השקופית שחיכתה לצופה בערוץ 30 ביום הכיפורים הייתה שונה מזו שאנו רגילים אליה. ראשית, כיאה לאפיק שבו משודר "הלא TV", הערוץ הערבי-הישראלי הראשון, הכיתוב היה בערבית. שנית, הנוסח היה אחר: במקום "השידורים יתחדשו בצאת יום הכיפורים", המקובל והסטנדרטי בערוצים דוברי העברית, הכיתוב בערבית הסביר שבשל הקשיים שבהגעה לאולפן השידורים והפעלתו אנשי הערוץ נאלצים להפסיק את השידורים. לא הזדהות עם המסורת היהודית, לא הליכה בתלם על-פי חוק השידור הישראלי, אלא חוסר ברירה טכני בלבד, בגלל החג.
הניסוח המתנצל הזה אינו מקרי. אנשי "הלא TV" עובדים קשה כדי לשכנע את המגזר הערבי-ישראלי שלא מדובר בעוד שופר של "הממסד הציוני", שזה לא עוד ערוץ 1, שם שהפך קוד לתעמולה יהודית. המגזר חשדן מאוד לגבי תקשורת שמגיעה אליו מטעם הרוב היהודי. באודישנים שנערכו לפני כשנה לרצועת הלייף-סטייל של הערוץ, למשל, יצא אחד המשתתפים בהקלטה בברכת "רק אל תהיו שב"כ ומוסד", ואנשי הטלוויזיה הערבים שעבדו על הסט התוודו שבילדותם צליל הפתיחה של השידורים בערבית בערוץ הראשון היה הסימן לכבות את הטלוויזיה.
והנה, חודשיים בלבד אחרי תחילת שידורי הערוץ, הגיע ניגוד האינטרסים הראשון בין המדינה ובין הערוץ, וזה לא עבר חלק. אחד הצופים צילם את המסך, העלה אותו לרשתות החברתיות, וצונאמי קטן, תת-קרקעי מבחינת הגולשים היהודים, התרגש על מנהלי הערוץ.
ג'עפר פרח, מיזמי הערוץ ומי שמלווה את הצוות מטעם הדירקטוריון, מסביר כי "90% מהערבים הישראלים לא עובדים ביום כיפור, אז הם צופים בטלוויזיה, רואים שקף כזה - וחטפת מכה לתדמית. לא קל מה שהיה ברשתות החברתיות. ירדו עלינו. מה עשינו בזה?". פרח חושב שהתקרית הזו היא רק סמל לחוסר הבנה של הרגולציה הישראלית את המציאות שעמה נאלץ הערוץ להתמודד.
"הוויכוח על שידורים ביום כיפור התחיל עוד לפני שעלינו לשידור, בשנה שעברה, אבל עם מועצת הכבלים והלוויין אין דיון. זו הנחיה וזה סופי. גם השותפים היהודים לא עשו עניין. הם לא מבינים את הרגישות שבה נצטרך למצוא את דרכנו לקבל לגיטימציה מהציבור הערבי. זה יותר חשוב ממה שהרגולטור חושב".
ובאמת, השותפים היהודים של הערוץ, לא בפעם הראשונה, מתקשים לראות עין בעין עם אלה הערבים. שרון למברגר, מנכ"ל ערוצי הלייף-סטייל בענני תקשורת, אחת השותפות היהודיות בקבוצת "הלא TV", חושב הפוך מפרח. "היה צריך להפסיק את השידורים, זה ערוץ ישראלי שמופק בישראל בחדר שידור של זכיינית ישראלית, רשת (השותפה בערוץ, י"א), שכולל שידור פרסומות של חברות ישראליות. איזה נזק נגרם מכך שלא שידרנו בכיפור? הרי כלכלית הערוץ לא יראה כסף באותו יום, ותאר לך שמנהל שיווק של חברה מסחרית אומר יום אחרי זה, 'אני לא רוצה לפרסם שם יותר'? זה נזק עצום. מעבר לכך - זה ערוץ אחד מתוך מאות שיש בלוויין שבתי האב הערביים קולטים, לא פגענו במקורות הצפייה שלהם".
- אבל אלה בדיוק הערוצים שבהם הערוץ שלך אמור להתחרות, אתה לא אמור להתנחם בקיומם.
"זו סיטואציה חדשה לנו, שבכלל יש ערוץ ערבי בישראל. לא התמודדנו עם השאלה הזו. בסופו של דבר, משרד התקשורת, גוף ממלכתי, העניק רישיון שידור לגוף עסקי, וחלק מחוקיו הם שאף ערוץ לא משדר ביום כיפור. הכללים נכונים. הביקורת הייתה הרבה יותר קשה לו היו מאשרים לשדר - גם כלפי המגזר הערבי וגם כלפי משרד התקשורת. צריך לנשום עמוק ולעבור הלאה".
"הכוח שלנו יהיה בבידול"
פרח מתקשה לעבור הלאה ומתאר מציאות שבה המדינה, לכאורה, העניקה רישיון לערוץ ועכשיו מניחה לו, בדרכה, להיכשל: "יום כיפור זה דבר קטן. אני תקוע עם הלוויין עמוס, שאני מחויב לשדר בו, בעוד שרוב המגזר מחובר ללוויינים אחרים. שלא לדבר על הוט ו-yes, שיש להם תשתית רק ב-15%-20% מבתי האב הערבים, והרגולטור לא עושה את המוטל עליו כדי לוודא שמבצעים רישות במגזר הערבי. בנוסף אין השקעה בתוכן ערבי, אני משדר מחדר שידור של רשת. אנחנו צריכים חדר שידור בנצרת, בעכו, לא בתל-אביב. הכוח שלנו יהיה בבידול. הכוח של רדיו שמס, שנותן לו את ההצלחה, זה הבידול מקול ישראל בערבית".
במשרד התקשורת, בשיחה ראשונית, תמהו על עצם הצגת השאלה: "מה בדיוק הבעיה עם הפסקת השידורים של ערוץ ערבי-ישראלי ביום כיפור?".
- הטענה היא שאתם מפסיקים את השידורים ביום צפיית שיא של קהל היעד וגם גורמים נזק תדמיתי לערוץ שמלכתחילה נחשב כמשת"פ של הממסד הישראלי.
בשלב הזה ביקשו במשרד התקשורת לחכות לתגובה רשמית, וזו אכן הגיעה מפי יחיאל שבי, דובר המשרד, שהסביר כי "איסור השידורים ביום הכיפורים נעשה על-פי חוק, שמחייב כל זכיין ובעל רישיון ללא כל קשר לתכנים או קהל היעד. לא משנה אם זה בערבית או ברוסית או בסינית, אם הוא פונה לאתאיסטים, לצ'רקסים או לכל מגזר אחר. החוק אינו מתיר".
בנוגע לשאר הטענות שמעלה פרח, טרם התקבלה תגובה ממשרד התקשורת.