גל המחאות הביא למרכז הבמה את אחת מהבעיות הקשות של החברה הישראלית. הצורך בצמצום הפערים החברתיים זועק כיום יותר מאי פעם, אך לצד זה המחאה חושפת גם צד מעודד.
מצד אחד, ישנה התעוררות אזרחית מבורכת והתלכדות סביב נושאים אזרחיים שאינם מלחמה או אסון. אנו עדים לתופעה שמדגימה דמוקרטיה במיטבה: זכות המחאה, חופש הדיבור והזכות להתאגד. רבבות אזרחים מכל הקשת הפוליטית יוצאים לעמוד על זכותם הדמוקרטית. מצד שני, המחאה מבטאת קריסה של מעמד הביניים הנושא בנטל, עלייה ביוקר המחיה, פערים הולכים וגדלים בין שכבות האוכלוסייה ובין מרכז לפריפריה.
המחאה מתרחבת ונוגעת בתחומי חיים רבים: החל בעובדים-הסוציאליים, דרך הקוטג', הרופאים, גידול ילדים ועד למחאה על מחירי הדיור. לראשונה זה זמן רב, מחאות רבות מצטרפות זו לזו וקוראות בקול אחד: ישנו צורך עז בשינוי סדרי העדיפויות הלאומיים, החברתיים והכלכליים.
התעוררות זו היא גם התשובה לאלו המפקפקים ומזלזלים בפאסיביות של הנוער ושל דור הפייסבוק. אלפי בני נוער נהדרים חיים בישראל, ביניהם 4,500 חניכי "אחריי!", אשר מדי שנה מוכיחים כי האקטיביות שלהם לא מסתכמת ברשתות החברתיות, אלא בפעילות חברתית, התנדבות ותרומה לקהילה. נער אשר לא האמין ביכולותיו מושך אחריו בני נוער נוספים במעלה ההר, וסולל את דרכו לקראת שירות משמעותי בצבא; נערה שלא הצליחה להתמקד ולהתרכז בשיעורים בכיתה, מסיימת בהצלחה את בחינת הבגרות במתמטיקה. נערים אשר התרגלו לומר "מגיע לי" מפתחים מנהיגות, תורמים מזמנם, מתנדבים בבתי אבות ובמתנ"סים, יוזמים פעילויות למען התושבים בשכונות מגוריהם, ומגלים מעורבות במתרחש בחברה.
עם זאת, עבודתנו כמחנכים אינה פשוטה. כאשר הפערים בין המרכז לפריפריה גדלים בתחומים מהותיים כמו חינוך ורפואה, ישנו קושי להבטיח לנוער שוויון הזדמנויות אמיתי. כיצד נסביר מדוע אזרח בחברה שלנו שעובד במשרה מלאה, משלם מסים וממלא את כל חובותיו, אינו יכול להתקיים בכבוד ו"לגמור את החודש"? חברה חזקה דואגת לחוליות החלשות שבה, ונותנת להם את הכלים להצליח. אך מה עושים כאשר גם הצלחה במסלול הראשי של החברה אינה מבטיחה ביטחון כלכלי ורווחה? כיצד נחנך את הנוער ללקיחת אחריות על עתידם ועל עתיד סביבתם, כאשר איננו יכולים לספק להם קרקע שעליה יוכלו לפרוח?
בני הנוער אינם מפקפקים ביכולתם לתרום לחברה שבה אנו חיים. הם הולכים בראש מורם, מתאמצים ומקיימים את כל חובותיהם. אסור לנו לתת להם לפקפק ביכולת של החברה להחזיר להם ולאפשר להם חיים עצמאיים ומימוש עצמי- בפריפריה ובמרכז. עלינו להבטיח להם, כי עשייה היא הדרך הנכונה, כי אל להם להתייאש, וכי הדרך פתוחה לפניהם.
הצעירים לא רוצים הנחות - אלא שיתנו להם הזדמנות לפרוץ ולפרוח. עלינו לעשות את כל הצעדים הדרושים כדי להבטיח לבני הנוער ולאזרחי המדינה כי מילוי חובות יביא בהכרח למתן זכויות הולמות, וכי עשייה בחברה ולמענה היא הדרך הנכונה.
הכותב הוא מנכ"ל עמותת "אחריי"