פרולוג: המסר התנ"כי
בואו נודה על האמת: כולנו משקרים. אומרים לבוס שהפרויקט מתקדם נפלא כשהוא תקוע להחריד; מספרים לרופא שהתחלנו ללכת לחדר כושר כשכל מה שעשינו זה לרכוש מנוי; משכנעים את הילדים שהם לא מקבלים עוד ממתק כי נגמר הכסף; ואת המורה של הילדים שהם לא חשו בטוב כשבעצם לקחנו אותם לטיול לחרמון ביום המושלג הראשון; ובעיקר משקרים לעצמנו - שהסיגריה הזו היא האחרונה, שממחר דיאטה ושהעבודה בהיי-טק היא רק משהו זמני בדרך לקריירה בלהקת רוק.
אפשר היה לחשוב שהתנהגות כל-כך טבעית תתקבל בהבנה, אבל כמעט כל אדם שתשאלו יספר לכם שהאמת היא נר לרגליו ושהוא יכול לסבול כמעט הכול - רק לא שקרנים. איך אנחנו חיים עם הסתירה הזו? במילה אחת: הכחשה, שבמובן מסוים גם היא סוג של שקר.
"אני לא משוכנעת שאנחנו בכלל מבינים עד כמה אנחנו משקרים", מסבירה פרופ' בלה דה-פאולו מהחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת סנטה ברברה. "מחקר שערכתי מצא כי אנשים מעריכים בחסר את מספר השקרים שהם מספרים, ושהם נוטים להצדיק את השקרים שלהם. כשאנשים במחקר שלי התבקשו לתאר את השקרים שלהם, הם תיארו שקרים שלא היו חמורים. כאשר הם התבקשו לתאר שקרים ששיקרו להם, השקרים תוארו כפוגעים וכחריפים".
הסתירה הפנימית הזו עתיקה כדברי ימי האדם. "מאז ומעולם הייתה התנערות משקרים, אבל ברור לכול שהשקר הוא חלק מהחיים", אומר פרופ' איתן אלעד, ראש תחום קרימינולוגיה במכללה האקדמית יהודה ושומרון, החוקר היבטים שונים של מושג השקר. "במקורות מוזכר השקר שוב ושוב כדבר שיש להתרחק ממנו, אבל כל הדמויות המרכזיות בתנ"ך משקרות. אברהם משקר לפרעה, יעקב משקר בנוגע לבכורה, יוסף משקר לאחיו בנוגע לזהותו ודוד משקר יותר מכולם. והנה, כל הדמויות האלה מתוארות באופן חיובי. כנראה גם לכותב היה ברור שהשקר הוא אנושי".
1 אבולוציה
הונאה לצורך הישרדות
על המוסר הכפול שלנו כלפי אמת ושקר עוד אפשר להתווכח, אבל השאלה הגדולה היא אם בכלל אפשר לחיות ללא שקרים. על-פי הספר "שקרנים מלידה" שיצא לאחרונה, לא רק שהאנושות אינה מסוגלת לחיות בעולם ללא שקרים, אלא גם ההונאה הייתה כלי חשוב באבולוציה. מחבר הספר, העיתונאי איאן לסלי, הולך אחורה עד תקופת האדם הקדמון, ומסביר כי המצאת השקר עמדה על שני בסיסים אנושיים: הצורך בהישרדות והצורך בחברה.
"אבותינו הקדמוניים", כותב לסלי, "החלו בשלב מסוים לחיות בקבוצות גדולות מכיוון שהן מקנות ביטחון. ומאחר שקבוצות גדולות מובילות לתחרותיות, הישרדות הופכת למשחק של טקטיקות". אין פלא שאחת הטקטיקות המנצחות היא לשקר במצח נחושה.
לסלי מציג בספרו כמה דוגמאות שעוסקות בקרובים-רחוקים שלנו, קופי האדם. הוא מספר, למשל, על שני שימפנזים צעירים שנצפו כשהם חופרים באדמה בחיפוש אחר אוכל שקברו קודם לכן. כשהבחינו בשימפנזה מבוגר מתקרב, הפסיקו לחפור, התרחקו מהאזור, והחלו לגרד בראשם תוך שהם מפגינים התנהגות שגרתית. כשהתרחק הקוף המבוגר, חזרו שני הצעירים לחפור והוציאו במהירות את האוכל.
במקרה אחר הסתבך בבון צעיר בקטטה עם בבונים מבוגרים יותר ונמלט מהם. כשהבחין שהם מתקרבים אליו, נעמד לפתע וצפה אל האופק, מתבונן בריכוז הרחק משם, כאילו הבחין בתנועה חשודה. הקופים המבוגרים יותר הניחו שהוא בוחן פולש המתקרב לאזור, ופנו להתבונן לאותו הכיוון. אף על פי שלא נצפה איום ללהקה, דעתם של הקופים המבוגרים הוסחה עד ששכחו את מטרת בואם - להעניש את הבבון הצעיר.
היו חוקרים שהעדיפו להתייחס לסיפורים הללו כאל אנקדוטות שאינן מעידות על התנהגות שיטתית, אבל לטענת לסלי ההתייחסות הממעיטה הזו נובעת מהעדפה אישית שלנו, כבני האדם: "לא נעים לנו לחשוב שההתפתחות שלנו כמין קשורה בהונאה ובמעשי רמאות. אנחנו מעדיפים לחשוב שהתפתחנו כל-כך יפה רק בשל עבודה קשה".
גם פרופ' דיוויד ליבינגסטון-סמית, מחבר הספר "מדוע אנו משקרים", סבור שהשקר הפך לחלק מאיתנו עוד בשלבי התפתחות מוקדמים: "המוח האנושי התפתח בדומה לאופן שבו התפתחו איברים אחרים בגוף האדם - לצורכי רבייה. הטבע בחר את אותן יכולות מנטליות שיסייעו לנו להפיץ את הגנים שלנו, ואלה שהוכיחו את עצמן כבלתי מועילות - נופו. כפי שיודע כל מומחה בפיתוי, כנות והצלחה ברבייה לא תמיד צועדות יד ביד. כיוון שמרמה סייעה למינים רבים במאבק ההישרדות הבלתי פוסק, הברירה הטבעית הפכה אותה לחלק מאיתנו. אנו בעלי חיים שמוליכים שולל בגלל הפירות שההונאה קטפה עבור אבותינו הקדמוניים, ואלה שאנחנו קוטפים עד היום".
אז מדוע החברה מתנגדת כל-כך לשקר?
"למען האמת, היא לא מתנגדת לכל השקרים", הוא מסביר. "החברה מעודדת סוג מסוים של שקרים, ואפילו מתייחסת לחלק מסוים כמחויב המציאות. היחס כלפי השקרים משתנה בין חברה לחברה, ואפילו בין תקופות היסטוריות. בחברה הים-תיכונית המסורתית, למשל, שקרים חיוניים בהקשרים שבהם אמירת אמת עלולה לגרום לפגיעה בכבודם של אחרים שאתה יודע שלא ממש כדאי לך לפגוע בכבודם. הצלחה חברתית תלויה במידה רבה מאוד ביכולת לשקר בדרכים מקובלות. אדם שאינו משחק את המשחק לפי הכללים, ימצא את עצמו מהר מאוד מנודה מהחברה".
וזה מעודד אותנו לשקר כל הזמן?
"אנחנו לא משקרים כל הזמן, אבל אנחנו משקרים הרבה - הרבה יותר ממה שאנחנו מוכנים להודות. השקר מאפשר לנו לנווט במים הסוערים של העולם החברתי. במובנים רבים הוא הדרכון שלנו להצלחה. לשקרנים מיומנים יש ביטחון עצמי גבוה יותר, הם מרוויחים יותר כסף, מגיעים למעמד חברתי גבוה יותר, ואפילו נהנים מהצלחה מינית רבה יותר בהשוואה לשקרנים הגרועים".
אז מדוע דווקא האמת זוכה לכל-כך הרבה הערכה? סמית טוען שכמו הרבה דברים אחרים בחיים, האמת פשוט נהנית מיחסי ציבור טובים: "השקר הוא הסינדרלה של האנושות. הוא חיוני, אבל אלה שעוסקים בו מתכחשים לקיומו אף שהוא נמצא בכל מקום".
בקיצור, שקרים הם עניין חברתי מומלץ.
"כן, אבל עד גבול מסוים. כל חברה צריכה למצוא את האיזון בין יושר למרמה. יותר מדי שקרים - והחברה הופכת לאלימה; פחות מדי שקרים - ואנשים לא מסוגלים להסתדר זה עם זה. איזון עדין".
2 טכנולוגיה
קל יותר לשקר במסרון
אם כן, לא כל השקרים נולדו שווים. וכשאנחנו אומרים "נולדו", אנחנו מתכוונים לרמות מסוימות של שקרים לא רק על-פי התוצאות שלהם, אלא גם על-פי המניעים שלהם.
"לא נכון להשוות בין שקרים לא מזיקים ובין שקרים הפוגעים באחר", מסבירה ד"ר גלית נהרי מהמחלקה לקרימינולוגיה באוניברסיטת בר-אילן. "השקרים הלבנים, אלה שנועדו לשמר את האינטראקציות החברתיות שלנו ולאפשר התנהלות נעימה ונוחה בחברה, הם כמעט נורמטיביים".
העניין הוא שרבים מהשקרים מתגלים בסופו של דבר. למה? כי שקרים מייצרים תהליכים גופניים שאין לנו עליהם שום שליטה. גם אם השקר קטן, החשש להיתפס הופך את פעולת השקר - בהנחה שאתם לא מרגלים או רמאים מקצועיים - לאקט המשפיע על הגוף באופן שאפשר להבחין בו.
"כלים רבים נמצאים בתהליכים של פיתוח, חלקם אפילו מיושמים חלקית", מספרת ד"ר נהרי על העידן שאחרי הפוליגרף. "ישנו, למשל, מיפוי של האזורים הפעילים במוח בשעת החקירה, מדידת חום הגוף וקידוד של מיקרו הבעות בפני הנבדק".
האם בעתיד נוכל לגלות כל דבר שקר?
"לא בטוח. כיום אנחנו מבינים שאין תבנית קבועה של התנהגות שקר. אנשים מתרבויות שונות, ממינים שונים, בעלי אישיות שונה, מתנהגים אחרת כשהם משקרים. גם המדדים הפיזיולוגיים, כמו תבניות הפעילות המוחית בשעת השקר, אינם זהים בקרב כל האנשים".
גורם נוסף, משמעותי לא פחות, הוא המדיום שבו אנו משתמשים. ממחקר שפורסם בגיליון האחרון של Journal of Applied Social Psychology עולה כי אנו משקרים יותר כשאנו מתכתבים במייל (פי חמישה משיחה שנערכת פנים מול פנים) וכשאנו משתמשים בתוכנת מסרים מיידיים (פי שלושה משיחה בארבע עיניים). הסיבה היא הריחוק, הפיזי או הפסיכולוגי, שאנו חשים בנוגע לבן השיח שלנו.
3 חברה
חזקים יותר, משקרים יותר
לחלוקת השקרים לפי מניע, תוצאה ואמצעי תקשורת מצטרף קריטריון לא פחות חשוב: איפה משקרים ולמי. באופן לא מפתיע, המקום שבו אנחנו נותנים דרור לאי אמירת אמת היא העבודה. ממחקר שנערך ב-2008 על-ידי חברת כוח-האדם SHRM עולה כי 53% מהנשאלים שיקרו למעסיקיהם בקורות-החיים ובראיונות קבלה, כשהשקרים הנפוצים הם דיווח יתר על גובה משכורות בעבר, רשימת ממליצים מנופחת, ציון פרויקטים שלא בוצעו ושקרים בנוגע לשנות לימוד ולניסיון בתפקיד. לא תמיד זה משתלם: למעלה מ-50% מהמעסיקים ציינו כי גילו חצאי אמיתות וגרוע מכך אצל מועמדים לעבודה. מצד שני, רק 36% ציינו כי פיטרו עובד לאחר שנתפס בשקר שהופיע בקורות החיים שלו.
האם השקרים נפסקים אחרי הקבלה לעבודה? בדיוק להפך. מחקר בנוגע להיעדרויות ממקומות עבודה שערך השנה מכון המחקר Opinium מצא כי 34% מהנשאלים הודו שהם משקרים באופן קבוע למעסיקיהם כדי ליהנות מיום חופשה במסווה של יום מחלה. מסקר אחר, שנערך ב-2007, עולה כי 19% מהנשאלים ציינו שהם נוהגים לשקר לפחות פעם בשבוע - בין היתר כדי לפייס לקוחות, להסביר מדוע לא עמדו בזמנים או כדי להסביר טעויות שביצעו. גם פיוס המעסיק לאחר פרויקט כושל, המצאת תירוץ שיסביר איחור, הגנה על עובד אחר, או דווקא ניסיון להפליל אותו, הן סיבות פופולריות לשקרים במקום העבודה.
לזכותם של העובדים ייאמר שהם אינם היחידים הלוקים בשקרת. גם המנהלים שלהם נוטים לקשט את האמת: הם משקרים בנוגע להערכות זמן ומלאי, לא משתפים במידע מלא את המנהלים הזוטרים יותר, ונוטים שלא לספר את כל האמת לעובדיהם בנוגע לתחזיות שליליות של העסק. מה שיותר מעניין הוא שהמנהלים פחות מתאמצים לשקר וכמעט לא מתייסרים כאשר הם עושים זאת.
"כשאדם נמצא בעמדות כוח, השקר הופך עבורו לפשוט יותר, ולכן השימוש בו נעשה תכוף יותר", קובעת ד"ר דיינה ר' קרני, אחת מעורכות מחקר שעוסק בשקר וברמייה שנערך באוניברסיטת קולומביה. "אלה יכולים להיות מנהלים זוטרים או בכירים, יזמים או אנשי עסקים - המשתנה החשוב הוא מידת הכוח וההשפעה".
הסיבה לכך פשוטה: לשקר פירושו להתאמץ. השקר הרי גובה מאיתנו משאבים רבים, נפשיים וקוגניטיביים. לפיכך, דוברי שקר חווים בדרך כלל רגשות שליליים, מתח ולחץ, דבר המתבטא בין היתר בסימנים שאינם ורבליים. המחקר מצא כי אנשים בעמדות כוח נהנים מרגשות חיוביים, מביטחון עצמי מוגבר ומעמידות פסיכולוגית, המקנים להם עמידות נפשית מסוימת ויכולת לשקר באופן שאינו גוזל מהם משאבים רבים.
אולי בכלל אדם מגיע לעמדת כוח בזכות היכולת שלו לשקר?
"קשה לדעת מה קודם למה", מסבירה קרני ל-G. "במחקר שלנו מצאנו שאדם בעמדת כוח גבוהה ישקר בקלות רבה יותר, והסקנו מכך, במידת ביטחון רבה, שכוח מוביל ליכולת להתנתק רגשית מדבר השקר, ולכן גורם לבעלי הסמכות להתייחס לשקר בכישרון רב יותר. האם אנשים מגיעים לעמדות כוח בגלל יכולתם לשקר? ייתכן, אבל אני לא מכירה אף מחקר שבדק זאת".
ישנה סיבה נוספת לכך שבעלי כוח משקרים בקלות רבה יותר: הורמונים. "קיימת עדות נירולוגית לכך שקיימת עלייה ברמת הטסטוסטרון באזור בקליפת המוח, המספק מעין 'אור ירוק' למעשים שונים", מסבירה קרני. "אנשים חזקים הם מכווני מטרה, בלי לחשוב יותר מדי אם הפעולה היא חיובית או שלילית. משום שהאזור המסוים הזה במוח משדר להם אישור לפעול, רגשות כמו סכנה או פחד, שבדרך כלל מופיעים באמיגדלה, אינם מגויסים לפעולה, וההיפותלמוס, השולט בייצור הורמונים, בין היתר במצבי חירום, נותר מחוסר עבודה. זהו יתרון גדול עבור השקרנים: הם לא סובלים מתגובות שמאפיינות לחץ ובהלה בסיטואציות מתוחות".
אם כך, אין להתפלא שמנהלים בכירים נתפסים לא אחת בשקרים איומים.
"בהחלט. במחקרים נוספים שערכנו נמצא כי נחקרים שהיו בעמדות כוח ביצעו יותר מעשי מרמה, עבירות תנועה ואף גניבה. גילינו שהם מפגינים כושר עמידות גבוה במצבים פסיכולוגיים מורכבים, ואפילו עמידות יוצאת דופן לכאב פיזי".
4 עסקים
לא נותנים לאמת להפריע
מאמר שפרסם פרופ' יוהאן ג' גראפלנד מהחוג לכלכלה באוניברסיטת טילבורג בהולנד גורס שאם נדמה לנו לפעמים שעולם העסקים הוא פקעת שקרים, אנחנו כנראה צודקים.
"קיימות כמה סיבות עיקריות לכך ששקרים הם פיתוי בלתי נמנע בעולם העסקי", מפרט פרופ' גראפלנד בשיחה עם G. "ראשית, אנשי עסקים רוצים לשנות את העולם ולכן הם זקוקים ליכולת להתעלם מהמציאות הקיימת; שנית, מסחר דורש דמיון מפותח, ולשקרנים יש יכולת להמציא סיפורים שאינם נכונים אך מתקבלים על הדעת; שלישית, תקשורת עסקית כוללת הרבה יותר דעות מאשר עובדות, דבר המספק מרחב תמרון לשקרים; רביעית, עסקים משתמשים יותר ויותר בתוכניות ובמודלים, אך הם אינם מייצרים עובדות קשיחות - כלומר, ניתן להציג אותם בדרכים פתלתלות, ולבסוף, אנשי עסקים נופלים בקלות קורבן למרמה עצמית, מכיוון שהם צריכים להעמיד פנים כאילו החזון הדמיוני שלהם כבר התממש".
מהם השקרים הנפוצים ביותר בעולם העסקי?
"אלה שעוסקים באופן שבו העסק מתפקד. לדוגמה, כשמדברים על אירועים שעדיין לא קרו אבל יקרו בעתיד. קשה לדעת אם מדובר באמת או בשקר, אבל בגלל הרווח הגדול שניתן להפיק מאמירות אופטימיות באופן מוגזם, הן מלכודות קלות שלתוכן נופלים אנשי עסקים רבים. ואם רואים שהשקרים אינם מתגלים, הפיתוי להמשיך לשקר כדי לפתור בעיות הוא גדול. למעשה, ככל שהזמן עובר והאמת אינה נחשפת, כך צונח הסיכוי שהשקרן יתוודה על השקר שלו".
במחקר מציג גראפלנד את חברת לנדיס, ספקית של ציוד תקשורת, שגדלה במהירות עד שהגיעה לשלב שבו הכריזה על פשיטת רגל. "לנדיס עסקה במניפולציה של תוצאות פיננסיות. אפשר לעשות את זה למשך תקופה קצרה, אבל בשלב מסוים אי-אפשר להתעלם יותר מהמציאות. הדבר מסתבך במיוחד כשתנאי השוק מחמירים ותחזיות שאינן נכונות, שניתנו בעבר, הופכות לבולטות", אומר גראפלנד. "לנדיס קיבלה הלוואה מהבנק על סמך מצב מסוים שהציגה, והייתה צריכה לשמור על קריטריונים מסוימים כדי להמשיך להחזיק בהלוואה. לשם כך הנהלת החברה דיווחה על מספרים שלא היה קשר ביניהם למציאות. נראה כאילו הם העדיפו להתעלם מהעובדה שבסופו של דבר החברה צריכה לספק מספרים אמיתיים. שקרים מהסוג הזה מובילים בדרך כלל להלם בקרב המשקיעים, לצניחה במחיר המניה, ולעתים להשלכות רציניות אף יותר".
לא היית ממליץ על שקרים כאסטרטגיה.
"חייבים לערוך הבחנה ברורה בין שקרים רציניים, מזיקים ומכוונים לבין אי-אמירת כל האמת. שקרים משמעותיים אינם תורמים לשגשוג כלכלי, ובמקרים רבים ניתן למנוע אותם, אפילו שקיימות נסיבות מסוימות שבהן שקרים כאלה הם כמעט בלתי נמנעים. שקרים קטנים, מקרים שבהם לא אומרים את כל האמת, הם חלק מעולם העסקים. וישנו משתנה נוסף, לא פחות חשוב: כמה אמון קיים בתוך החברה: בחברה שבה יש אינטגריטי ואמון גבוה בין העובדים ובין ההנהלה, יהיה שימוש מועט יותר בשקרים יחסית לחברה שבה קיים חוסר אמון בין הגורמים הפועלים בה".
אולי הפופולריות של השקרים בעולם העסקי מובילה לסלחנות הרבה שמפגינים עובדים ומנהלים כלפיהם. מחקר שנערך בארצות הברית ב-2005 מצא כי 19% מהנשאלים ציינו כי היו עדים לשקר של חבר לעבודה - ללקוחות, לספקים ולעובדים אחרים. ב-2007 השיעור צמח ל-25%. כשמדובר בתחומים כמו אירוח ומזון, שיעור הדיווחים על שקרים במקום העבודה מזנק ל-34%.
אבל גם לשקרנים יש, בדרך כלל ולמרבה המזל, הגבולות שלהם: סוחר מכוניות משומשות ישקר בנוגע לתקינות מערכת מיזוג האוויר, אבל יאמר את האמת בנוגע למערכת הבלמים; עובד היי-טק ישקר למנהל שלו בנוגע להתקדמות במשימה שניתנה לו, אבל יאמר את האמת בנוגע לבעיות בפרויקט שסופן להתגלות.
אפילוג
עולם ללא שקר?
אחרי שמדברים עם כל-כך הרבה אנשים שמתעסקים עם כל-כך הרבה שקרים, אי-אפשר לחמוק מהמחשבה שאולי בכלל עדיף להשלים עם העובדה שהשקרים נמצאים בכל מקום, בכל זמן ובכל חברה, ושלא בטוח שהצורך להיצמד כל הזמן לאמת תמיד משתלם.
"חיים ללא שקר עשויים להיות לא-נעימים", אומרת ד"ר נהרי. "תארי לך מצב שבו כל אחד יאמר לך בדיוק מה הוא חושב עלייך, על מה שלבשת היום, על איכות הארוחה שבישלת, על רדידות הטיעונים שלך. נדמה לי שבמצב כזה לא ניתן לקיים חברה. השקר מגן עלינו ומאפשר לנו להתנהל בתוך החברה. איך נשרוד בעבודה אם נודיע לבוס שלנו, בשם הכנות, מה אנחנו באמת חושבים עליו? איך נשמור על קשר עם חברה אחרי שהודינו באוזניה כמה אנחנו מקנאים בה או בהצלחתה? לפעמים עדיף לנו לשמור את העולם הפנימי שלנו, את מחשבותינו ואת רגשותינו האמיתיים - לעצמנו".