האם בטולוז נולדה מחדש התנועה הציונית הצרפתית? האם הטרוריסט המנוול מוחמד מראח, שרצח בטווח אפס שלושה ילדים תמימים ומורה בבית הספר "אוצר התורה" יהיה שלא בטובתו בנימין זאב הרצל המודרני של יהודי צרפת, שיניע נחשול של עליית מאות אלפים מבני עמנו להשתקע בארצנו הקטנה, ולשגשג בה בעזרת הסוכנות היהודית ומאמציו הבלתי נלאים של סגן שר החוץ ח"כ דני איילון? ובכן, הסיכויים שזה יקרה שווים בערך לסיכויים שבצרפת תתחולל פרשת דרייפוס חדשה.
כמה וכמה טעמים עמנו לכך שגם הפעם לא תהיה ברית בין טרור אסלאמי וציונות. ראשית, הפסיכולוגיה של יהודי צרפת והציבור הלא-יהודי. מאז פרשת דרייפוס המקורית, דרך משטר וישי ועד הרצח בטולוז חששו יהודים אינסטינקטיבית מעוינות של הימין הקיצוני במדינה זו, והרצח סיפק דווקא נחמה פורתא בנושא זה. מארין לה-פן לא מביאה להקצנה בעמדות אנטישמיות ואנטי-ישראליות.
החזית הפופולרית של לה-פן הבת התעדנה מאוד ביחס ללה-פן האב, ואפשר אפילו לראות בה בעלת ברית כמעט טבעית ליהודי צרפת. החשש הפסיכולוגי הגדול, אני מעז לנחש, הוא מפני העוינות של הציבור הנוצרי במדינה. מהמוסלמים הם אינם מצפים להרבה.
לאורך כל ההיסטוריה, פגיעתה של האנטישמיות הייתה בעיקרה נפשית-מנטלית. היהודי השתדל לחקות את שכניו ולחוש שווה להם מאז תנועת ההשכלה במאה ה-18, והמחיר הנפשי של הידחות על ידי הרוב היה הגבוה ביותר. מוסלמים קיצונים הם אמנם איום פיזי רצחני, אך לא איום על האני של היהודי הצרפתי. אם כבר, השמאל הרדיקלי הוא עניין קשה בהרבה להתמודדות נפשית של היהודי ה"מתבולל".
בפיגוע בטולוז ראינו בעיקר את היהודים המסורתיים, הממוסדים, שמתחזקים בדתם. היהודים החילונים חשים כנראה מצוקה גדולה יותר מול עמדות השמאל בצרפת, שהן ביקורתיות ביחס לישראל. אם בכלל, כאן אולי טמון פוטנציאל מסוים לציונות יהודית צרפתית, בייחוד אם פרנסואה הולנד, המועמד הסוציאליסט, ינסה לבדל את עצמו מהנשיא סרקוזי גם במדיניות חוץ.
הגירה - התאבדות כלכלית
שנית, הכלכלה כמובן. שיעור האבטלה בצרפת הוא כ-10% ובקרב צעירים 22%, חוקי העבודה עדיין נוקשים, החוב הממשלתי גבוה מאוד, והתחושה הכללית היא עדיין שאין לאן להשתפר. השאלה היא היכן האבטלה בקרב יהודים. ובכן, הידיעה העדכנית ביותר שליקטנו בנושא זה היא מ-2005, וגם היא לוקה בחסר. לממשלה ולממסד היהודי אין עניין בפירוט כזה. בפריז קיים ארגון שנקרא "משרד השבת" שמסייע למחפשי עבודה יהודים, והוא דיווח על עלייה חדה באבטלה יהודית ב-2004.
איך הוא יודע? ברבעון האחרון של 2004, מספר הפונים אליו הוכפל ביחס לשנה הקודמת. לכמה? 1,200, מהם 755 פונים חדשים - מתוך קהילה של כחצי מיליון יהודים.
נו, זהו כמובן ארגון יהודי ממוסד, והסיכוי שהוא משקף את ה"קהילה" קרוב לאפס. הארגון עצמו הצליח למצוא עבודה אצל מעסיקים יהודים למחצית מהפונים אליו. מותר להניח ששיעור האבטלה האמיתי בקרב יהודים נמוך מאוד ביחס לשיעור האבטלה הכללי מפני ששיעור היהודים בעלי מקצוע חופשי עירוני גבוה יותר, וגם שיעור היהודים העצמאים גבוה יחסית, ומנגד קשה למצוא יהודים רבים בתעשיות המסורתיות. ללא ספק, זו קהילה של עורכי דין, רופאי שיניים, סוחרים, יועצים פיננסיים וכיוצא באלו.
הגירה לישראל מבחינתם משולה להתאבדות כלכלית, גם אם הם קרובים לגיל פנסיה, ועדיין לא הזכרנו את המנטליות והתרבות. ישראל אינה גן עדן ליהודי צרפתי מהמעמד הבינוני, גם אם הוא מודע ליהדותו. צרפת אינה שם נרדף לסובלנות כמו מדינות אנגלו-סקסוניות, אך היא רפובליקה שגאה בהומניות שלה. דירה בנתניה ובאשדוד היא השקעה טובה לכל צרה, נופש נחמד כל ימות השנה. מגורים בנתניה? טולוז אינה גדולה בהרבה, אך היא נעימה בהרבה. ופריז אינה נתניה. ועוד לא הזכרנו את האיומים הקיומיים של קברניטינו ביחס לאיראן. ברנאר אנרי-לוי ישתקע בישראל רק בתרחיש קיצוני, ממש כמו וודי אלן, להבדיל.
zukiro@gmail.com