כבר לא מעט שנים זליג רבינוביץ', עוזרו של מנכ"ל רשות השידור יוני בן-מנחם, נחשב לאיש החזק ברשות. הוא היה מקורב לפחות לשניים מהמנכ"לים ונחשב לבעל קשרים פוליטיים ענפים.
העובדה שכיכב בדוח חמור של מבקר המדינה לא עצרה את קידומו המהיר, וכיום נדמה שמעמדו איתן מתמיד: לטענת אגודת העיתונאים בתל-אביב, מלבד היותו עוזר בכיר למנכ"ל, הוא מחזיק בלא פחות מ-7 תפקידים נוספים ברשות השידור, וביניהם ראש צוות ההקמה של ערוץ החדשות החדש, האחראי על יישום ("מרכז") הרפורמה ברשות השידור, ראש צוות ההקמה של חטיבת הניו-מדיה, ממלא-מקום מנהל הטלוויזיה וחבר במשלחת של רשות השידור לאולימפיאדת לונדון. האגודה, אגב, טוענת כי הדבר מנוגד להוראות התקש"יר והשבוע פנתה בעניין לבית המשפט.
מלבד ענייני הרשות הבוערים מתמודד רבינוביץ' גם עם תיק משפטי, שנחשף כאן לראשונה, ושממנו עולה כי ענייני הרשות אינם היחידים שבהם עסק. משורה של הליכים משפטיים, שאת חלקם יזם בעצמו, עולה כי רבינוביץ', שעובד ברשות כ-24 שנים, ניהל פרויקטים לבנייה בהר אדר שבפאתי ירושלים, לפחות חלקם בתקופה שבה גם עבד ברשות.
עוד עולה כי אחד המגרשים שבהם פעל היה בבעלותו של בן-מנחם. הצדדים חלוקים ביחס למידת מעורבותו בבנייה במגרש הזה, אולם אפילו בן-מנחם מאשר בתצהיר שהגיש לבית המשפט כי אכן הייתה מעורבות.
האם ראוי שמנכ"ל גוף ציבורי ימנה לתפקיד עוזרו את מי שעמו היה לו קשר שכזה? האם לרבינוביץ' היו אישורים לעבודה נוספת/חיצונית, כפי שהנהלת הרשות דורשת מעובדיה? ואם לא, מדוע לא ננקטים נגדו הליכים משמעתיים?
מגזין G ביקש התייחסות מרשות השידור ומפרקליטו של רבינוביץ', אולם לא נענה לגופו של עניין (ראו תגובות בהמשך), וגם שאלות הבהרה נוספות שהועברו נותרו ללא מענה.
המשקיע והפרשה הפלילית
באמצע שנות האלפיים הכיר ישי עמיחי, עולה חדש מארצות-הברית, את זליג רבינוביץ'. עמיחי פעל באותה תקופה כמתווך ובין היתר חיפש דירות ומגרשים עבור משקיע אמריקאי בשם מרווין ברקוביץ'.
לקראת סוף 2009, נציין, נעצר ברקוביץ' בפרשת "אמריקן פאי", שעניינה הונאת רשויות המס בארצות-הברית בידי ישראלים ואמריקאים באמצעות עסקות נדל"ן פיקטיביות. ברקוביץ' נשפט, הורשע וכעת מרצה את עונשו.
גם עמיחי נעצר באותה פרשה, אך שוחרר ומעולם לא הועמד לדין. במקביל להתפוצצות הפרשה הגישו עמיחי ורבינוביץ' שורה של תביעות הדדיות שעסקו בסכסוכים כספיים ביניהם.
התביעה שבה עלתה סוגיית המגרשים והבנייה בהר אדר הוגשה דווקא על-ידי רבינוביץ', בטענה כי עמיחי חייב לו כספים בגין הלוואה שלא החזיר ושכר-טרחה שלא שילם.
בכל הנוגע לעבודה שעשה רבינוביץ' התביעה מנוסחת באופן חד-משמעי: "עניינה של ההתחייבות האחרונה הינו שכר-הטרחה של התובע בגין ניהול פרויקטים במגרשים שמספרם 269 ו-270 אשר במסגרתם ליווה התובע את הפרויקטים למן היום הראשון, ערך את ההתקשרויות שבין הגורמים המקצועיים לבין הנתבע ודאג לתווך ביניהם. על-פי ההסכם עבור ניהול הפרויקטים הנ"ל סוכם כי הנתבע ישלם לתובע שכר-טרחה בסך 32 אלף דולר לכל מגרש".
עמיחי, בכתב ההגנה שהגיש, לא הסתפק בהתייחסות נקודתית לשני המגרשים הללו ופירט את גרסתו להיכרות ביניהם, לעוד עסקים שהיו להם וכן שטח טענות כספיות שיש לו נגד רבינוביץ'.
כך, למשל, הוא טוען כי השניים הכירו ב-2006, וכי רבינוביץ' "הזדהה כמתווך דירות, יזם בעל מוניטין רב, קבלן בניין ובעל קשרים רבים במנהל מקרקעי ישראל ורב-פעלים ביישוב הר אדר".
הוא טוען כי רבינוביץ' הציע לו "לרכוש מספר מגרשים בהר אדר, הן מאנשים פרטיים, והן באמצעות רכישת מגרשים ממנהל מקרקעי ישראל ללא השתתפות במכרז, וזאת בתמורה לסך במזומן של 15 אלף דולר בעבור כל מגרש אשר המשיב יוכל להשיג ממנהל מקרקעי ישראל - ללא השתתפות במכרז".
רבינוביץ' הכחיש את הדברים מכל וכל וטען כי לא הציג את עצמו בדרך זו. בהתייחסו לסוגיית 15 אלף הדולרים הוא הכחיש, פירט את הליכי הרכישה הנהוגים וקבע כי הדבר בלתי אפשרי ולו אף מבחינה טכנית, וסיכם כי מדובר ב"טענה שקרית ומטעה", וכי "מופרכותה של טענה זו עלתה על כולן".
בהמשך מגיע עמיחי לתיאור השתלשלות הדברים סביב מגרש מספר 180 ביישוב, שהיה בבעלות יוני בן-מנחם. לגרסתו, בתחילת הקיץ של 2006 הציע לו רבינוביץ' עסקה מפתה שהייתה אמורה להתנהל כך: רבינוביץ' יבנה כ"קבלן בפועל" על הקרקע של בן-מנחם באמצעות מימון שישיג עמיחי ממשקיע. לאחר המכירה של הבית יתחלקו בן-מנחם והמשקיע ברווח, תוך שהם מפרישים ממנו לרבינוביץ' ולעמיחי בהתאמה.
עמיחי, לטענתו, גייס את ברקוביץ' כמשקיע, והעסקה יצאה לדרך, אלא שרבינוביץ' לא עמד בסכום שבו התחייב לסיים את הבנייה - 175 אלף דולר, וביקש כחצי מיליון שקל נוספים. גם הסכום הזה, לפי עמיחי, לא הספיק.
"אט-אט השכילו הצדדים להבין ולהפנים את העובדה לפיו עסקינן במי שאינו עומד בדיבורו, הסכמים עליהם התחייב שווים כקליפת השום וחמור מכך - עולה הרושם ומתעורר החשד כי הוא שואב כספים באצטלה של תשלום עבור חומרי הבנייה ואנשי המקצוע השונים, ובמקום זאת משלשל אותם לכיסו".
בא-כוחו של רבינוביץ', עו"ד אמנון זכרוני, מציין בסיכומים כי החליט שלא להתייחס לטענות שהעלה עמיחי ביחס למגרשים האחרים, וביניהם מגרש 180, שכן אינם קשורים ישירות לתביעה, והם "ענן עשן גדול וסמיך... מתוך כוונה לבלבל ולהטעות את בית המשפט".
עם זאת, הוא מכחיש בפרוטרוט את הטענות על העלמות כספים ולא חוסך מבית המשפט את דעתו לגבי טענותיו של עמיחי, תוך שימוש בביטויים כמו "תיאוריו השקריים וההזויים" ו"מצוצות מן האצבע".
"זליג עשה צעד חברי"
הטענות שתוארו לא היו הפעם הראשונה שבה מגרש 180 נדון בבית המשפט: המגרש כיכב בבירור משפטי אחר שבין יוני בן-מנחם לבין רינה-ג'וי ברקוביץ', רעייתו של המשקיע מרווין ברקוביץ', וגם שם צץ שמו של רבינוביץ' כמי שהיה מעורב.
בעקבות חשיפת פרשת "אמריקן פאי" נעצר ברקוביץ', חשבונותיו הוקפאו, והבנייה בהר אדר נתקעה. בן-מנחם פנה לבית המשפט, טען כי לא ידע שרינה ג'וי ברקוביץ' קשורה למרווין עד שקרא על הפרשה בכלי התקשורת, ועד שהוא עצמו זומן לחקירה כעד וביקש שימונה כונס נכסים שיוכל להפשיר את הפרויקט התקוע.
במסמכים שהגיש לבית המשפט שוטח בן-מנחם את גרסתו לעסקה. הוא מספר כי הכיר את עמיחי דרך זליג רבינוביץ' (שעמו יש לו "יחסי חברות מזה 22 שנה"), ודרך עמיחי הגיע לעסקה עם ברקוביץ' שלפיה ישקיע כסף בבנייה על מגרש שבבעלותו.
עד כאן יש דמיון רב בין שתי הגרסאות שהוגשו לבית המשפט ביחס לעסקה, מלבד כמובן השאלה אם המשקיע היה מרווין או רינה-ג'וי. אלא שבעוד עמיחי טוען כי רבינוביץ' היה אמור לנהל את הפרויקט ולקבל על כך תשלום, גרסתו של בן-מנחם שונה בתכלית: "המבקש (בן-מנחם, ה' מ') יטען כי זליג קיבל כספים דרך המתווך ושילם אותם לבעלי מקצוע שהיו באתר הבנייה, וזאת כדי להקל על המבקש להגיע למקום בכל עת שנדרש לשלם (הכוונה לשלם לבעלי מקצוע. ה' מ')... זליג עשה זאת בצעד חברי כלפי המבקש גם בגלל קרבתו הפיזית לנכס של המבקש, בשל מגוריו בהר אדר וגם בשל היכרותו של זליג עם המתווך".
"ספינים ושקרים"
לפי המסמכים המשפטיים, הכירו עמיחי, רבינוביץ' ובן-מנחם בעת שהשניים האחרונים עבדו ברשות השידור. בן-מנחם כמנכ"ל קול ישראל (עד שהודח ב-2008. אחר-כך כיהן כפרשן בכיר וב-2011 מונה למנכ"ל הרשות) ורבינוביץ' באותה תקופה, לפי פרסומים, כמפיק של התוכנית "פוליטיקה".
האם היה לרבינוביץ' אישור לעבודה הנוספת באותה התקופה? ואם לא, האם נפתחו הליכים משמעתיים נגד רבינוביץ'? האם ראוי שמנכ"ל רשות השידור ימנה לעוזרו האישי את מי שלכל הפחות עשה עבורו שירותים מחוץ למקום העבודה?
G העביר את השאלות הללו לרשות השידור ולפרקליטו של רבינוביץ'. לאור התשובות פנה G שוב וביקש הבהרות, אולם לא נענה. הנה התגובות שהועברו.
רשות השידור: "מדובר בשקרים וספינים, ולא היו דברים מעולם. המנכ"ל שומר את הזכות לתבוע את העיתון על לשון הרע".
משרד זכרוני בשם רבינוביץ': "זליג לא ניהל אף פרויקט מאז שב לעבודה ברשות ולא עסק בשום עיסוק פרט לעבודתו ברשות".
ביחס לסוגיות האחרות נמסר כי: "למצער ליבנו ממשיך גם פה עמיחי בניסיונות הכושלים להסיט את התביעה נגדו למקומות אחרים והזויים. עוד מוסיף מרשנו וטוען כי עמיחי היה עצור ושותפו אף הוסגר לארצות-הברית, שם הוא מרצה עונש מאסר. כנראה שעמיחי חייב כספים לאותו אדם, ובכך הוא מנסה להסיטו מדרישתו להשבת כספיו".
לשאלת ההבהרה למה הכוונה בביטוי "מאז שב לעבודה ברשות", לא התקבלה תגובה.
חלקי חילוף למרצדס
באחת מהתביעות ההדדיות ביניהם מפרט עמיחי את יחסי החברות שהיו לו עם רבינוביץ'. בין היתר הוא מספר כי רבינוביץ' ביקש ממנו להביא מביקוריו בארצות-הברית חלקים שונים עבור מכונית המרצדס שלו.
לתביעה מצורפים ציטוטים מתוך מייל שבו מדריך רבינוביץ' את עמיחי בהתנהלות מול המכס: "תצרף את כל המדרגות (מדובר בחלקי רכב. ה' מ') עם הדפלקטורים (חלקים לאגזוז. ה' מ') באריזה אחת (....) אולי אצל הדילר אתה יכול להוציא מהקופסאות ולשים את כולם ביחד ואז במכס, אם יהיו בעיות, תגיד להם שהדפלקטורים והמדרגה זה ביחד. הם לא מבינים כלום. תשים לך את הקבלה של המדרגות בכיס ותבקש מהדילר לתת לך קבלה נפרדת רק על המדרגות. את שאר החלקים תפזר בתיקים. בכל מקרה, אני אבוא עם הטנדר לקחת אותך, אז יהיה מקום. לדעתי אפשר לקבל את המס (האמריקאי. ה' מ') בחזרה בשדה-התעופה בהצגת כרטיס לארץ".
פרקליטו של רבינוביץ' בתגובה: "מדובר בחלקים משומשים שנרכשו על-ידי עמיחי בארצות-הברית. למיטב ידיעת מרשנו, עמיחי שלח אותם לארץ על-ידי חברת שילוח אשר שחררה את החבילה מהמכס וכמובן שילמה את כל המסים, אם כמובן היו כאלה. אם עמיחי עשה מעשים אסורים, אזי זו בעיה שלו".