בעונה שעברה יצא חזי מגן ממשרדי הבקרה התקציבית כשהוא מחזיק בידיו חתיכת נייר שכל בעלים בכדורגל הישראלי יכול רק לחלום עליה. על חתיכת הנייר התנוסס אישור של הבקרה שמאשר למגן, הבעלים של בני יהודה, למשוך כסף החוצה מהחשבון של הקבוצה ולקחת אותו לכיסו הפרטי. מיליון וחצי שקל משך מגן החוצה מהקבוצה כשפדה את שטרי ההון שהופקדו בבקרה התקציבית.
מה כל כך יוצא דופן בעובדה שבעלים שמשקיע במשך שנים כל כך הרבה כסף מכיסו, יוכל מדי פעם לצ'פר את עצמו? לכאורה לא אמור להיות שום דבר בעייתי. למעט העובדה שקבוצות כדורגל לא מוגדרות כעסק רגיל. הן מוגדרות כמלכ"רים, וכל עוד העסק אינו רווחי באופן שוטף וקבוע (וכדורגל ישראלי הוא לא עסק רווחי) - אין לבעלים שום סיכוי לראות את הכסף שהשקיעו כהלוואה חוזר אליהם, או יוצא החוצה מהחשבון של הקבוצה.
אבל מאחר שאת המוח היהודי המציאו קצת לפני שהמציאו את הבקרה התקציבית, בואו ניתן קצת יותר קרדיט לבעלי הקבוצות. מבדיקה של "גלובס", מתברר שלא מעט בעלי קבוצות או מנהלים בקבוצות מוצאים שיטות מתוחכמות להוצאת כספים החוצה. ברוב המקרים מדובר אמנם בכספים שנועדו להקטין מעט את ההפסדים שלהם, אבל גם בשיטות שמאפשרות "לפרגן" שכר לבעלי תפקידים כאלו ואחרים במועדון, לכספים שיוצאים החוצה למקורבים, ואפילו לאוהדים. השיטות ידועות לגורמים המנהלים את הכדורגל הישראלי ("חלק מהן הומצאו על-ידי אנשים שיושבים היום בהתאחדות", מסביר גורם בכיר בכדורגל הישראלי). חלק מהן, הם היו מוכנים לחלוק מעל דפים אלו.
***
1. שיטת הסוכן האישי. העברות שחקנים הן השיטה הכי נוחה ופופולרית כיום בקרב בעלי קבוצות או יו"רים/מנהלים להוציא כספים החוצה, מאחר שמעורב בהן בדרך כלל גורם שלישי. העברת שחקן כוללת את הכסף המוצהר שהקבוצה המוכרת צריכה לקבל תמורתו ולהכניס לתזרים ההכנסות, כאשר חלק מהסכום מופרש אוטומטית לדוח ההוצאות, לטובת הסוכן שסגר את העסקה. "יש בעלים וראשי קבוצות שעובדים עם סוכנים קבועים, שלמעשה משמשים כאנשי קשר או אנשי קש של אותן קבוצות ודרכם הם מוציאים כסף החוצה", מסביר גורם בכדורגל הישראלי. "בכסף שמקבלת הקבוצה עבור השחקן אי אפשר לגעת, כי הכסף הזה חתום בהסכם בין המועדונים, וצריכה להיות התאמה בין מה שהקבוצה מקבלת, לבין מה שנכנס לחשבון שלה. על אותם 10 או 15 אחוז עמלת סוכן, הקבוצה והסוכן כבר מסתדרים ביניהם".
איך זה עובד בפועל? לצורך העניין ניקח דוגמה שבה קבוצה X מוכרת שחקן במיליון אירו, בתיווכו של הסוכן הקומבינטור Y. בדוח ההוצאות הרשמי שלה, היא מדווחת על "עמלת סוכן" בגין העסקה בגובה "מקובל" של 15%, כלומר 150 אלף אירו. אבל מרגע שאותם 150 אלף אירו עוברים מהחשבון של הקבוצה אל הסוכן, הם יוצאים למעשה מהפיקוח של ההתאחדות והבקרה. ומהנקודה הזאת, בעלי הקבוצה והסוכן יכולים "להסתדר" על איזה נתח יקבל כל אחד מאותם 150 אלף אירו.
בחלק מהמקרים בכלל לא מעורב פיזית סוכן בהעברה, והיא נעשית בין שני הבעלים, זה של הצד הקונה וזה של הצד המוכר. ובכל זאת חלק מהכסף של העסקה מדווח לבקרה תחת סעיף "עמלות סוכנים". לא כדאי לזלזל בעמלות סוכנים: לפי דוח רשם העמותות, בני יהודה שילמה בשנת 2010 סכום של 798,000 שקל שהוגדרו כ"עמלות סוכנים". במלים אחרות, קצת יותר מ-5% מההוצאות של בני יהודה באותה שנה היו על עמלות לסוכנים.
2. שיטת הסוכן בחו"ל. "כספים שיוצאים מחוץ לגבולות המדינה הם הדרך הכי בטוחה להחזיר חלק מהכסף בחזרה לידיים של הבעלים או בעל תפקיד בקבוצה", מסביר הגורם מהכדורגל הישראלי. "סוגרים העברת שחקן ישראלי, כאשר הפעם עמלת הסוכן המדווחת עוברת לסוכן שחקנים בחו"ל. ברגע שהכסף עובר לחו"ל, אין שום אפשרות לעלות עליו. ואז מה שנשאר לסוכן זה להעביר חלקים ממנו בחזרה ליו"ר הקבוצה, המנכ"ל או לבעלים". אחד מסוכני השחקנים הידועים בארץ מספר כי "יש סוכנים ישראלים שמחזיקים חברות בחו"ל, למשל קפריסין הוא מקום מאוד נוח, ומעבירים את הכסף של העמלות לשם".
3. שיטת היועץ. בשנה שעברה הגיע תומר סיני למשרדי הבקרה התקציבית והפקיד לעצמו חוזה של 40 אלף שקל לחודש בהפועל פ"ת, תחת התפקיד "יועץ מקצועי" (למרות שאין תיעוד להבנה או הישגים יוצאי דופן של סיני בכדורגל הישראלי). סיני, שהיה חלק מהעמותה שניהלה את המועדון, ניצל את העובדה שאין למעשה שום חוק שיכול למנוע מבעלי תפקידים במועדוני כדורגל לקבל שכר עבור עבודתם.
את מה שעשה סיני עושים גם בעלי קבוצות. לאחרונה התקבל דיווח לפיו בעלים של אחת מהקבוצות הגדולות והמתוקשרות בליגה, "מינה בשכר של מאות אלפי שקלים בשנה" שותף עסקי שלו מחוץ לענייני הכדורגל, גם הפעם על תקן של יועץ. "השכר הזה יוצא מהקבוצה בצורת משכורת, ישר לחשבון של החברה של השניים שבה גם שותף הבעלים", אומר הגורם. בעייתי? "במקרה כזה, לבקרה התקציבית אין שום רצון ועניין להתערב", מסביר יו"ר הבקרה התקציבית, רו"ח עופר אורליצקי. "מבחינתי, כל עוד לבעלים יש בטוחות לשכר שהוא רוצה לתת לאותו בעל תפקיד, אין לי שום בעיה ולא מתפקידי להגיד אם הכסף מיועד למישהו שמוכשר לתפקיד או שאינו מוכשר לתפקיד".
4. הקופה הקטנה. אחד מהמנהלים בקבוצות הבכירות בארץ הופתע לגלות לא מכבר שכספים של הקבוצה מגיעים אפילו ל"אוהדים". באחת מהנסיעות של הקבוצה למשחק גביע אירופה בחו"ל, התברר שהקבוצה צירפה לסעיף "הוצאות הנסיעה" גם כמה כרטיסי טיסה שרכשה לאוהדים, שנחשבים לאנשי שלומו של הבעלים. "זה לא נגמר בזה", אומר אותו מנהל. "בזמן שאותם אוהדים ישבו ביציע באצטדיון לקראת המשחק, עבר נציג של הבעלים ביניהם, וכל אחד מהם קיבל מעטפות עם כסף כיס למהלך השהייה בחו"ל. ככה קונה הבעלים אוהדים שיתמכו בו אחר כך ביציע".
מאיפה הגיעו הכספים האלו? "מהקופה הקטנה של המועדון. מהקופה הקטנה יוצאים סכומי עתק שאין עליהם פיקוח. בכל נסיעה לחו"ל היה מגיע אחד ממנהלי הקבוצה וטוען שהוא צריך אלפי אירו לטובת ההוצאות השוטפות, מהשכרת מכוניות ועד כל דבר אחר. בפועל לאף אחד לא היה מושג כמה כסף באמת יוצא וכמה כסף הולך לאותו מנהל לכיס".
5. הספק החיצוני/ניפוח הוצאות. באחת מהקבוצות היותר קטנות בליגת העל התקבל דיווח על מחנה אימונים של פחות משבוע בחו"ל. העלות: 458 אלף שקל. "קבוצות מדווחות לבקרה על הוצאות עתק שלא קשורות למציאות", מסביר גורם בכיר בכדורגל הישראלי. בעלים של קבוצה יכול להכניס לדו"ח ההוצאות שלו, למשל, 500 אלף שקל בשנה על סעיף "הסעדה", כלומר קייטרינג לקבוצה, מזון במהלך נסיעות, אימונים וכו'. בפועל, מאחורי הקלעים הוא "מסתדר" עם בעלי חברת הקייטרינג, מולו הוא נמצא ביחסי עבודה קרובים בעסקיו הפרטיים. "ממחנה אימונים בחו"ל כל מה שצריך להביא זה כמה קבלות פיקטיביות ממישהו שיוכיח שכביכול הכסף הזה שולם במחנה".
***
כמה מהשיטות שהובאו כאן הן מדגם קלוש מתוך אינספור שיטות אחרות להוצאת כספים ממועדוני כדורגל. "עם כל הכבוד לבקרה התקציבית שמתגאה בזה שהיא מפקחת על הכספים, אין לה שום יכולת לדעת באמת מה קורה בחשבונות של הקבוצה", מסביר מנהל קבוצה בכיר בכדורגל הישראלי. לבקרה יש סמכות לדרוש הפעלה של משרד חקירות שיבחן את החשבון של הקבוצה (כמו בזמנו, כשנבדק חשבון הבנק של הפועל ר"ג עם סיפור ירון קוריס), "אבל ברוב המוחלט של המקרים, הבקרה לא יודעת באמת לאן הולך הכסף, והיא חיה בעצם מאותם דיווחים של רואי חשבון של הקבוצות, שחלק מהם מנוסים מאוד בלתחמן את המערכת".
גורם בכיר בכדורגל הישראלי מסביר ש"גם בבקרה התקציבית עצמה יודעים שהקבוצות עושות עם הדוחות מה שהן רוצות. הכסף עף לכל הכיוונים, כל מי שרוצה לקחת כסף לכיס שלו, ייקח אותו, בדרך זו או אחרת".
יש הרבה שאלות לא פתורות בתקופה האחרונה ותהיות לגבי המניע של כל מיני גורמים להיות מעורבים בכדורגל הישראלי, שהפתרון שלהן יכול לשפוך אור על הרבה דברים שקורים כאן.
שאלה מס' 1 שאיתה אפשר להתחיל: איך ייתכן שאלי טביב הסכים לשלם סכום מופרך של 1.5 מיליון אירו למכבי פתח תקווה, שמנוהלת בידי חברו עמוס לוזון, על מחצית הכרטיס של עומר דמארי.
השיטה החוקית להוציא כסף
אלי טביב? "הוא לא יוכל לממש את שטרי ההון של הפועל תל אביב"
המנגנון היחיד שמאפשר לבעלים להוציא החוצה כספים בדרך חוקית ממועדוני כדורגל, הוא באמצעות בקשה לפדות את "שטרי ההון" שלהם. שטרי ההון הם למעשה חלק מהלוואות שנתנו הבעלים במהלך השנים לקבוצה - ובשונה מכספים שהועברו על-ידי הבעלים ונרשמו בספרי החשבונות כחלק מההכנסות ואותם כבר לא יראו הבעלים לעולם - שטרי ההון מוגדרים ככספים שניתן יהיה למשוך, "במידה והבעלים יוכיח לבקרה התקציבית מעל כל ספק שמשיכת הכספים לא תפגע בהתנהלות של הקבוצה בעתיד הקרוב ולא תגרום לה נזק". או במילים אחרות, בתנאי שהקבוצה אינה גירעונית ולזכותה נזקפות היתרות המתאימות בחשבון הבנק.
בהפועל ת"א, למשל, קבע בית המשפט בעת פסיקתו בסכסוך בין מוני הראל לאלי טביב, כי עם העברת הקבוצה לידיו של טביב, הוא מקבל לידיו גם את שטרי ההון של מוני הראל - כלומר, טביב יכול למשוך החוצה מחשבון הקבוצה, בכפוף לאישור הבקרה התקציבית, את הכספים שרשם הראל כשטרי ההון. אגב, לא כסף קטן בכלל: שטרי ההון שרשומים כרגע בהפועל עומדים על כ-20 מיליון שקל. האם זה אומר שטביב אכן יצליח למשוך כספים החוצה מהפועל בצורת שטרי הון - במיוחד לאור העובדה שהקופה של הפועל עדיין מנופחת מכספי ליגת האלופות?
יו"ר הבקרה, עופר אורליצקי, אומר חד-משמעית: "לא. להבדיל ממה שכולם נוטים לחשוב, טביב לא יוכל למשוך כסף החוצה כי בשונה מתחילת העונה - היתרות בחשבון של הקבוצה כבר לא כאלה גדולות, ומבחינת הבקרה הוא יצטרך את הכסף הזה כדי להעמיד תקציב לעונה הבאה". לפי אורליצקי, הסיכוי היחיד של טביב כרגע לעשות אקזיט מהפועל ת"א הוא רק אם ימצא רוכש שישלם לו כסף עבור הקבוצה, "ואז כל הסכום של הרכישה ילך לכיס של טביב".
גם בעלים של קבוצות אחרות ממהרים בשנתיים האחרונות לרשום שטרי הון, במידה ותיפול לידיהם הזדמנות למשוך כסף החוצה. בני יהודה רשמה 1.5 מיליון שקל כשטרי הון (אותם משך חזי מגן החוצה); אפילו הפועל ר"ג הקטנה דאגה לרשום שטרי הון בסך 2 מיליון שקל; מכבי פ"ת רשמה 535 אלף שקל כשטרי הון נכון לדצמבר 2010, וב-מ.ס אשדוד רשומים נכון לאותו מועד שטרי הון בסך 3.73 מיליון שקל.
אגב, בני יהודה קיבלה אישור למשוך את הכסף אחרי שהראתה שהיא מועדון רווחי באופן רציף. בין 2007-2010 היא סיימה שלוש מתוך ארבע עונות ברווח של מעל מיליון שקל בכל עונה, כולל את שנת 2010 ברווח שיא של 2.242 מיליון שקל. כשבחשבון העמותה הצטבר נכון לדצמבר 2010 סכום של 4.58 מיליון שקל בפלוס, לא היתה שום סיבה לבקרה למנוע מחזי מגן להוציא את שטר ההון שלו.
מפת קשרים אפלה: מי באמת שולט בכדורגל הישראלי?