בגילי הדי מתקדם, ולאחר שנים לא מעטות בעיתונות, חשבתי שכבר אי-אפשר להפתיע אותי. אבל אז בא עו"ד אלדד יניב והוכיח שטעיתי. ביום שישי האחרון (20.4.12) פורסם ב"הארץ" ראיון אתו. התחלתי לקרוא את הראיון אתמול (א'), וכבר לאחר כמה משפטים הבנתי שמדובר במסמך יוצא דופן באופן חריג ובעל חשיבות עליונה.
רב-אלוף המניפולציות
כמו בכל ראיון, גם כאן, כמובן, יש אינטרס. מדובר בחלק ממסעו של יניב לניקוי תדמיתו כמשרתם המסור מדי של פוליטיקאים ועשירים. אבל בתוך כך מתאר יניב מעשים שלו ושל אחרים שהם על גבול הפלילים, ואולי אף מעבר לו. האם זה הדבר האמיתי - או שיניב, רב-אלוף המניפולציות התקשורתיות, עושה פה שוב את אחד הטריקים שלו?
את רוב הקריירה הלוביסטית-משפטית שלו עשה יניב כעוזרו הקרוב, אולי הקרוב ביותר, של אהוד ברק בתפקידיו השונים. לא משנה מה היה תוארו של יניב, הוא תמיד עסק באותם הדברים: קידום האינטרסים של ברק באמצעות שיפור תדמיתו, ובמקביל השחרת פניהם של יריבים. היום מביע יניב צער על העוול שגרם ביודעין לאנשים רבים, ומקיים ביקורים אצל קורבנותיו כדי לקבל מהם מחילה.
"יכניסו אנשים לכלא"
"בעתיד המאוד לא רחוק יכניסו אנשים לכלא על דברים שאני עשיתי", אומר יניב בראיון. קשה לדעת איך לאכול את האמירה הזאת, אבל דבר אחד נראה ברור לחלוטין: זו אמירה האומרת דרשני. יש כאן מעין הודאה בביצוע מעשים פליליים, ואין צורך לחכות ל"עתיד המאוד לא רחוק", כדי לרדת אל שורשיה של האמירה הזאת, על כל הסתעפויותיה אצל פוליטיקאים ואנשי עסקים.
חצי מיליון הדולר של ברק
יניב מספר, בין השאר, על חצי מיליון דולר שקיבל ברק מאיש העסקים היהודי-אוסטרי מרטין שלאף. הכסף ניתן, לפי יניב, לצורך הסיבוב השני בבחירות לראשות הממשלה ב-1999. "משום שכלל לא היה סיבוב שני באותן בחירות, שלאף רצה לדעת מה עשו עם הכסף שלו", מספר יניב. עד היום הוא, ואחרים, לא ממש יודעים.
אומ"ץ דורשת חקירה
תנועת אומ"ץ ("אזרחים למען מינהל תקין") הודיעה אתמול כי שיגרה ליועץ המשפטי לממשלה "בקשה לחדש חקירה בפרשת קשריו של שר הביטחון ברק ואיל ההון שלאף".
אין ספק כי חקירה כזאת מתבקשת, במיוחד לנוכח העובדה שעכשיו יש למשטרה עד מדינה בדמותו של יניב, המוכן לדבר על כל הידוע לו, וזה לא מעט. אבל החקירה צריכה להתרחב גם מעבר לברק, כי יניב מדבר גם על אנשי עסקים ופוליטיקאים רבים אחרים.
אצל יניב קשה לדעת מה מניע אותו, אבל זה גם לא חשוב. אם ירצו לטפל בדבר הזה נכון, אז הראיון אתו יכול להיות ציון דרך חשוב במאבק נגד השחיתויות במרחבי היחסים בין הון לשלטון.
האם יימצא ליהודה וינשטיין הרצון, או האומץ, ללכת על זה?