בחיים של לפני המחאה, הייתי רוכבת על שבילי האופניים של שדרות רוטשילד מדי יום, מעמידה פנים שאני לא אופניים אלא מטוס. כל רצוני התרכז בלחצות את השדרה ולהגיע לצד השני. וכך, תוך כדי מנוסה, גלגלתי עיניים למראה הזוגות המחויכים שהזדחלו על שביל האופניים שלובי זרועות, זעמתי על העירייה שסימנה את השביל בבלבול מתעתע, וכעסתי על כל חבורת נערים קולנית וצהלות ה"גבר-גבר-אח-שלי" שעיכבו את המירוץ הקטן שלי אל עבר הכלום.
עוד אחת הייתי. מזיעה, עייפה, לחוצה. אחת מאלפי מתמרמרים. אחת ממאות אלפי ציניקנים, ממיליוני ישראלים מיואשים. גם הקיץ הזה, כמו כל אלה שלפניו, היה חם. חם ולח, לח ומזיע, אך בקיץ האחרון איש לא דיבר על הטמפרטורה.
השמש לא העסיקה אותנו בקרניה - אלא אך ורק בקסמיה. הקיץ הזה היא אמרה לנו "צאו". צאו אל הרחוב, צאו אל השדרה, צאו להפגנות, צאו לכנסת, צאו לכל מקום בו אתם יכולים לצעוק, ואז פתחו פיות מלוא הגרון והשמיעו את קולכם.
7 שבועות שאנחנו ברחובות: 7 שבועות ללא ייאוש, ללא מרמור, ללא שנאה. 7 שבועות של למידה יסודית אך מהירה, של הקשבה, של שיתוף, של בנייה מחודשת של חברה ישראלית חזקה בארצנו, של קולות ההולכים והופכים רמים יותר.
עיתוני כלכלה אינם עוד יצור משונה שנקרא רק על ידי לובשי החליפות וחנוקי העניבות, הכלכלה ירדה לעם, יחד עם מנתחיה. הכלכלה ירדה, וככל שהתקרבה למחצלות האוהלים שלנו - כך הלך הציבור והתעלה אל מעבר לתקרות השקופות שהנמיכו את קומתו במשך זמן רב כל-כך. ציבור שלם פקח את עיניו והבין שכבר זמן רב שאיננו נע, זמן רב שאין הוא יודע לאן הוא הולך ובאיזה צד נמצא השביל של הברון.
ידע הוא כוח, וזוהי, בראש ובראשונה, מהפכה של ידע. העם לומד, ועכשיו, כשהוא יודע, הוא דורש שיפסיקו להטעות אותו. סוף-סוף הוא דורש שיפסיקו לשקר לו, שיחדלו מלהשתמש בתמימות שלו כדי להוליך אותו שולל, לגבות ממנו את כל חסכונותיו ולהותיר אותו ערום, מרומה וחיוור.
כמו הידע, כך גדלה המחאה הזו ותופחת מרגע לרגע. כמו הידע, מרגע שנרכשה, היא לא יכולה להישכח. מה שלמדת ייחקק במוחך ויישאר שם לנצח.
המחאה הזו אינה דועכת ואינה יכולה לדעוך. שדרות לו-הייתי-רוטשילד לעולם לא ישובו להיות שדרות רוטשילד, כי לא ניתן יהיה יותר להתל באלה שהולכים בהן. המחאה הזו מוכרחה להתעצם, הוטל עליה להדהד חזק יותר ויותר בכל יום. לעולם לא נהיה עוד בודדים בין אלפי ממורמרים.
הממשלה שלנו מסרבת לאתגר את עצמה וללמוד. ביום שבת הקרוב אנחנו, "העם", נצטרך לעמוד באתגר שהצבנו לעצמנו: ניקח את האחריות לידיים ונצא לרחוב בכמויות שטרם נראו כאן.
בואו ונחדיר לראשנו עוד קצת ידע חדש, בואו נראה איך מיליון אנשים מצליחים לדחוף את ההר. בואו נהיה כל-כך רבים שמעתה והלאה כל חברי הכנסת ושריה ידעו ולא ישכחו לעולם: מי שקובע הוא לא הברון - אלא אנחנו, העם.
הכותבת היא ממובילי המחאה.