בינואר 2013, יתייקרו מחירי המים שוב: לצרכן הביתי בשיעור של 2.8% ולתעשייה ב-17.5%, ובכך תושלם עלייה של 13% בתעריף הנמוך, ושל 22% בתעריף החריגה, בתקופה של 3 שנים. זאת, למרות שרק לפני חודשיים פרסם מבקר המדינה דוח המצביע על ליקויים בחישוב התעריפים, בקביעת המכסות ובשיטת תאגידי המים.
גשמי ברכה? הכנרת עולה? לרשות המים יש הסברים להתייקרות: לטענתה, הסיבה היא עליית תעריפי האנרגיה. עוד טוענים שם כי ההתייקרות הייתה אמורה להיות גבוהה יותר, אך בזכות התייעלות הרשות, שיעור העלייה אינו משקף את ההתייקרות הריאלית. מבחינת הצרכנים התוצאה היא אותה תוצאה: עוד מאות ואולי אלפי שקלים בשנה.
ההחלטה עברה לפני כשבועיים בשקט יחסי, כשבין המתקוממים היחידים ניתן למצוא את מרכז השלטון המקומי, שהגיש בקשה לבג"ץ להוצאת צו ביניים למניעת העלאת מחירי המים, ש"נעשית בתקופה שבה איננו חווים משבר מים". דובר על דיון מורחב בהרכב של 5 שופטים, אך מועד טרם נקבע.
במכתב לראש הממשלה כתב יו"ר מרכז השלטון המקומי, שלמה בוחבוט, כך: "עלייה זו מיותרת כפי שהיא מכעיסה. לפני שנה הבטחת שמחירי המים יירדו. איפה ההבטחות ואיפה המציאות?".
מי שעוד מרים כבר שנים את דגל המחאה הוא הפעיל החברתי ג'קי אדרי, שקורא להעביר את הפיקוח על מחירי המים מרשות המים לכנסת: "חייב להיות פיקוח של הכנסת על מחירי המים, בדיוק כפי שמחירי החשמל מפוקחים. נכון שגם הם נמצאים במגמת עלייה, אבל לפחות יש בקרה".
לדבריו, "מהלכים אימים על הצרכן עם מצב מים עגום. לוקחים את בר רפאלי שתכניס לציבור לראש שהמדינה מתייבשת? הרי משק המים שלנו בריא וחזק, ויש לנו עודפי מים. עלות קוב מים עד לברז הביתי הוא 2.40 שקל ואנחנו משלמים כמעט 8.80 שקל לקוב. לאן הולך הכסף הזה? הוא נשאר בתאגידים וזה דבר שהמערכת הפוליטית חייבת להיות מעורבת בו".
- האם תעברו בשתיקה על ההתייקרות הצפויה?
"בימים הקרובים נתניע פעילות מחאתית".
גם המועצה לצרכנות שלחה מכתב התנגדות, שאותו הפנתה למועצת רשות המים: "התעריף כולל רכיבי תעריף לא ראויים ולא צודקים. כל עוד לא הוסדרו הכשלים עליהם הצביע המבקר בדוח מאוקטובר האחרון, לא ניתן להסכין עם העלאת מחירים".
המועצה מצטטת את דוח מבקר המדינה, שלפי התחשיב של "מקורות" לגבי עלות המים אינו מעודכן, כי התחשיבים והאומדנים נחתמו בהסכם בין המדינה ובין מקורות ב-1993: "קביעת תעריף שאינו מבוסס על תחשיב עלויות בפועל אינה עולה בקנה אחד עם החוק, והיא שערורייתית".
קו פרשת המים
כזכור, עד שנת 2010 היו המים מצרך יחסית זול, אך אז הוחלט על רפורמה בחישוב התעריפים, מה שהקפיץ את חשבונות המים במאות אחוזים. במסגרת הרפורמה גם הוקמו תאגידי המים. השינוי העיקרי ברפורמה כולל תעריף האמור לשקף את עלות הפקת המים, לרבות התפלתם ואחזקת מערכות הביוב.
המעבר לשיטת התשלום הזו כללה עלייה חדה במחירי המים. את העלייה הזאת נימקה רשות המים בצורך לכסות את צורכי ההשקעות והתפעול, ובמעבר נרחב למים מותפלים שעולים הרבה יותר.
"גלובס" מסביר כיצד התנפחו חשבונות המים:
■ התעריף לקוב מים התייקר
הרפורמה בגביית המים החלה ב-1 בינואר 2010, עם התייקרות מיידית של 25%, כחלק מהתייקרות מדורגת של 40%. המחיר לקוב מים יעמוד בינואר הקרוב על 9.1 שקלים (כולל מע"מ) לתעריף אחיד נמוך (שבמכסה לפי מספר הנפשות), ועל 14.6 שקל לקוב מים בתעריף אחיד גבוה, קרי בחריגה מהמכסה.
■ בוטלה מדרגת התשלום האמצעית
לפני 3 שנים הורכב החשבון הביתי מ-3 מדרגות תעריפים לפי צריכת מ"ק לנפש, מ-4.25 שקלים עד 8 שקלים, כך שהתעריף התייקר באופן מדורג. מרגע שנכנסה הרפורמה לתוקף, בוטלה מדרגת השימוש האמצעית, כך שהצרכנים מגיעים מהר מאוד לשלב החריגה.
■ קנס גבוה על חריגה מהמכסה
כעת יש מכסה בסיסית קטנה של 3.5 קוב לנפש לחודש בתשלום של 9.1 שקלים. כל חריגה ממנה מקפיצה את מחיר הקוב לכמעט 15 שקל. אמנם בתחילה המכסה הבסיסית הייתה נמוכה יותר - 2.5. קוב לנפש בחודש, אך גם לאחר שעלתה ל-3.5. קוב בשנת 2011 היא נמוכה מדי, ולראיה - רוב הצרכנים משלמים הרבה על החריגה.
■ 53 תאגידים ל-7.8 מיליון תושבים
טרם רפורמת המים גבו הרשויות המקומיות את תשלומי המים והעבירו את התשלום למקורות. עודפי הכספים שנכנסו לרשויות לא תמיד שימשו עבור תחזוקת תשתית המים, מה שגרם להזנחת המערכות ולליקויים רבים (נזילות, פיצוץ צינורות).
הרפורמה הפכה את משק המים למשק סגור, כך שתשלומים עבור מים יוקצו לטובת טיפול במערכות המים - ולשם כך הוקמו תאגידי המים, שצמצמו את מעורבות המדינה בנושא.
במקום שיופעלו תאגידים שיכללו כמה רשויות יחד, פועלים 53 תאגידים - לכל אחד מהם עלויות תפעול נפרדות שכמובן חלות על הצרכן.האם המרכז לשלטון מקומי הוא שמונע מיזוג של התאגידים? בעוד שבמרכז השלטון המקומי טוענים כי ריבוי תאגידים אינו גורם להוצאת מיותרת בתשלומי המים, מבקר המדינה חושב אחרת: בדוח האחרון הוא קובע בפירוש כי ריבוי תאגידי המים מגדיל את הוצאות התאגידים בכ-500 מיליון, וכי צמצום מספרם עשוי להפחית את התעריף בכ-7%.
הסוגייה מעוררת זעם גם במועצה לצרכנות: "אזלת-היד של הרשויות למול נציגי השלטון המקומי מתגלגלת לפתחם של הצרכנים, שנאלצים לשלם על הכישלון המתמשך לקיים את המדיניות המוצהרת של המדינה באמצעות רשות המים, האוצר ואחרים".
אפילו למערכת הבחירות התגלגל הנושא, כאשר לאחרונה הזכיר אותו יאיר לפיד, יו"ר מפלגת "יש עתיד", כשאמר כי תאגידי המים הם שחיתות: "יש 53 תאגידי מים, כשיש דוח שאומר שמספיק שיהיו 13. אנשים תפסו ג'ובים בתאגידי המים, ועכשיו הם יושבים על הכיסא שלהם חזק".
■ הטלת מע"מ על המים
תאגידי המים הם חברות לכל דבר ולכן גובים מע"מ על מים. נושא זה מעסיק רבים, ואף הונחו הצעות חוק בכנסת בדרישה לבטלו.
גם סוגייה זו מוזכרת לא אחת במערכת הבחירות, למשל על-ידי ציפי לבני, שטוענת כי כבר החלה בפעילות לביטול המע"מ, וכי בכוונתה להמשיך ולקדם זאת.
התעשיינים: המוצרים יתייקרו - והצרכנים ישלמו
מחירי המים לתעשייה צפויים לעלות ב-17.5%, עלייה שגררה תגובה נזעמת מצד התאחדות התעשיינים: "אישור העלאת תעריפי המים לתעשייה בהיקף של כ-100 מיליון שקל, היא החלטה אומללה, שמטרתה לממן את תאגידי המים".
לפיכך הודיע נשיא התאחדות התעשיינים, צביקה אורן, כי הוא מתכוון לפנות לראש הממשלה בדרישה להקפיא את ההחלטה, ומזכיר כי התייקרות כזו תחול על הצרכנים בדרך עקיפה כשתגולם במחירי המוצרים.
אחת הסיבות להתייקרות מחירי המים לאחר הרפורמה ב-2009 נעוצה בעובדה שהוטל על הצרכן לסבסד את ההקלות שקיבלו בזמנו התעשיינים והחקלאים. מכאן, שבמקרה שמחירי המים התעשיינים יעלו כפי שנקבע מראש, אמור היה הצרכן הביתי לחוש הקלה והפחתה בתעריפים, באמצעות קיזוז הסבסוד.
הוזלה כזו לא נראתה, אך ברשות המים טוענים כי זו הסיבה שהחשבון הפרטי מתייקר "רק" ב-2.8% ולא יותר.
תגובות
תגובת רשות המים: העלייה הצפויה קטנה הודות להתייעלות
לנושא הצריכה הקבועה לנפש: "כמות של 3.5 קוב לנפש לחודש (7 קוב לנפש לחשבון) היא כמות ריאלית המעודדת שימוש מושכל במים, וכמות זו מספיקה לשימושי משק הבית הבסיסיים".
בנושא מיזוג תאגידים: "הרשות פועלת בנחישות למיזוג של תאגידים כדי להוביל למיצוי יתרונות לגודל וניהול יעיל יותר, ופועלת לצמצום המספר מכ-54 תאגידים לכ-15 תאגידים אזוריים כיעד אסטרטגי. מספר זה יביא להתייעלות נוספת במשק המים, דבר אשר יבוא לביטוי גם בתעריף המים".
בנושא קיזוז הסבסוד לחקלאים מחשבונות הצרכנים: "המדינה הגיעה להסדר עם התעשיינים ועם החקלאים, שתעריפי המים שלהם היו במשך שנים נמוכות משמעותית מעלות אספקת השירותים, ונקבע כי הם ייהנו מתקופת הסתגלות אשר במהלכה יעלו התעריפים במתווה רב שנתי מוסכם. תעריף המים לבית היה אמור להתייקר בכ-7% (בשל עליית תעריפי החשמל והאנרגיה והצורך בקניית כמויות גדולות של מים מותפלים במהלך שנת 2013), אך התייעלות במשק המים אפשרה להקטין את העלייה הצפויה ל-2.8% בלבד. אי-מימוש עליית התעריף לתעשייה כמוסכם תוביל להעלאת תעריף נוספת לצרכן הביתי".
תגובת משרד האוצר: פועלים לצמצום תאגידים
"החלטת מועצת רשות המים בדבר עליית התעריפים הצפויה בינואר התקבלה לאור שינויים בעלויות אספקת המים, הקשורים לעלייה משמעותית במחירי האנרגיה והגדלת היקף המים המותפלים בשנת 2013.
"משרד האוצר ורשות המים פועלים במספר ערוצים לצירוף רשויות לתאגידים קיימים ולצמצום מספר התאגידים, במטרה לייעל את ניהול משק המים המקומי.
"חשוב לציין כי כבר כיום תעריף המים אינו מכיל עלויות עודפות הנובעות מהתנהלות לא יעילה של התאגידים הקיימים".
פרשנות / דפנה הראל-כפיר: כשהממשלה ממלאת פיה מים
נכון, היו כאן כמה שנים של בצורת. חודשים ארוכים של חורף עם ימים גשומים שאת מספרם אפשר למנות על יד אחת. מיטב הידוענים נרתמו כדי להעמיק את תחושת המשבר ולהגביר את המודעות לחיסכון במים.
אבל השנים האלה חלפו, וכבר בשנה שעברה נהנינו מגשמי ברכה רבים. לכן, אי-אפשר להימנע מהתחושה שמצוקת המים וההזדהות שהיא עוררה אז בציבור - שנענה לקריאה לחסוך במים, התקין חסכמים וייבש את הגינות - נוצלה לרעה על-ידי הממשלה ורשות המים.
באורח פלא, ההחלטה להטיל מע"מ על המים עברה בשקט, וגם הקצאת המכסות הנמוכות - שכל חריגה מהן עולה ביוקר, וכך הפך המצרך הכי בסיסי וחיוני לקיומנו למצרך שהוא על גבול המותרות.
לצרכנים מצדם הרבה יותר קשה להתמודד עם גזירה מסוג זה - הן משום שהיא אינה מוטלת על-ידי חברה מסחרית שאפשר להחרים, והן משום שזה לא מסוג המוצרים שאפשר להפסיק לצרוך.
הם לא יכולים פשוט לסגור את הברז ולהתנתק, הם לא יכולים לקרוא לחרם צרכנים בפייסבוק, והם לא יכולים להצביע ברגליים להחליט לקנות מים של חברה אחרת. הממשלה מנצלת את חוסר האונים הזה, כי מה יותר קל מאשר לסחוט לקוח שבוי?
הדבר היחיד שיכולים הצרכנים לעשות הוא רעש. להפעיל לחץ ציבורי.
בשורה התחתונה, בימי הממשלה הזאת שילמו הצרכנים על מים יותר מאשר אי-פעם. אם יכול היה ראש הממשלה להתערב כדי למנוע את התייקרות הלחם שבפיקוח, הרי הוא יכול להתערב גם כאן. אם בחר לפני מספר חודשים לצמצם את התייקרות הדלק - הרי שהוא יכול לבחור לבלום את התייקרות המים.
אם בעבר נסוג נתניהו מכוונתו להטיל מע"מ על הירקות והפירות, הרי שהוא יכול לבטל את המע"מ גם על המים. ואם רק לפני שבועיים החליטו נתניהו ושטייניץ למנוע את התייקרות מוצרי החלב שבפיקוח ב-5%, הרי שגם בנושא המים הם יכולים להחליט להתערב.
השאלה היא מתי יטבעו הצרכנים בים ההוצאות ההולכות וגדלות ויכריזו שהגיעו מים עד נפש.
