1. המהפכה הצרכנית לא עוצרת. מקוטג' לחיתולים, ממזונות לדירות. הכוח מתחיל לנוע אט-אט לכיוון הציבור. לא עוד "האזרח הקטן", בקרוב אמור: "הצרכן החזק". עוד אילן בן-דב אחד, כזה שלוקח כסף גדול מכיסי הציבור ולא מחזיר (נראה אותו מסכים לבצע "תספורת" לחוב של מנוי פרטנר שקשה לו לגמור את החודש), וגופים מוסדיים שפועלים רק מצד ליקוק השמנת האישית שלהם - וזה יגיע לחגיגות הפיננסיירים.
משם תהיה הדרך קצרה גם לפוליטיקה. לא עוד בחירות שבנויות רק על בסיס ערבים-מתנחלים, גם כלכלה-צרכנות ייכנסו לשיקול-הדעת הציבורי.
2. מחאת הדיור הנוכחית, בלב-לבה של בועת העושר הגדול, בשדרות רוטשילד תל-אביב, יכולה להיחשב די צינית. אלא שמדובר בפיצוץ אחרי שנים ארוכות של זלזול ממשלות בציבור.
אין מה לעשות, בתל-אביב הוקם ריכוז צפוף של אוניברסיטאות ומכללות, יש היצע גדול של עבודה, יש חיי צעירים, ואין תחבורה ציבורית מספקת שתאפשר מגורים מחוץ לתחום. מנגד, יש לתל -אביב, ותמיד יהיה, המון ביקוש. לכן מחירי הדיור בה תמיד יישארו גבוהים. רק שלא ימשיכו לעלות בקצב הרצחני של 20%-15% לשנה.
3. פתרון משבר הדיור ברור, בהיר וידוע: ברגע שההיצע יעלה על הביקוש, המחירים יתייצבו, יירדו וכך יישארו. ברגע שבפריפריה הקרובה, כלומר כל מקום סביב הפס הצר שבין גדרה לחדרה, ייווצר שפע דירות בגדלים שונים, יירדו המחירים גם בתל-אביב.
הבעיה היא שגם אם תקום ממשלה, ראש ממשלה, שר שיכון ושר אוצר שיטפלו רק בזה - יקחו שנים עד שההיצע יתיישר עם הביקוש (הכולל צעירים, בודדים, ערבים, חרדים, עולים, משקיעים, רוכשים מחו"ל). כדי להגיע לזה, חייבים לעבור לא רק פריסה של תחבורה ציבורית זורמת וזולה, אלא את המוקש הגדול של שינוי יעוד "הקרקע החקלאית". מאחר שמדובר בפצצה פוליטית כבדה ביותר, אפשר להניח בוודאות שזה לא יקרה גם בשנים הבאות.
4. הפתרון העכשווי, הנכון וגם ההכרחי יבוא רק אם באזורי הביקוש הגדולים יקודמו פרויקטים של דיור להשכרה ובתוכם ישולב דיור בר-השגה. העניין המרכזי הוא לעשות את זה נכון. אם לא - הרי מדובר בבכייה לדורות. דיור בר-השגה, מונח נאה, "חברתי" עד פופוליסטי, שעלול להיות מסוכן מאוד.
מי שמדבר על בניית דירות, אפילו קטנות בנות 3 חדרים, למטרות מכירה לזוגות צעירים, מדבר בעצם על העברה ברורה של כסף ציבורי לכיסם של מיוחסים, שכן חלק מהצעירים שיזכו בדיור בר-ההשגה, אם לא רובם, מצויים בראשית הקריירה המקצועית שלהם, וברור שתוך 20-10 שנים ייצרו עבור עצמם די כסף טוב כדי לממן בעצמם את הצעד הנדל"ני- משפחתי הבא.
מתן דירות בנות-השגה במכירה, דינה להזמין ולהזין שחיתות אדירה, פרוטקציות, שטיקים ורמאויות בכל המנגנון הממשלתי ציבורי, מאחר שאין סיכוי שייבנו דירות במחיר נמוך לכל הצעירים באשר הם, הרי מי שיקבל את הדירות יהיו, מטבע הדברים, "הקרובים לצלחת" האישית, הביורוקרטית והפוליטית. ומאחר שמדובר בהעברת דירה בטאבו, הרי אין דרך חזרה. השחיתות תושלם. בפועל, יקומו פה שכבות אוכלוסין שיבססו את הונן על חשבון הציבור הרחב, כולל כספם של אלה שגם בזקנתם נותרו מחוסרי דיור.
5. לכן יש ללכת אך ורק בדרך של דיור בר-השגה בהשכרה. ולא, לא בנייה ממשלתית. לא בנייה סוציאלית לנזקקים. מדובר במכרזים סדורים של מינהל מקרקעי ישראל, ובהם תנאים ייחודיים לדירות להשכרה, חלקם במחירי שוק וחלקם בתנאים של דיור בר-השגה.
המשמעות היא שהמדינה מוותרת או מסכימה לדחות את התשלום שהיא נוהגת לקבל מהיזם במכרזים רגילים, בגין מרכיב הקרקע של כל דירה בפרויקט.
המאושרים שיכנסו לדיור בר-השגה - ושוב, הכוונה אך ורק להשכרה מוגבלת בשנים - יהיו אלה שיעמדו בזכאות לפי קריטריונים ממלכתיים, ממשלתיים ועירוניים. והכול בשקיפות וגילוי ציבורי מלא.