התעלול הפוליטי של הלילה האחרון הוכיח את מה שכבר ידענו מזמן - יש שלושה סוגי ליכוד בכנסת ה-18: הליכוד המקורי, אורגינל - שם גרים בכיף בגין לצד פייגלין ודנון לצד כחלון, ישראל ביתנו - הליכוד הקשה, בלי התחפושות, וקדימה - ליכוד רך.
כי מעפר באת ולעפר תשוב - ובמקרה של קדימה מהליכוד באה ואל חיקו שבה, כביציות ששבו והתאחדו ברחם החמים והנעים של הממשלה.
קדימה לא הצליחה להוות לא אופוזיציה ולא אלטרנטיבה. היא משולה לאותו נהג הנוסע בצדו השמאלי של הכביש במהירות של 70 קמ"ש - היא לא הייתה שייכת לשם והפריעה לתנועה.
כדי להוות אלטרנטיבה לממשלה, יש להציג חלופה שמבוססת על ארבעה עמודי-תווך: חלוקה מחודשת של העושר הלאומי, חלוקת הארץ, הפרדה בין הדת והמדינה והגדרה מחודשת ליחס בין סביבה לחברה - אלה הם המרכיבים של שמאל סוציאל-דמוקרטי נורמאלי ואין בלתם. קדימה כשלה בכל אלה ולכן לא נתפסה כחלופה רצינית לממשלת הימין הקפיטליסטית של נתניהו.
גם התבונה הפוליטית, יש לומר, לא מובנת עד הסוף: מי שהתחיל את דרכו הפוליטית כשר בטחון בממשלת הליכוד עשה את כל דרך החתחתים הפוליטית (פרישה מזוגזגת מהליכוד, הפסד ללבני ואז נצחון עליה) בשביל להפך לשר ללא תיק בממשלה עם כ-40 שרים וסגני שרים וקואליציה של 94 ח"כים, וזאת תוך שחיקת מעט האמון הציבורי שניתן לו.
אולם מי שאסור שיחמוק לו מאחריות הוא כמובן נתניהו, שרקח את התבשיל הפוליטי המבאיש הזה. דומה שנתניהו (וברק) משוכנעים שהם עודם בסיירת מטכ"ל, ומפעילים תרגילים שונים של הטעיה והסחת דעת - אלא שהללו מופנים כלפי אזרחיה ותושבי המדינה.
נתניהו משחק בכנסת ובדמוקרטיה כבשלו, ומזיז את תאריך הבחירות כאילו מדובר במשחק קוביה.
אין גבול למידת הציניות אליה הוא מגיע, ולזלזול העמוק שהוא מביע בעקרונות הבסיסים של שיטה דמוקרטית. הציבור מאס ומואס בפוליטיקאים מסוגו, ומה שנדמה כהברקה הפוליטית של אתמול, תסמן את הקבורה הפוליטית של מחר.
אילן גילאון הוא ח"כ ויו"ר סיעת מרצ בכנסת