ברבעון השני של 2012 רכשו מאות ישראלים את דירתם הראשונה בעיר חיפה. המחיר החציוני ששילמו, על פי נתוני האוצר, עמד על פחות מ-650 אלף שקל לדירה. במחירים דומים, גם היום, ניתן למצוא דירות ישנות, שלושה-ארבעה חדרים במצב לא רע, במקומות כמו חדרה, יקנעם או פרדס חנה.
לכן, המאבק הדון-קישוטי של כמה מאות חילוניים ודתיים-לאומיים להשגת פיסת קרקע מהעיר החרדית החדשה חריש - במסגרת קבוצות שמציעות דירות ארבעה חדרים ב-650 אלף שקל - מופרך בעליל.
הצמא של כל זוג צעיר לדירה חדשה במחיר סביר עוזר לבלבל את הישראלים, שמקבלים בקושי הבטחה לדירה "על הנייר", ביישוב עם תכנון שמיועד לחרדים (גודל דירות, גני ילדים נפרדים, סטנדרטים וכו'). וכמובן שבמאבק הזה הפכה חריש מוואדי ערה לעיר במרחק נגיעה מת"א.
ביום ראשון הבא (11.11), ייסגר המכרז לשיווק 29 מתחמים בחריש. אפשר כמובן להמשיך להתווכח על היתרונות והחסרונות בגטו החדש (והמסובסד) שמתוכנן לאכלס אך ורק ציבור חרדי. אבל המחשבה שכמה מאות חבר'ה צעירים, עם מארגני קבוצות שאולי מושכים אותם באף, חושבים שיצליחו לשנות אופי של עיר שתכלול בשלב הראשון 4,634 דירות חדשות - מחייב אותנו להזהיר.
אלטרואיזם? אולי. אבל אל תחשבו שמדובר גם בצעד כלכלי מבריק.