אחרי מוצרי המזון, מתברר שהישראלים משלמים יותר גם על תרופות ללא מרשם, בהשוואה לחו"ל: "גלובס" בדק מותגי תרופות בינלאומיים ומצא פערים של מאות אחוזים בין מחירי התרופות ללא מרשם בארץ למחירים בארה"ב ובריטניה. לשם המחשה, אדם הנוטל אספירין ייאלץ לשלם עליו בארץ 460% יותר ממחירו בבריטניה ו-315% יותר ממחירו בארה"ב. ולידיעת הנוטלים משככי כאבים, נורופן נמכרת בישראל במחיר הגבוה ב-158% מהמחיר בבריטניה ועל טבליות אדוויל ליקוויד ג'ל נשלם כפול מבארה"ב.
"גלובס" השווה בין מותגים בינלאומיים זהים בלבד. בארץ ובעולם נמכרות תרופות חלופיות, בעלות אותו ייעוד, הנמכרות במחירים נמוכים יותר, אך יש קושי להשוות ביניהן משום הרכביהן השונים. בניסיון להתחקות אחר פערי המחירים בארץ ובעולם ניסה משרד הבריאות לבצע השוואה כזאת, אך ללא הצלחה.
לדברי יו"ר תל"מ (ארגון תרופות ללא מרשם), יש להביא בחשבון דבר נוסף: מחיר המחירון בישראל לא בהכרח משקף את המחיר בפועל. בישראל, חלק ניכר מהתרופות ללא מרשם מסובסדות על-ידי קופות-החולים, וכך, למשל, אקמול במרשם נמכר במחיר נמוך יותר מאקמול ללא מרשם.
"בישראל רוב התרופות נמצאות עדיין בסל הבריאות", אומר יו"ר הארגון, אבי אובל, "כך שאם מסתכלים על מחיר המחירון של התרופה הוא לא משקף את המציאות. על-פי נתונים שלנו, יותר מ-50% מצרכני התרופות רוכשים אותן בקופות-החולים, במחיר מוזל. המחירים של תרופות המיוצרות להצגה על המדף, באריזות קטנות, ושל מוצרי יבוא - גבוהים יחסית בארץ. אך עבור 90% מהמוצרים, אם מביאים בחשבון את המחיר בתוך קופות-החולים - המחירים בארץ נמוכים באופן מהותי".
אובל אומר עוד כי ההשוואה למחירי המותגים הבינלאומיים במדינות אחרות אינה בהכרח משקפת את המצב של הצרכן הישראלי, שכן הם אינם כלולים בסל הבריאות ולרוב יש להם תחליפים זהים אך זולים. "אדוויל ליקוויד ג'ל, לדוגמה, הוא מוצר יחסית יקר, אך בסל הבריאות יש התרופה איבופרופן, המכילה אותו חומר פעיל, במחיר נמוך בהרבה", הוא מסביר.
פיקוח במודל הולנדי
מחירי התרופות ללא מרשם (OTC) מפוקחים ונקבעים על-ידי משרד הבריאות. מחירי תרופות המדף הנמכרות גם ללא רוקח (GSL) הוצאו מפיקוח ב-2006, צעד שהביא לעלייה במחיריהן ביחס ליחידה. כפי שפרסמנו ב"גלובס" בעבר, מחירי תרופות המדף גבוהים בעשרות אחוזים ממחירי התרופות הנמכרות בעמדת הרוקח, ואף יותר מכך בהשוואה למחירי קופות-החולים (בקנייה עם מרשם).
הפיקוח הוסר, המחירים עלו
בעבר הכריז משרד הבריאות על כוונה להסיר את הפיקוח על מחירי התרופות ללא מרשם. "הסרת הפיקוח ממחירי ה-OTC תביא לאיזון מחירים בין שתי שיטות השיווק, וה-GSL יפסיק להיות במובהק יותר יקר", הכריזה לפני 4 שנים בתיה הרן, ראש אגף הרוקחות במשרד הבריאות, בכנס של ארגון תל"מ. בחברות, מנגד, טענו אז כי המחירים הגבוהים הם הנכונים לשוק וכי התיקון צריך להיעשות כלפי מעלה - דבר שאכן סביר שיקרה אם יוסר הפיקוח. היום, אחרי מחאת קיץ 2011, אולי הדברים היו נשמעים אחרת.
באפריל 1998 החליטה הוועדה לפיקוח על מחירי התרופות לאמץ את "המודל ההולנדי": מחיר התרופה נקבע על-פי ממוצע מחירי תרופות ב-4 מדינות באירופה (גרמניה, צרפת, בלגיה ושווייץ). המודל ההולנדי נועד "לייבא" סביבת מחירים של שוק תחרותי (באירופה) לשוק בארץ, שעדיין קטן ואינו תחרותי דיו.
במשרד האוצר העריכו כי המודל הזה יביא להוזלה במחיריהן של כ-60% מהתרופות המשווקות בארץ, ויישומו חולק לשני שלבים: בשלב הראשון ייקבע הממוצע למחירי תרופות, ובשלב השני יוסר הפיקוח על תרופות ללא רוקח, כדי לאפשר תחרות בין יצרני התרופות שתביא להורדת המחירים.
ב-1 ביוני 2001 הוסר הפיקוח על מחירי התרופות ללא מרשם מתוצרת הארץ, לאחר כמה שנים שבהן מחירי התרופות המיוצרות על-ידי חברות ישראליות היו מוקפאים. כתוצאה מכך, עלו מחירי התרופות בעשרות אחוזים, דבר שהשפיע על מדד המחירים לצרכן. בנובמבר 2001, קרא משרד האוצר להסתדרות הרוקחים להוזיל את התרופות ללא מרשם, ששיעורי הרווח הכספי עליהן חריגים. אז גם שונתה פקודת הרוקחות והחלה מכירת תרופות שאינן מחייבות מרשם רופא גם מחוץ לבתי-המרקחת.
הפיקוח על מחירי התרופות ללא מרשם מתוצרת הארץ הושב ב-2005, אך כעבור זמן קצר הוסר מעל תרופות ללא מרשם הנמכרות מחוץ לבתי-המרקחת ונותר רק על תרופות ללא מרשם הנמכרות על-ידי רוקח. כתוצאה מכך, זינקו מחירי תרופות המדף בשיעור של עד 40%, בניגוד לכוונה המקורית להיטיב עם הצרכן.
ההיגיון מאחורי ביטול הפיקוח היה שהתחרות וההיצע יובילו להפחתת מחירים, אך המציאות הוכיחה אחרת. מטרה נוספת הוחמצה: הנגשת התרופות לקהל באמצעות המכירה ברשתות השיווק ובתחנות דלק. בפועל, התרופות נמכרות בעיקר במדפי רשתות הפארם, מרחק יריקה מבית-המרקחת הסמוך ממילא.
"אין תנאי שוק תחרותיים"
ומה נעשה בעולם מבחינת הפיקוח? בבריטניה ניתן לרכוש תרופות ללא מרשם מהמדף, אך רוב התרופות ללא מרשם מותרות למכירה רק באמצעות רוקח. בארה"ב, הסיפור שונה לגמרי. שם צרכנים יכולים לרכוש כמעט כל תרופה ברשת וול-מארט וברשתות דומות לה היישר מהמדף, ללא רוקח - מודל שנחשב חופשי יחסית לרוב המדינות. עם זאת, גם שם מעת לעת מחזירים אל מאחורי דלפק הרוקח תרופות המצריכות פיקוח כזה או אחר. בישראל אנחנו היכן שהוא באמצע בין בריטניה לארה"ב, אך על תרופות הנרכשות באופן עצמאי נשלם פעמים רבות הרבה יותר.
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה לדברים: "בראשית 2011 בחן המשרד את מחירי התרופות ללא מרשם תוך ניסיון להשוות את מחיריהן לחו"ל. בבחינה נמצא קושי ניכר להשוות בין המחירים בשל הבדלים מהותיים בהרכב החומרים הפעילים. כך או כך, נמצא בבחינה זו כי ישנן תרופות אשר מחירן זול יותר בארץ, וכמה תרופות אשר מחירן המרבי גבוה יותר בישראל. אולם לא נמצאו פערים משמעותיים.
"לאחר הרפורמה במחירי תרופות המרשם שנערכה אשתקד ולאור בחינה זו, מינה מנכ"ל משרד הבריאות ועדה משותפת למשרדי הבריאות, התמ"ת והאוצר לבחינת הפיקוח על מחירי תרופות אלה, אשר צפויה להגיש המלצותיה בעת הקרובה. מתוך הכרה בכך שבמשק זה לא מתקיימים בהכרח תנאי שוק תחרותיים, מפוקחים כיום מחירי התרופות ללא מרשם, ובכך שונה ישראל מכל מדינות אירופה שבהן שוק זה חופשי לחלוטין".
קופות-החולים שולטות בשוק
לפי תל"מ, היקף שוק התרופות בלי מרשם מוערך ב-200 מיליון דולר בשנה בארץ - 15% משוק התרופות כולו. לצדן פורח על המדפים שוק גדול של מוצרים נלווים כמו תוספי תזונה, טואלטיקה, קוסמטיקה רפואית ואביזרים רפואיים, שאינם נתונים בפיקוח. על-פי הערכות חברת המידע העסקי D&B המוצרים המסורתיים המאפיינים בתי-מרקחת מהווים כיום חלק קטן יחסית מהכנסות רשתות הפארם ובתי-המרקחת הפרטיים.
לדברי אובל, בישראל, באופן יחסי לחו"ל, תרופות רבות מחייבות מרשם רופא. "הנושא של העצמת הצרכן הוא טרנד עולמי", הוא אומר, "לממשלות עדיף שצרכן יטפל בעצמו קודם כול, בלי לערב את המערכת הרפואית. השאלה אם זה טוב או לא טוב - היא דיון בפני עצמו".
הפרטיים נסגרים
תרופות ללא מרשם משווקות בארץ על-ידי חברת טבע ועל-ידי כמה משווקים נוספים, ובהם ניאופארם, מדיסון ודקסון. בשוק בתי-המרקחת שולטות, לצד בתי-המרקחת של קופות-החולים (45% מכלל בתי-המרקחת בארץ), רשתות הפארם הגדולות סופר-פארם וניו-פארם (15%). יש אמנם גם בתי-מרקחת קטנים ופרטיים (40% מכלל בתי-המרקחת), אך נתח השוק שלהם נעשה קטן יותר עם השנים בגלל השליטה המוחלטת כמעט של קופות-החולים על תרופות המרשם והסדרי ההתקשרות שלהן עם רשתות הפארם. זו אולי אחת הסיבות לסגירתם של 20% מבתי-המרקחת הפרטיים בעשור האחרון. זאת בעוד בעולם רואים דווקא עידוד של בתי-מרקחת פרטיים והגבלת מספר סניפים של רשתות, כדי למנוע התפתחות של רשתות גדולות בענף.
