יום חמישי בערב וברדיו מדווחים שהדרכים לירכא פקוקות. שבר ענן בשילוב תנועה ערה של מכוניות הכניעו את התשתיות ובכביש 70 יש הצפה. בעוד יומיים, ביום שבת, השמש כבר תציץ, סערת החורף תישכח, וברדיו יעברו לסוף שבוע רגוע; אבל הדרכים המובילות לאזור התעשייה של ירכא שבגליל המערבי, שוב יצטופפו, כי הגיעה השבת ועמה גם הזמן לשופינג. מותגים רבים של ביגוד ושל הנעלה, לבית ולתינוק, משתלה ותאורה וגם הטסט המפורסם ההוא מירכא, התמקמו באזור שמציע חוויית קנייה במחירים זולים מהקניון הממוזג שבעיר הגדולה, ובאווירה יותר "אותנטית".
ירכא, כמו כפרים דרוזיים אחרים, החליף את מקומם של הסוחרים מעבר לתחומי הקו הירוק שאליהם היו נוהרים הישראלים בשבתות, כשנדמה היה שהשלום מאיים לפרוץ. התנועה לאזור החלה בשלהי שנות ה-80, אז עברה השמועה שבירכא מוכרים ג'ינסים בזול ותושבי האזור היו מגיעים בשבתות לחנות המפעל של חמודי חמוד, כדי למדוד ליווי'ס ולקנות בזול. חלפו שני עשורים וחמוד הוא כיום בעל כולבו אמש סטאר, שמשתרע על-פני 8,000 מטרים רבועים; קומפלקס בן שני בניינים בני 4 קומות, שגשר מחבר ביניהם. 15 אלף מבקרים פוקדים את הכולבו של חמוד מדי שבת, ותוכנית להרחבה נוספת כבר יוצאת מהמגירה.
"התחלתי מחנות של 46 מטר מתחת לבית של ההורים אחרי ששוחררתי מהצבא", נזכר חמוד כשהוא יושב במשרדו המרווח ומהחלון הנוף הגלילי. "לאבא שלי הייתה מכולת וכל הזמן היינו מתווכחים כי אני רציתי להכניס ליווייס במקום חלב. את אבא שלי היה קשה לשכנע, אבל לאימא שלי היה חזון והיא אמרה לי 'אתה תפתח חנות וכל העולם יגיע אליך'. ב-1982 עזבתי את המכולת וקניתי סטוק מליווייס שמכרתי ב-15 דולר במקום 50, וכל הבלוק הגיע. מצאתי את עצמי סותם את הכפר ביום שבת.
"ב-1987 קניתי חלקת אדמה ובניתי חנות מפעל, נסעתי לפריז ומכרתי גם שם, חזרתי לארץ ופתחתי חנויות בדיזנגוף סנטר ובנס ציונה, אבל אימא שלי כל הזמן אמרה לי 'העבודה שלך היא פה בירכא'. הבנתי שאם אימא אומרת זה כנראה הגורל והתחלתי להרביץ פה".
חמוד מסמן את שנת 2000 כשנת המפנה: "התחילה הזרימה לקניות בירכא בימי שבת והיו מגיעים אליי בין 3,000 ל-5,000 איש. אבל בשנה שעברה הרגשנו את הבום הכי חזק של מבקרים ובניתי עוד בניין והתרחבתי. בזמן של חגים, בעיקר בסוכות ובפסח, יום שבת עושה 45% מההכנסות של כל השבוע, ובימי שבת רגילים אני עושה בין 40%-ל 30% מההכנסות השבועיות, בלי עין הרע. בשבת אני מכפיל את הצוות ויש לי 125 מוכרות".
חמוד יוצא לסיבוב בכולבו, שעל-פי חזונו מבקש לדמות אווירת דיוטי פרי. "יש לנו הכול", הוא מונה. "פרפומריה, הלבשה, הנעלה, צעצועים וגם בית קפה. אני מוכר מותגים בעשרות אחוזים יותר זול ממה שאפשר למצוא בחנויות אחרות, והמחירים הזולים נשארים קבועים כל הזמן". חמוד ממתיק גם כמה סודות עסקיים: "עם ישראל מגיע וקונה בשבת באווירה כיפית, כל אחד משלם 500 שקל בקנייה, ויש כאלה שמגיעים ל-3,000 שקל. בתחילת הדרך שבת הייתה המטרה, אבל היום זה יותר מנוע שנותן לי מרווח נשימה. זה כמו במרתון, הצעדים הראשונים של התנופה זה יום שבת".
"השישי-שבת מפרנסים בירכא 30% מהמשפחות", מדווח ראש המועצה חסין פארס, שמונה לתפקידו לאחר שהמועצה נקלעה לגירעון של 150 מיליון שקל. "היום אנשים מגיעים מכל הארץ לקנות פה בשבת ויש גם מעגל שלם שנהנה, כמו מוכרי הפיתה עם הזעתר שחיים רק מהשבת. אנשים עושים סקר שוק ומבינים שזול פה אז מגיעים אלינו, ככה גם מוציאים כסף אבל גם חוסכים כסף. עכשיו אפילו עזריאלי רוצה לפתוח אצלנו קניון".
עד כמה חזקה כלכלת השבת בירכא אפשר ללמוד מגאוותו של פארס על שהצליח להפחית את הגירעון, שעומד כיום על 70 מיליון שקל. "אנחנו מרחיבים את הכבישים, נותנים היתרי בנייה, ומפתחים את התעשייה והמסחר. אצלנו הדרוזים זה לא כמו ביהדות שיש יום מנוחה קבוע, אני קצת מקנא ביהדות שחובה לנוח יום אחד בשבוע".
- אבל אף אחד לא נח, מגיעים לקנות אצלכם. עדיף לדעתך שבימי שבת לא יהיה מסחר?
"אוי ואבוי אם לא יהיו חנויות פתוחות בשבת, כל תוכנית ההבראה של ירכא תיפול".
הסל גדל פי שניים
ראש המועצה יכול להיות רגוע, השבת בישראל הפכה כבר מזמן לממלכה של קניות, ורק תבחרו את הפאוור סנטר הקרוב למקום מגוריכם. יותר ויותר מרכזים מסחריים, בתי עסק מכלל הענפים, מסעדות ובתי קפה, נותני שירותים ומפעילי אטרקציות מתעוררים ב-20 השנה האחרונות, ליום מסחר עמוס במיוחד בשבת; לעתים, כזה שבלעדיו לא היו שורדים או סוגרים את החודש.
את מה שנעשה בשבת מחוץ לערים מכיר כמעט כל ישראלי: שבת בבוקר ורשימת קניות וסידורים נערמה במהלך השבוע, אז נכנסים לאוטו, נוסעים למרכז הקניות, שבמהלך השבוע שוכב די מנומנם בפאתי העיר, מוצאים חניה, לוקחים שתי נשימות ארוכות-ארוכות, ונכנסים בבת אחת לקלחת. רשתות אופנה מציעות עודפים, הנעלה לטף ולקשיש, ספרי בישול, צעצועים, כלים לבית, פינוק לחי, שדרוג לצומח, מקדונלד'ס לקטנים, פיתה עם זעתר לגדולים, אולי איזה חומוס לנגב, והנה עוד גיהוץ של האשראי.
נתונים רשמיים באשר לפעילות המשק בשבת, לא קל לקושש. משרד האוצר, אולי מחשש מפני זעם הבוחר חובש הכיפה ערב בחירות, נעל את שעריו וסירב לשתף פעולה עם כתבה זו. במשרד התמ"ת היו אדיבים יותר והפנו לנתוני סקר בנושא שבוע העבודה בישראל, שנערך באמצע השנה החולפת על-ידי מינהל מחקר וכלכלה במשרד; ושעל-פי ממצאיו (ראו טבלה למטה), 16% מכלל השכירים בישראל (כ-450 אלף איש) עובדים לפחות באחד מ-3 המצבים הבאים: ביום שישי בערב, ביום שבת לפני צאת השבת ובמוצאי שבת. עוד נמצא כי 57% מכלל השכירים שעובדים בשבת היו מעדיפים שלא לעשות זאת, וכן כ-30% מהשכירים דיווחו כי מקום העבודה שלהם פעיל בשבת או במוצאי שבת.
על-פי גורם בכיר בענף האשראי, שנהנה כמובן מהגידול בהיקפי הסליקה, השיעורים גבוהים אף יותר: כ-42% מבתי העסק בישראל פתוחים בשבת (כולל מוצאי שבת). על-פי מרכז גוטמן, נכון לשנת 2009 כ-60% מהישראלים תומכים בפתיחה של מקומות בילוי ופנאי בשבת, ונתון דומה עלה גם בסקר מכון גאוקרטוגרפיה בפברואר האחרון.
מחצית מעסקי ההנעלה וההלבשה פתוחים בשבת ובמוצ"ש, מוסיף הגורם בחברת האשראי, כך גם 75% מעסקי המזון המשרתים לקוחות, ואילו בענף התרבות והבידור נרשמים 22% מהעסקות השבועיות בשבת, כפול מיום חול. על-פי הערכתו המלומדת של ד"ר גיא בן-פורת, מרצה למדיניות ציבורית באוניברסיטת בן-גוריון, שחוקר את הנושא, "עסקים שבוחרים לפתוח ביום שבת נהנים מהכנסה שוות ערך ל-40% מכלל השבוע".
מנהליהם של מרכזי הקניות הגדולים נהנים מהתופעה, ושלא כמו משרדי הממשלה, הם אף ניאותים לנדב נתונים ועושים זאת בהתלהבות בלתי מבוטלת. חיים חורש, מנכ"ל מתחם חוצות המפרץ, מוסר שסל קניות ממוצע ביום שבת עומד על 300 שקל לעומת סל קניות ממוצע ביום חול, הנאמד ב-120 שקל. בשבתות מגיעים למתחם המחודש, שהושק בשנה האחרונה, פי שניים מבקרים מאשר באמצע השבוע, והחנויות מתגברות את כוח האדם ב-30%.
מנחם מעודי, מנכ"ל המרכז הוותיק בילו סנטר הסמוך לרחובות, מלמד על תמונה דומה שלפיה סל הקניות הממוצע ביום שבת עומד על 400-350 שקל בממוצע, לעומת סל קניות באמצע שבוע שעומד על 150 שקל. מספר המבקרים בשבת, כך מעודי, עומד על למעלה מחמישים אלף מבקרים בהשוואה ליום חול אז מגיעה מחצית הכמות.
"תרבות הצריכה מתרכזת לסוף השבוע", מחזק את הטענה גם יוסי שליו, סמנכ"ל סחר ושיווק בטיב טעם. "השוק מתנהל באופן ברור כשיום ראשון הוא החלש ביותר, שני מתחזק וכך הלאה. בשוק שבו לא פתוחים בשבת, יום חמישי הוא החזק ביותר, ואצל מי שעובד בסוף שבוע יום שבת הוא מהחזקים. בטיב טעם יום שבת הוא השני בהיקפי הפדיון אחרי יום שישי. בסניף ראשון לציון מזרח, למשל, מגיעים ביום חול 1,400 לקוחות לעומת סוף השבוע אז מגיעים 15 אלף קונים".
מתחם קניות תוסס נוסף, שהחל בדוכן קטן שנפתח ב-1967 ומכר תוצרת חקלאית בשבת, פועל בפאתי קיבוץ גן שמואל הסמוך לפרדס חנה-כרכור. גלגולו של הדוכן מלמד גם על התעצמות המסחר בשבת: בשנת 1972 הפך הצריף הקטן לחנות, ובשנת 1996, ברוח השינויים בחברה ובכלכלה בישראל, הפך הדוכן (זה שם החנות. צ' ק') לסופרמרקט גדול. בשנת 2000 קם סביבו מתחם קניות גדול והרוב המכריע של החנויות בו פתוחות בשבת.
"אני זוכרת בתור ילדה את המבנה הקודם, זה היה צריף קטן ומכרו בו תפוחים, דבש ותפוזים", משחזרת טלי מאורי, בת הקיבוץ וכיום מנהלת הדוכן. "היום החנות היא בת 2,000 מטרים רבועים. יום שבת היה תמיד אחת מנקודות החוזק של הדוכן. בימי שבת חצי מהלקוחות במתחם הם אנשים שבאים לבילוי בשבת עם הילדים בחנויות, וחצי מהמבקרים הם מטיילים שעברו על הדרך".
"הדתי יכול לחיות עם זה"
איך הפכה כלכלת השבת ללגיטימית, לעתים אף מנוע צמיחה במשק, מופרדת מענייני דת ומדינה, כשרה לעסקים, לפחות בעיני רוב הציבור? "קניות בשבת הן תהליך חוצה אתניות", מסביר בן-פורת, "גם אנשים שמגדירים עצמם מסורתיים קונים בשבת, וזה לא נתפס בעיניהם כעבירה דתית משמעותית. המעבר לחברה צרכנית יצר תפיסת עולם וכבר לא מדובר עוד בצרכים; אנשים קונים בשבת כי זה נוח להם והמסחר בשבת טוב לכלכלה, לאף אחד אין באמת עניין להילחם בזה".
בשבוע הבא יצא לאור ספרו של בן-פורת העוסק בתהליך החילון של המרחב הציבורי בישראל (הוצאת קיימברידג'), ופרק בו עוסק בחילון השבת. את התשובה לשאלת חילון השבת הוא מצא, איך לא, בכלכלה. "המרחב הציבורי בישראל עובר תהליך חילון לא אידיאולוגי שנובע מסיבות דמוגרפיות", הוא מסביר. "בשנות ה-90 הפכה ישראל לחברה צרכנית, לאנשים יש הכנסה פנויה, שני בני הזוג עובדים, והשבת הפכה לזמן שבו המשפחה יוצאת לקניות. גם העלייה הרוסית בשנות ה-90 תרמה לשינוי התרבותי. שני ההסברים הנפוצים ששמעתי בעת עריכת המחקר לספר בנושא הקניות בשבת היו: 'אני קונה בשבת כי אני נהנה מהבילוי' או 'אני קונה בשבת כי באמצע השבוע אין לי זמן לעשות את זה'. זאת סוגיה שבמידה רבה התנתקה מהפוליטיקה, בעיקר כשזה נעשה מחוץ לערים, ואז גם הציבור הדתי יכול לחיות עם זה".
בעיקר מחוץ לערים, אבל לא רק. "יום שבת זה היום הכי מפוצץ אצלי", אומר רפאל הימל ממספרת "מספרים" באבן יהודה, שמלמד על חתך של נותני שירותים - עסקים קטנים, שנהנים גם הם מהפעילות ביום המנוחה, ושאינם נמנים עם הפאוור סנטר האימתניים. "בשביל להתקבל אצלי ביום שבת צריך להזמין שבוע וחצי מראש, ביום שבת אני עולה ב-70% יותר בהכנסות מאשר בימי חול. 4 שנים שאני עובד ככה, כשהתחלתי היינו אני ועוד מספרה ביפו, היחידים שפתוחים בשבת, אבל בשנה האחרונה אני שם לב שיש עוד מספרות שפותחות".
הימל מספר על מה שהוא שומע מהלקוחות שעוברים תחת ידיו: "נוצרה בישראל פתיחות והבנה שניתן לנצל גם את יום שבת, אנשים נוסעים לחו"ל ורואים ששם פתוח ביום ראשון. אנשים עובדים כל השבוע והם לא ישבו לעשות צבע בשמונה בערב באמצע השבוע ויגמרו בעשר בלילה, אז יום שבת זה הזמן שיש לסדר את השיער ברוגע".
- האם נרשמו בעיות מול הרשויות או השכנים?
"אין שום בעיות. יצא לי פעם אחת שנכנס בחור דתי מהשכונה ואמרתי לו מיד בהתחלה שאני פתוח בשבת ואם אני לא כשר עבורו שלא יתחיל להסתפר, אז הוא אמר תודה רבה ולא חזר. אבל אני לא מפריע לאף אחד כשאני פותח את המספרה בשבת, ולמי שזה מפריע שילך לגור במאה שערים".
לפני ההקצנה עד למאה שערים ובהיעדר חוק המסדיר את הפעילות בשבת, החוק שבכל זאת נועד לאכוף בעקיפין את השבתון הוא חוק שעות עבודה ומנוחה שאוסר העסקת עובדים יהודים ביום המנוחה. מדובר בחוק סוציאלי שתומכים נשמעים לו גם כיום בקרב חוגי השמאל הכלכלי, כמו למשל יו"ר מפלגת העבודה שלי יחימוביץ'; זה חוק שאכיפתו בעייתית, וזאת בלשון המעטה. "המציאות מראה שלאכיפה אין שום משמעות והיא מהפה לחוץ", כך בן-פורת, "בהתחלה הקנסות היו מאוד נמוכים אז מעסיקים העדיפו לספוג אותם, ובפאזה השנייה התחילו להעלות את הקנסות ולהגביר את רמות האכיפה, אז מעסיקים החלו להעסיק עובדים שאינם יהודים בפרונט והיהודים התחבאו מאחור".
- מה לגבי העסקים בתוך הערים?
"הסוחרים בתוך הערים הם אלה שנפגעים. נוצר יתרון לבתי עסק גדולים ולאנשי עסקים חילונים. היו לאורך השנים מאבקים של סוחרים בתוך הערים שדרשו מהעירייה לסגור את מי שפועל מחוץ לעיר בטענה שפוגע בהכנסות, מה שכנראה נכון".
"הסטטוס קוו בן חילונית לדתיים", מסביר בן-פורת, "נוצר בתקופה של חברה פוריטנית שהיו לה אמצעים מועטים. בשנים ההן לציבור החילוני היה מעט עניין במסחר בשבת, אבל היו מאבקים חילוניים אידיאולוגיים בשנות ה-50, ה-60 וה-70 על התרבות, כמו בתי קולנוע בשבת. ב-20 השנים האחרונות זאת בעיקר סוגיה כלכלית שהציבור הדתי די הרים ידיים לגביה".
על הכוח הכלכלי שפועל בשבת למד בן-פורת גם משיחות עם אנשי עסקים כחלק מהמחקר: "הם חיזקו את טענת החילון הלא אידיאולוגי, הסבירו שמדובר בהחלטה אסטרטגית, שאלה של תועלת ועלויות, אף אחד לא יחזיק את העסק פתוח בשבת בגלל אידיאולוגיה. היו שאמרו שהיו שמחים לא לעבוד בשבת, אבל בתנאי שגם אחרים יעשו את זה; הסבירו שיש תחרות, ואין להם ברירה אלא לשחק את המשחק".
החרדים מכשילים פשרה
אנשי העסקים בישראל אינם לבד. זה 30 שנה שחוקים הנוגעים ליום המנוחה משתנים ומתגמשים בהתאם לכוחות השוק גם בארצות-הברית ובאירופה. "בארצות-הברית ישנם חוקים שמגבילים מסחר בימי ראשון כדי שאנשים יגיעו לכנסייה, אבל גם שם הכוח הכלכלי מנצח", אומר בן-פורת. "בקנדה ביטלו בשנת 1985 את החוק שאוסר מסחר ביום ראשון והעבירו את ההחלטה מהמשטר הפדרלי לפרובינציות. בנצרות האיסור לעבוד ביום ראשון אינו ברור כמו האיסור היהודי, אבל גם שם יש חיבור בין האינטרס הדתי לבין זכויות העובדים ליום מנוחה. בישראל אין את היכולת לאכוף את החוקים ואין גם יכולת לחוקק חוקים חדשים. לכן הדברים נעשים מחוץ לפוליטיקה".
- אולי זה לא דבר שלילי, פשרה חברתית נקרא לזה?
"השאלה אם ככה צריכה מדינה להתנהל. בשורה התחתונה אף אחד לא החליט אי-פעם ברמה הארצית-פוליטית שיהיה מסחר בשבת, אבל עובדה שהיום בישראל אפשר לקנות הכול בשבת בנסיעה של 10 דקות".
"אין שום פשרה, החילונים ניצחו", פוסק שחר אילן, סמנכ"ל עמותת חדוש לחופש דת ולשוויון, כשמתבקש לשאלה. "הסטטוס קוו כורסם וקרס בשורה של קרבות, שבכל אחד ניצח מי שהיה לו יתרון גיאוגרפי. החרדים ניצחו בקרבות על ניתוחי המתים והחילונים ניצחו בקרב על ההפלות. החרדים ניצחו בקרב על הרחובות הסגורים בשבת והחילונים ניצחו בקרב על המסחר בשבת. העוצמות הכלכליות שקשורות במרכזי הקניות כל-כך גדולות והרווחים בימי שבת עצומים".
אילן מבקש להדגיש את אמנת גביזון-מדן, שנוצרה בשנת 2000 כחלק מניסיון גישור בין הדתיים לחילוניים ברוח הפיוס בשנים שלאחר רצח רבין. האמנה נקראת על-שם החתומים עליה - פרופ' רות גביזון והרב יעקב מדן - והיא הציעה פשרה על מנת לקדם את חקיקת חוק השבת. "מי שמכשיל את הפשרה הזאת הם החרדים", אומר אילן, בעברו, בין היתר, גם כתב ופרשן לענייני חרדים בעיתון הארץ. "כל ההצעות שהוגשו לאורך השנים הושתתו על העיקרון הבא: החילונים יוותרו על מסחר בשבת, פרט לחנויות נוחות ולבתי מרקחת, ובתמורה הצד הדתי יכיר בתרבות ובבידור בשבת, ואולי גם בתחבורה ציבורית מוגדלת. הנוסחה הזאת הגיעה לשיאה באמנת גביזון-מדן והיה לובי שביקש להעביר חוק שבת על סמך האמנה".
- המערכת הפוליטית נתנה לזה סיכוי?
"הרוב תמכו בהצעה, מתוך רצון להסכמה לאומית שהפעילות סביב השבת תוגבל בתמורה להכרה בעונג השבת החילוני. אבל החרדים טענו שהם לא יכולים להתפשר על השבת. כשבדקתי את זה לעומק עם אלי ישי, כשהיה אז שר התמ"ת, הוא אמר לי שהוא לא מאמין שאפשר לסגור את כל מרכזי הפאוור סנטר בשבת, ושזאת פשוט הצעה לא רצינית".
"נוצר כדור שלג"
באין דין, העובדות בשטח נערמות והולכות. מעגל המסחר בשבת מתרחב ממרכזי הקניות הגדולים אל הכפרים, לסוחרים הקטנים ועד לרשת האינטרנט, גם שם רושמים הישגים עסקיים. לפני שנתיים פתחו אדיר זקן וירון עטיה, שותפים ב-3dmi (משרד לאדריכלות, לעיצוב פנים ולתקשורת חזותית), את אתר "כל מה שפתוח בשבת", שהתחיל מצורך אישי של עטיה לקנות מיטת תינוק, משימה שלא מצא לה זמן במהלך השבוע. משלא מצא את מבוקשו, החליט יחד עם שותפו ליצור אינדקס שירכז את העסקים הפתוחים בשבת, מעבר למרכזי הקניות הגדולים. חלפו שנתיים ובאתר 8,000 עסקים, אטרקציות ונותני שירותים שעובדים בשבת. בימים אלה מצויים השניים בשלב מתקדם של גיבוש עסקת מכירת "כל מה שפתוח בשבת" לגוף מדיה גדול.
"עשינו מחקר של שנה וחצי", כך זקן, "הופתענו שיש כל-כך הרבה עסקים בשבת והופתענו גם מההתלהבות של הגולשים שהפיצו את זה ביניהם. בחודש הראשון היו לנו 30 אלף גולשים, בחודש השני שישים אלף ובחודש השלישי 90 אלף. זה השאיר אותנו בהלם, מצאנו את עצמנו קופצים ורוקדים אחד עם השני באמצע המשרד".
- יש מסר אידיאולוגי מאחורי האתר?
"אין אידיאולוגיה, פשוט מצאנו שיש בזה צורך, ובאנו לתת שירות ברמת אינדקס. אף פעם לא יצאנו נגד הדתיים, למרות שהיו לנו הרבה הזדמנויות".
- מה למשל?
"בהתחלה קיבלנו מיילים עם תגובות עוינות. כתבו עלינו ב'חדרי חרדים' שאנחנו מקדמים את חילול השבת, אבל זה עשה לנו טוב - נכנסו אלינו 4,000 איש בעקבות הכתבה. היינו בטוחים שאחרי שנקום יחקו אותנו אבל זה לא קרה, נראה לי שהיזמים פוחדים להתעסק עם הדתיים אבל זה שטויות, אנחנו קיימים כבר שנתיים ולא החרימו אף אחד מהמפרסמים אצלנו".
- יש להם סיבה לפחד?
"עצוב שמקבלים קנסות. נפלה לי עסקה עם קולנוע, שקיבל קנס של 50 אלף שקל על העסקת עובדים בשבת, שבוע לפני שהגעתי אליהם לפגישה. הם (משרד התמ"ת) לא מחלקים קנסות לחנות שמוכרת יד שנייה בכפר ויתקין, הם מחלקים לגדולים למען יראו וייראו". זקן מוסיף שכחלק מהעסקה האתר צפוי להתרחב ולכלול סקירה של חופי ישראל ושל תחבורה ציבורית בשבת.
מנגד אפשר לגלוש לאתרו של גיל אפרתי, אדם דתי ועובד עיריית ירושלים, שיזם לפני שנתיים את אתר "השבת הציבורית", שמפרסם את העסקים שאינם פתוחים בשבת. "הרגשתי שהנושא של שבת מידרדר ומרכזי קניות שפתוחים בשבת לא היו פה לפני 10 שנים", מסביר אפרתי. "כל אחד גורר את השני ומפחדים להפסיד לקוחות, נוצר כדור שלג של לחץ כלכלי ושכבה שלמה של אנשים שנאלצים לעבוד בשבת".
אך לא רק זכויות העובדים נוגעות באפרתי: "בציונות הדתית כולם מדברים על ארץ ישראל אבל לא מדברים על השבת. יש עניין של אופי לאומי במדינת ישראל, ושבת צריכה להיות יום עם אופי אחר מיום חול. הרעיון שלי הוא לעבוד לא בכוח, לא באלימות ולא מתוך כפייה, אלא לעשות משהו שאנשים יוכלו להזדהות איתו ולבחור לחזק ביום חול עסקים שלא עובדים בשבת ושמפסידים כסף בגלל זה. אני למשל מתדלק רק בתחנות שלא פתוחות בשבת".
- איך אתה מעביר את השבת?
"כמו כל איש דתי - בית כנסת, תפילות, סעודות, משפחה, שרים קצת. אני כמובן לא רוצה לכפות על אף אחד מה לעשות בשבת, ולא רוצה למנוע מאף אחד לטייל, אבל אני חושב שהשבת צריכה להיות יותר ערכית ולא לרוץ אחרי כסף, עבודה וקריירה. את זה עושים כל השבוע, אז יום אחד אפשר להרשות לעצמנו לבלות עם המשפחה, להשקיע בזוגיות ולצאת קצת מהלחץ; אלה דברים שאני יודע שחשובים גם לחילונים".
