".
- אפשר לעשות פרויקט ירוק כשבקצה, הוא צריך להיות כלכלי ועתיר רווחים?
"אין ספק שכדי שפרויקט יהיה בר-קיימא, הוא צריך להיות כלכלי. עם זאת, צריך לעקור מהשורש הדעה שלפיה פרויקט כלכלי צריך לפגוע בבני אדם או בסביבה או בשניהם גם יחד. כיום, זו הנוסחה המחשבתית הרווחת. אני בטוחה שאפשר להרוויח כסף, להישאר בני אדם ולא לפגוע בסביבה.
"כסגנית מהנדס מחוז ירושלים, התפטרתי מתפקידי בגלל סיפורי הולילנד. כבר אז הבנתי שקורים שם דברים שלא צריכים לקרות. בזמן שדיברתי על קיימות, היו שהסתכלו עלי כמו על משוגעת אבל מסתבר שאני לא כל כך משוגעת. היום, כבר ברור לכולם שצדקתי. כלומר, אם יש איזה משוגע בסביבה, זאת בטח לא אני".
מחצית מבנייני המגורים חולים: "השהייה של אדם בביתו, עושה לו רע"
אתה גר מעל צומת מרכזי, רועש, מזוהם מפליטות של מכוניות ובחצות שורקת סירנה של אמבולנס? רק שתהיה בריא.
בעוד הרשויות נוטות לקשור בין תסמונת הבניין החולה לבין בנייני משרדים או מקומות עבודה, גם בתי מגורים עשויים לגרום לא מעט צרות רפואיות ונפשיות: "בעולם המגורים אנחנו לא משתמשים במינוח 'הבניין החולה' אלא 'הבניין המחלה'", אומרת ראש החוג לעיצוב פנים במסלול האקדמי של המכללה למינהל, כרמלה יעקבי-וולק: "בקטריות במערכות למיזוג אוויר יכולות כמובן להימצא גם במערכות הביתיות, כמו שהן נמצאות במשרדים. בבתים יכולים להתעורר גורמי תחלואה נוספים, כמו סמיכות לצומת סואן, רועש ומזוהם ומעשן מפליטות מכוניות; חלונות קטנים שלא מאפשרים זרימת אוויר; היעדר חלונות כפולים שמונעים חדירה של רעשי רחוב חזקים אל תוך הבית; חדרים קטנים ולא מרווחים ותנאי תאורה גרועים, בלי התחשבות בצורך של חדירת אור טבעי לבית".
בלי מחקר מקיף שנעשה בהיבט זה בארץ, יעקבי-וולק מוכנה להסתכן ולהעריך של-50% ממבנים המשמשים למגורים ברחבי הארץ יש פוטנציאל לענות במידה מסוימת להגדרה 'בניין מחלה': "זה מצב חמור שבו השהייה של אדם בביתו, עושה לו רע בגלל שבעת התכנון של הבית לקחו בחשבון הרבה מדדים כמו הצורך להקים מטבח; חדרי שינה ועוד אבל לא התחשבו באלה שיגורו במקום".
המצב בארץ: אין מודעות, אין חקיקה ואין אכיפה
מחקרים שנעשו במדינות המערב הראו שעובד המצוי בבניין חולה, יחסיר מדי חודש 2.8 שעות בממוצע ו-39 מדי שנה. בישראל אין חקיקה שתפקידה למנוע הקמת "בניינים חולים" או לטפל באלה שכבר הוקמו. אין גם מנגנוני אכיפה שמפקחים ומבקרים את התופעה.
עם זאת, תסמונת הבניין החולה אינה זרה לרשויות וכך, באגף הפיקוח על העבודה שבמשרד התמ"ת, שבראשות יורם אלעזרי, מקבלים תלונות מעובדים בבנייני משרדים. לטענת אנשי האגף קיים קשר ישיר בין עובדים חולים לנתונים פיזיים של המבנה: בעיות תשתית; ריהוט ושטיחים; שימוש שגוי בחומרי ניקוי; ליקויים במערכות האוורור; תכנון קלוקל של מערכות תאורה ועוד.
באחרונה, התלוננו עובדים מבניין משרדים במרכז הארץ על ריחות רעים ברחבי המבנה. בדיקה מקיפה העלתה כי מקור הריח, בתקלה במערכת הביוב. כך, במקרים אחרים המליצו פקחי האגף למעסיקים לפתוח חלונות שיאפשרו זרימת אוויר לחללי עבודה כדי לסלק אדי דבקים וצבע מרהיטים ולהקפיד לנקות על בסיס יומי את השטיחים שברחבי הבניין וזאת - בשל ריבוי הדיווחים על תשישות ותחושה רעה בקרב עובדים באותו מבנה.
ראש החוג לעיצוב פנים של המסלול האקדמי במכללה למינהל, כרמלה יעקבי-וולק מספרת שהחליטה להוביל את ההטמעה של תחום האקו-פנים בישראל. "נבדוק את ההשפעה של עניינים סביבתיים ותכנוניים על תפקוד המשתמש בחלל הפנים של מבנה. ההחלטה שלנו להקדיש לנושא כנס מיוחד, התקבלה מתוך הכרה בדחיפותו ובצורך לפתרונות רב-מערכתיים ומיידיים לתופעה שהולכת ומתרחבת".