הפצצה שהטילה היום ועדת הריכוזיות מסתתרת בסעיף 2.1.3 להמלצות - הגדרת תאגיד ריאלי משמעותי. מהמלצות הביניים החלביות יחסית היו שני שינויים: קריטריון ההכנסות הוחמר לעומת דוח הביניים, ונוסף סעיף חדש - היקף האשראי שהתאגיד צורך בישראל. הסעיף הראשון מכניס את אייפקס ויחייב אותה למכור את תנובה. הסעיף השני פוגע בליאורה עופר ושרי אריסון ויחייב אותן להחליט מה למכור. אריסון תצטרך לבחור בין בנק הפועלים לשיכון ובינוי; עופר תצטרך לבחור בין מזרחי טפחות ומליסרון. בוועדה לא מתרגשים. שיפרעו אשראי במיליארדי שקלים ואז לא תהיה בעיה, אומר חבר ועדה.
אם נוסיף לכך את המכירות שהתחייבו כבר מהמלצות הביניים - צדיק בינו את פז או הבינלאומי, נוחי דנקנר את כלל ביטוח ויצחק תשובה את הפניקס - נקבל מדף מלא וגדוש בשש חברות מהגדולות במשק, כולל שתי חברות ביטוח, שני בנקים בפוטנציה, קונצרן מזון וחברות נדל"ן ענקיות.
האם שינויי הבעלות האמורים באמת יצמצמו את הריכוזיות ויגדילו את התחרות? בכלל לא בטוח. מה שבטוח הוא שתהיה כאן חגיגת קניות ומכירות שלא נראתה מאז 2006, כשהבנקים מכרו את הקופות והקרנות. גם אז, אגב, שמענו סיסמאות יפות על תחרותיות ובסוף הציבור שילם את המחיר בעלייה בדמי ניהול. בשני המקרים מוביל נתניהו את המהלך - אז כשר אוצר, היום כראש ממשלה.
לצד החמרת הדרישות בהפרדת חברות ריאליות ופיננסיות, הקלה הוועדה מאוד את דרישות הממשל התאגידי מחברות הפער, ויש שיגידו שהוציאה את העז. סעיפים נוקשים כמו הצעת רכש כפויה או חובת אישור באישור אסיפת בעלי מניות במקרים של החלטות חשובות כמו רכישה וגיוס הון או חוב, נעלמו מהדוח הסופי. גם הגדרת חברת הפער עצמה ירדה לחברה בה בעל שליטה מחזיק פחות מ-33% בהון דרך חברה ציבורית אחרת במקום 50% בהגדרה המקורית.
ולסיום, פרק הממשל התאגידי בדוח רצוף פסקאות ממורקרות בצהוב - התנגדויות רשות ניירות ערך. נראה כי בכל אחד מהסעיפים כמעט דעת הרגולטור האחראי על ממשל תאגידי בישראל הייתה שונה לגמרי מעמדת רוב חברי הוועדה. איך זה מסתדר עם השכל הישר? איך קורה שהגוף האחראי על יישום המסקנות מתנגד לרובן? לוועדה הפתרונים.