חוק הטכנאים מגדיר את פרקי הזמן שבגינם זכאי הצרכן לפיצוי כאשר טכנאי שתואם לא הגיע או איחר. החוק אמנם בא להיטיב עם הצרכן, אולם בהגדרת משכי ההמתנה יש בלבול מסוים: החוק קובע כי איחור של שעתיים מעבר לזמן ההמתנה יגרור פיצוי של 300 שקל, ואיחור של 3 שעות יביא לפיצוי של 600 שקל. אלא שנשאלת השאלה: ממתי נספרים אותן שעות איחור? מהו זמן ההמתנה שקובע החוק?
כאשר טווח ההמתנה שנקבע לטכנאי הוא בטווח של שעתיים, בין השעות 8:00 ל-10:00 לדוגמה, לפי החוק המתנה מתחילה מהשעה 10:00, כלומר אחרי שעתיים של המתנה לטכנאי, במסגרת טווח השעות שנקבע מראש. כך שלמעשה בכדי לקבל פיצוי על הטכנאי להגיע אחרי השעה 12:00 - מה שיסתכם ב-4 שעות המתנה. מהו הדין כאשר הטכנאי מאחר בפרק זמן נמוך מזה?
בתביעה שהוגשה לבית המשפט לתביעות קטנות נפסקה פסיקה עקרונית לעניין זה, כאשר השופט איתן קורנהאוזר סבר כי החוק אינו מנוסח בהתאם לכוונת המחוקק, וכי לבית המשפט יש סמכות לפסוק פיצוי אחרת, כך שזמן ההמתנה נספר מתחילת שעת ההמתנה לפי טווח השעות שנקבע ולא מסיום טווח השעות.
התובע, לקוח של חברת טורנדו, תבע את החברה בשל איחור של טכנאי. טווח השעות שנקבע היה 8:00 עד 10:00. משבושש הטכנאי להגיע, בשעה 10:30 צלצל הלקוח למוקדי החברה, שם נאמר לו כי הטכנאי מתעכב בהתקנה אחרת ויגיע בקרוב, כך שלפי ההערכה הוא צפוי היה לאחר בשעה. בנסיבות אלה נאלץ הלקוח לבטל את הביקור וסר למקום עבודתו.
וכך ציין השופט בפסק הדין: "עיון בחוק מלמד כי המחוקק קבע פרק זמן של שעתיים מעבר לשעה שתואמה. לא מדובר בהמתנה מעבר ל'חלון הזמן', אלא המתנה מעבר לשעה שתואמה... העובדה שהמחוקק ידע היטב לקבוע מועדי המתנה מדויקים ופיצויים מסוימים בגין איחור מסוים, אך בחר לשתוק באשר לאיחור של עד שעתיים, מביאה אותי למסקנה כי נושא זה נותר לשיקול בית המשפט".
לפיכך, השופט פסק פיצוי של 500 שקל ללקוח שהמתין.
תקדים זה סותם פירצה הקיימת בחוק ויחייב את החברות לעמוד בלו"ז שהן עצמן קובעות מבלי לטרטר את הצרכנים. (ת"ק 12-02-19175).