החודש נאלצו בגלי צה"ל לשלם פיצוי בגובה 38 אלף שקל לאורטל בן-דיין, סטודנטית לשעבר מהאוניברסיטה העברית, כיוון שעירית לינור, מגישת התוכנית "המילה האחרונה", כינתה אותה בשידור "זונה". ההתבטאות החריגה הזו הייתה חלק מדיון שהתקיים בתוכנית על רומן שניהלה בן-דיין עם המרצה שלה, ד"ר גדעון ארן, ושהסתיים בתלונה על הטרדה מינית - וזאת מבלי לקבל את תגובתה.
"הסטודנטית, שאינה קטינה ואינה ילדה בת יומה, ניהלה רומן עם המרצה הנשוי שלה", אמרה לינור למאזינים. "בלקסיקון שלי קוראים לזה 'זונה'. הוא נשוי בעצמו, ברור שגם הוא זונה, אבל העניין הזה שאת מתעסקת עם גבר נשוי ואחרי זה באה לייבב שהוא לא התנהג אלייך יפה... העונש של בחורה שמתעסקת עם גבר נשוי, שתאכל אחרי זה חצץ".
דבריה של לינור עוררו זעם בארגונים פמיניסטיים, שפנו ליועצת הרמטכ"ל לענייני נשים בתביעה להתנצלות פומבית וכן להשעייתה של לינור מהתחנה. העובדה שארן לא היה נשוי בעת הפרשה הובילה להסדר משפטי מהיר, שכלל בנוסף לתשלום הפיצויים גם התנצלות בשידור.
זו אינה הפעם הראשונה שלינור נקלעת לסערות ציבוריות בענייני נשים, כמי שנושאת על דגלה פמיניזם (לעתים רדיקלי) כתעודת זהות וביקורת על נשים ונשיות כשם שני. עוד הרבה לפני הטורים האישיים של דנה ספקטור או קרן פלס, הטורים של לינור היו הדבר החם מדי שישי, מצפן הרגש של עיתוני סוף השבוע, הקוד האתי של בנות שנות ה-90. לא מופקרות מדי, לא חסודות מדי, מאוהבות תדיר ובעיקר, מחוזרות.
בכל שבוע היא ניסחה מחדש את כל תורת האהבה על רגל אחת, שנונה, מחודדת ובעיקר לא עושה הנחות. לא מבדילה בין ענייני הלב לטיפים בקוסמטיקה, בין ויכוחים אידיאולוגיים נוקבים למידת המכנסיים.
לינור יצרה פרופיל מובהק של האישה התל-אביבית בתום המילניום: אינטליגנטית, מחוברת לעולם הגדול, מאוד פמיניסטית, אבל ממתינה לנשיקתו של הבחור הנכון - כפי שהמתינה גיבורת "שירת הסירנה" לנשיקתו של עופר, האקס המיתולוגי, בדמות השחקן הצעיר יאיר לפיד.
מי שהפכה לקול המזוהה ביותר עם תורת הנשיות התבגרה עם השנים, והפכה לכותבת מיומנת, מושחזת ודעתנית. היא מפגינה רוגע אינטלקטואלי בכתיבה ובתרגומים קלאסיים, אך גם לא נרתעת מהתבטאויות פרובוקטיביות בתוכנית הרדיו שלה.
בעוד שבועיים עולה לינור לראשונה על הבמה במסגרת "פסטיבל אישה" ה-16 בתיאטרון חולון, עם המופע "הבלונדינית הסודית" - על שם הספר שאיגד את טוריה המיתולוגיים על נשיות, אג'נדה, פוליטיקה ואהבה.
- איפה את היום מול המושג הגדול הזה של פמיניזם, שאת מזוהה איתו כל כך הרבה שנים?
"אני עדיין פמיניסטית נחרצת, אם כי כושלת לחלוטין. למרות שהסברתי הכול בצורה מאוד מסודרת, לא ממש הקשיבו לי. אני די מיואשת, כל פעם ממשהו אחר. לפעמים זה מדברים כבדים כמו הדרת נשים, ביטול חזקת הגיל הרך ופערים בשכר, ולפעמים אני מדוכאת מההיבטים הספורטיביים של מעמד האישה. היום לא סופרים אותך אם את לא רצה מרתונים בתור תחביב. זה בעיניי דיכוי נשים חמור ביותר".
- ומה עם המושג שוביניזם? האם גברים למדו ונרתעו?
"תגובתי המלומדת: חחחחח, ממש".
- יש מקום לחברויות עם גברים?
"תמיד היו לי חברים גברים, ותמיד דבקתי בנשים. נשים הן חברות טובות יותר כי הן אוהבות לדבר בטלפון, מבינות בדיוק על מה אני מדברת ונותנות לי להשחיל מילה. את החברים הגברים שלי אני צריכה לפגוש פנים אל פנים, כי למרות שהם לא סותמים את הפה, לדבר בטלפון נחשב בעיניהם חפירה".
- דרורית ורטהיים הצטרפה החודש ל"מועדון היורשות" - שרי אריסון, עפרה שטראוס וליאורה עופר. איך את רואה את השינויים בצמרת העסקית?
"אני לא מתעניינת בטייקונים, ולא אכפת לי מאיזה מגדר הם. יש לי עצבים חזקים, ואני לא נוטה להתעלף לנוכח ערימות של כסף. בקשר לנשים הללו - אם הן מעבידות הוגנות, משלמות מסים כחוק ולא מתעקשות לקרוא למקום העבודה 'משפחה' - אני מפרגנת על הווילה. ואם לא - אני מאחלת להן שישמינו".
- איפה השאירה אותך המחאה החברתית?
"מחאת הקיץ לא נגעה ללבי, כי מסביב לגרעין קטן של דרישות הגיוניות צמחה מעטפת גדולה מדי של מפונקים שחשבו שיוכלו לשכור דירה במרכז תל-אביב, בלי שותפים, ב-1,000 שקל בחודש.
"גם אני מעמד ביניים, וגם אני משלמת המון מסים, אלא שאני תמיד זוכרת את הברכה הקבועה שאבא שלי נושא באוזניי בכל פעם שאני מתלוננת על זה: 'אני מאחל לך שגם בשנה הבאה תשלמי הרבה מסים'.
"כעיתונאית שהיושרה של המקצוע יקרה ללבה, התאכזבתי לגלות שההפגנות הומצאו בחלקן על-ידי התקשורת, שהכריזה על מספר המפגינים עוד לפני שהתקיימה ההפגנה עצמה - כך נולדה 'הפגנת המיליון' לפני שמישהו בכלל יצא מהבית.
"אני תומכת בהקצאת דיור מוזל לזכאים ובחלוקה הוגנת של נטל המסים, אבל לטעמי האנשים שהיו באמת זקוקים לרפורמה - היו טרודים מדי במצוקות הקיום מכדי לנטות אוהל בשדרות רוטשילד".
- בעידן של יחסים מהירים שנוצרים בפייסבוק, עוד יש מקום לרומנטיקה?
"יש בכלל קשר? יש לי פייסבוק, אבל הוא עלוב. מדי פעם אני מעלה תמונה מטושטשת מהאייפון ומנסה, ללא הצלחה, לכתוב סטטוס מצחיק.
"בקשר לרומנטיקה, וואלה, אין לי מושג. מוסכמות הז'אנר, כלומר: רומנטיקה = ארוחת ערב לאור נרות, לא מדברות אליי. אני לא סובלת טיולים בים, לא מבינה את הצימרים עם הג'קוזי באמצע החדר, ושהרום סרוויס זה בעלי הבית, ולא נעים לך להטריד אותם.
"עייפתי מקלישאות, ובשנים האחרונות פיתחתי אלרגיה קלה לקומדיות רומנטיות. עזבו אותי משטויות של בנות 16. בשורה התחתונה, גבר צריך בסך-הכול להיות בן אדם. ורצוי מהסוג שלא יודע מה ההבדל בין מסקרה לפרקט".
- ומה בין ילדים לפייסבוק?
"לדעתי, הסיבה שרוב הילדים גרים באינטרנט היא שרוב ההורים מעדיפים שהבת שלהם תתכתב עם סוטים בפייסבוק, ורק שלא יצטרכו לשחק איתה מונופול. אנחנו מעודדים את הילדים לקרוא ספרים, כי ככה אתה גם נפטר מהם לכמה שעות, וגם יוצא יוקרתי".
- מה מפחיד אותך?
"הדבר שמטריד אותי ברצף בין האישי לפוליטי לקוסמי: לעלות קילו. הדבר שהכי מפחיד אותי: לעלות שניים".
- הבלונדינית הסודית, 20 שנה אחרי.
"הבלונדינית הסודית היא הפקצה השטחית שחבויה (או מתנוססת בגאון) בכל אחת מאיתנו, וזה השם שבו בחרתי לאוסף המאמרים שלי, שיצא לאור לפני 17 שנה. כיוון שהוא שם טוב, וחבל לבזבז אותו, הוא נבחר להיות שמו של המופע שאני מעלה עם חברתי תמר גלעדי, שבו אני אדבר והיא תשיר.
"הייתי שמחה לומר שאחרי 25 שנה, שבמהלכן צברתי כתיבה עיתונאית, 4 ספרים, 3 סדרות טלוויזיה, תוכנית רדיו ותרגום דיקנס ואוסטן, הפכתי להיות נשואת פנים, קדורנית-במידה, עוסקת רק בדברים שברומו של עולם ולא יודעת איך נראה סניף של זארה מבפנים. למרבה הצער זהו כנראה שקר גס.
"לחזור? בכלל לא הלכתי. אני מהגגת למחייתי פעמיים בשבוע בתוכנית 'המילה האחרונה' בגלי צה"ל, יחד עם קובי אריאלי, כך שהזמן לא הפך אותי לשתקנית. המופע נולד כי תמר ואני מדברות על זה שנים, וסוף-סוף הבנו שהגיע הזמן להפגין רצינות, ולבצע. במידה מסוימת, המופע הוא המשך של הטורים האישיים שלי, עם תוספות והפתעות. אפילו כתבתי שיר במיוחד".