צעירים משכילים המחפשים מקצוע עם הילה, נתקלים לעתים באפשרות לכהן כעוזר פרלמנטרי של חבר כנסת אך דוחים אותה על הסף. "פוליטיקה וקומבינות זה לא בשבילי", הם יגידו, "לא משנה כמה גבוה השכר".
"מדובר במקצוע שהציבור פיתח לגביו סדרה של מיתוסים שגויים", מסבירה מיכל שיר, מנכ"לית המרכז הישראלי להכשרה פוליטית. "התפקיד נתפס כ'מלוכלך', בשל הסטיגמה של הציבור על המערכת הפוליטית ועל הפוליטיקאים. אגב, חלק לא מבוטל מהמיתוס הזה יושב על הנחת העבודה השגויה, שהעוזר הפרלמנטרי הוא גם העוזר הפוליטי של חבר הכנסת".
- מה ההבדל בין עוזר פרלמנטרי לעוזר פוליטי?
"עוזר פוליטי עוסק בעבודת שטח מול המפלגה והבוחרים. הוא מלווה את חבר הכנסת באירועים פוליטיים וקובע פגישות וכנסים עם ציבור הבוחרים. לעומתו, העוזר הפרלמנטרי עוסק בעבודה הפרלמנטרית בכנסת: כתיבה והגשה של הצעות חוק, שאילתות, הצעות לסדר, פניות ציבור, מליאה, ועדות וכדומה. למעשה, זהו תפקיד שדורש יכולות מקצועיות גבוהות, זריזות ויצירתיות, ועל-פי-רוב מגיעים אליו צעירים אידאליסטים, שבוער להם לשנות ולשפר".
לי קטקוב, עוזרת פרלמנטרית של חבר כנסת מהליכוד, מחזקת את הדברים. "עוד כסטודנטית ליחסים בינלאומיים ולמדע המדינה חלמתי לכהן כעוזרת פרלמנטרית בכנסת. עשיתי התמחות בכנסת במסגרת קורס באוניברסיטה, והחלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות. העולם הזה פשוט קסם לי וריתק אותי. בעיקר מושך לראות את 'מאחורי הקלעים' של תהליך העברת החוקים בכנסת. כשאתה שותף לכך יש תחושת סיפוק אדירה של הטבעת חותם והשפעה".
לא חייבים ויטמין פי
- איך נראה יום בחיי עוזר פרלמנטרי?
שיר: "חבר כנסת זכאי לשני עוזרים פרלמנטריים, כך שהעומס המוטל על כל אחד מהם עצום. הם עוסקים בעבודה פרלמנטרית שוטפת בוועדות השונות, בכתיבת הצעות חוק, בשאילתות ובהצעות לסדר יום, בעבודת מליאה, במענה לפניות הציבור, בסידור לוח הזמנים של חבר הכנסת, ולפעמים גם בממשק מול עיתונאים ובעבודה מול גורמים בכנסת (מנהלי ועדות, מחלקה משפטית), בהכנת חומרים לקראת דיונים מקצועיים ובליווי חבר הכנסת בפגישותיו. למעשה, העוזר הפרלמנטרי הוא בעצם העיניים, האוזניים והידיים של נבחר הציבור".
קטקוב: "אין ספק שמדובר בתפקיד עם עומס עבודה גדול, אבל הדינמיות שלו ממכרת מאוד. האקשן התמידי הזה מייצר אדרנלין והתרגשות בכל פעם שחבר הכנסת שלי עומד במליאה ומעלה להצבעה חוק שמתקן עוול. יש גם תחושת גאווה אינסופית, כשהוא מודה מעל הדוכן לכל מי שעסק במלאכה ובין היתר גם לעוזריו הפרלמנטריים, שעשו עבודה קשה מאחורי הקלעים כדי שהחוק יעבור".
- איך מתקבלים לעבודה כזו, ויטמין פי?
קטקוב: "זהו אחד המיתוסים השכיחים ביותר לגבי התפקיד שלנו. הוא נובע מכך שהמשרה המבוקשת הזו היא משרת אמון, שלא נמצאת באתרי הדרושים או במודעות הדרושים בעיתון. כלומר, זו לא משרה שמשיגים בפרוטקציה, אבל היא כן משרה שעוברת מפה לאוזן. ברוב המקרים זה קורה כשסטודנט, במסגרת לימודיו האקדמיים, עושה התמחות אצל חבר כנסת מסוים - זה כשלעצמו פתח לו דלת לקשרים ולנגישות למידע (כשעוזר אחר עוזב ומשרה מתפנה). אני מכירה לא מעט עוזרים פרלמנטריים שכך השיגו את המשרה".
- האם זו עבודה מקצועית נטו, או שהעוזר צריך להאמין באג'נדה של חבר הכנסת?
שיר: "מרבית העוזרים בכנסת אכן שייכים לאותו עולם אידיאולוגי של חבר הכנסת שלהם. זה נובע מהסיבה הפשוטה, שאם עוזר צריך לקדם הצעת חוק של רעיון עקרוני שהוא מתנגד לו - יהיה לו קשה יותר מצפונית לתפקד ולשרת את חבר הכנסת. יחד-עם-זאת, עניין זה משתנה מחבר כנסת אחד למשנהו, יש חברי כנסת שלא יעלה על דעתם להעסיק עוזר שאינו בעל אותן דעות, ויש חברי כנסת שאכפת להם רק שהעוזר יהיה מקצועי ורציני - ללא קשר לדעותיו".
לא עובדי מדינה
- האם העוזר נהנה משכר גבוה?
שיר: "גם זו טעות שכיחה שיושבת על התדמית השלילית, שכביכול עוזרי הפוליטיקאים כמו הפוליטיקאים נהנים מ'מנעמי השלטון'. בפועל, עוזר זוטר מקבל כ-7,000 שקל ברוטו לחודש ועוזר בכיר מקבל 10,000 שקל ברוטו לחודש, כשההחלטה מתבצעת על-פי דרגת התואר האקדמי (תואר ראשון/שני) או על-פי ותק בתפקיד".
קטקוב: "המעמד שלנו בהקשר זה הוא סוג של ייצור כלאיים: אנו כעוזרים פרלמנטריים נמצאים בכנסת ומקבלים שכר מהכנסת, אבל למעשה אנו עובדים של חר הכנסת ומועסקים על-ידו. המשמעות היא שעוזר פרלמנטרי לא מקבל את כל ההטבות והתנאים שלהם זכאים עובדי מדינה".
- האם חייבים להיות בעלי השכלה אקדמאית?
שיר: "היום ברוב העבודות במשק יש דרישת סף מינימלית לתואר ראשון, ודרישה זו נכנסה גם בכנסת. חברי הכנסת, כמו כל מעסיק המחפש לעצמו את העובד הטוב ביותר, מחפשים כמעט תמיד סטודנט או בעל תואר אקדמאי. יתרה מזאת, על מנת להמשיך ולהתקדם בתוך המערכת הפוליטית צריך להיות בעל תואר".
- בשורה התחתונה, מה את מציעה לצעיר מתלבט: כדאי או לא כדאי לעסוק בתפקיד זה?
שיר: "עוזר הפרלמנטרי נמצא בצומת קבלת ההחלטות של המדינה. מעצם עשייתו הוא נחשף לדמויות רבות, ותוך זמן קצר יחסית הוא מייצר לעצמו רשת קשרים ענפה ואיכותית שתלווה אותו לאורכה של הקריירה הציבורית שלו. הקושי בתפקיד מתרכז בלחץ המתמיד ובמולטי-טסקינג: הוא חייב להספיק מגוון רחב של נושאים במעט מאוד זמן, כשברקע קיימת גם תחרות גבוהה בין חברי הכנסת".
קטקוב: "זהו תפקיד מרתק ודינמי עם תחושת שליחות שמורגשת יום-יום, כשהיופי של התפקיד מונח בגיוון שלו. עוזר פרלמנטרי משוחח עם פונים מהציבור, עונה לטלפונים, מבצע עבודות פרלמנטריות, מסייע לחבר הכנסת מול המדיה ועוד - כך שזהו תפקיד אידאלי למי שאוהב ורסטיליות ושינוי בחייו המקצועיים".