כשמדובר בקבלת אחריות, אנחנו עוסקים בדרך כלל בבעלי תפקידים שאינם עושים זאת, כי זה המקרה הנפוץ, הרגיל. פתאום נחתה עלינו דילמה: מה עושים עם קצין בכיר שכן לוקח אחריות?
המדובר כמובן בטל רוסו, אלוף פיקוד הדרום, שלקח אחריות על פתיחת כביש 12 לתנועה בשעות היום, למרות שהייתה התרעה שהמחבלים יגיעו בכביש זה. התוצאה, כידוע, הייתה טרגית.
אז מה עושים עם רוסו? לכאורה, התשובה צריכה להיות ברורה: מפקד שפישל צריך לשלם. לא כל שכן, כאשר המחדל גרם כנראה למותם של אנשים. אבל האם העובדה שטל הודה בטעותו צריכה להיזקף לזכותו? או שצריך למצות איתו את הדין? זו אינה דילמה פשוטה. שכן כאשר מפקד מקבל אחריות מרצונו, הוא נותן דוגמה אישית מן הסוג שבצה"ל כבר לא ראו שנים רבות, אם בכלל. רוסו הרי לא היה צריך להדביק לעצמו את המחדל. אפשר היה לנסות להסביר את השיקולים ולקוות לטוב.
אני מבקש מכל אחד מאיתנו לחשוב כיצד היו נוהגים אהוד ברק ובנימין נתניהו במצב כזה. הם הרי היו הולכים אל ארסנל המילים שלהם, מתנפלים על המצלמות והמיקרופונים ומפגיזים אותנו עם המוני מילים עד שהיינו רוצים להעניק להם צל"ש, רק שישתקו כבר.
הכישרון שאין לרוסו
כנראה שלרוסו אין את הכישרון המפוקפק הזה. מכיוון שכך, הוא נאלץ לראות את מפקדו, שר הביטחון, מופיע בוועדת החוץ והביטחון ומביע ביטחון שרוסו יידע לעשות תחקיר ולהסיק מסקנות אישית.
למה הוא כל כך בטוח? מכיוון שהוא גם נהג כך, נכון?
בניגוד לכסת"ח
לזכותו של רוסו עומדת דוגמה אישית נוספת. מפקדים אחרים במצבו היו ללא ספק סוגרים את הכביש. לאו דווקא בגלל ההתרעה, לא בהכרח מתוך הנחה שהמחבלים עלולים לפעול גם ביום. אלא בעיקר בגלל הסיבה הכי נפוצה בצה"ל: כיסוי תחת (כסת"ח).
אם יש ספק לגבי החלטה כזאת או אחרת, אז אין ספק: מקבלים את ההחלטה הכי כדאית מבחינה אישית.
דוגמה אישית הפוכה
רוסו "השתגע". הוא החליט לנהוג בניגוד לקריטריון זה, אלא על פי שיקולים ענייניים. כי סגירת כביש, בכל זאת, היא סבל לאנשים רבים. רוסו עשה את הטעות שקצינים יותר משופשפים ממנו, שפוליטיקאים מנוסים, לא היו עושים. הוא לא פעל על-פי כללי כסת"ח.
בעיני זה שווה משהו. כי הכסת"ח הוא הגיס החמישי בצבא, והבריחה מאחריות היא האימא והאבא של הכסת"ח. היא הופכת את הצבא ואת מפקדיו לכאלה שהולכים על בטוח, וזה עולה הרבה יותר קורבנות מטעותו של רוסו.
רוסו לא צריך לשלם מחיר כבד על קבלת האחריות הוולונטרית, כי גם זה יהווה דוגמה אישית, אולם הפוכה: לא לנהוג כמותו; לא להודות באחריות; לעשות הכל כדי לטשטש, לשבש, לטייח. כלומר, להמשיך לנהוג כמו שר הביטחון ואחרים כמותו.