מאות מיליוני שקלים בשנה - זה הסכום שצפוי להיכנס לקופת המדינה לו יתקבלו המלצות הוועדה לבחינת שיטת המיסוי הדו-שלבי ברשות המסים שנחשפו השבוע ב"גלובס", על מיסוי נוסף שיוטל על דיבידנדים.
ברשות המסים ובמשרד האוצר כמעט יכולים להריח את הכסף, והוא מריח ממש טוב, במיוחד כי רובו אמור לצאת מכיסם של בעלי ההון. אלה שתמיד מקבלים נתח שמן יותר מהעוגה התאגידית. אלה שהציבור אוהב לשנוא.
אולם לפני שמפנים מדפים בכספת הלאומית לטובת השטרות שיציפו אותה, צריך לזכור כי יש לא מעט מכשולים בדרך להון הציבורי החדש.
נתעלם לרגע מהחשש שהרפורמה הזו תוליד מספר "תאונות מס" ומכך שלא מדובר עדיין ברפורמה, אלא ב"רפורמה בפוטנציה". אחרי אלה, הדבר הראשון שכדאי לזכור הוא שכבר היינו בסרט הזה, והוא כמעט תמיד נגמר באותה צורה: בתכנון מס יצירתי יותר.
ההיסטוריה החקיקתית בתחום המס מלמדת כי התוצאה המיידית של כל רפורמת מס היא תכנוני מס - או "תחמוני מס", כמו שרבים אוהבים לקרוא להם.
מרגע הפרסום בעניין, גלגלי השיניים במוחם של מומחי המס המובילים התחילו לעבוד, ועד שההמלצות הללו יתקבלו - אם יתקבלו - כבר יהיו להם שלל אפיקים חדשים לאן כדאי להזרים את הכסף של לקוחותיהם.
המכשול השני בדרך לכיס של בעלי ההון הוא שקשה להאמין שחגיגת חלוקת הדיבידנדים מרווחים חשבונאיים - הילולה שאפיינה את השנתיים האחרונות - תימשך באותה התלהבות. רפורמה מהסוג המתוכנן צפויה לצמצם משמעותית את סכומי הדיבידנדים המחולקים ולצמצם את נתח המדינה בעוגה.
וחוץ מזה, צריך לזכור ש"לא לעולם חוסן". כמה מכות יכולים בעלי ההון לחטוף לפני שהם ייקחו את הכסף שלהם ויברחו מכאן למקום שבו השמש המיסויית פחות שורפת? זה לא אומר שאנחנו צריכים להתחפש לשטיח ולתת להם לדרוך עלינו. אך כשהספורט העולמי החדש הוא לרדוף אחר המשקיעים, אסור למדינת ישראל להישאר מאחור.
המחשבה על מערכת מס מאוזנת והומוגנית ראויה, והבסיס של הרפורמה המתוכננת - נכון. אין שום סיבה שמישהו יילך הבית עם שק של כסף, מבלי לשלם למדינה את חלקה. אך רגע לפני שצועדים בשביל הזה, כדאי לפקוח עיניים ולהיזהר שלא ליפול ל"מלכודות מס" שממתינות מעבר לפינה.